הבדלים בין גרסאות בדף "סחיטת פירות בשבת"

נוספו 966 בתים ,  12:09, 21 בנובמבר 2016
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{מקורות|שבת כב א|שבת קמג ב-קמד ב||שבת ח י; כא יב|אורח חיים שכ א}}
{{מקורות|שבת כב א|שבת קמג ב-קמד ב||שבת ח י; כא יב|אורח חיים שכ א}}
==מחלוקת התנאים==
==מחלוקת התנאים==
ה'''משנה''' (שבת כא ב) אוסרת לסחוט פירות בשבת על מנת להוציא מהן משקין. וכתב '''רש"י''' שסוחט הוא תולדה של אב המלאכה דש, כיון שמפרק את המיץ מן המאכל.  
ה'''משנה''' (שבת כא ב) אוסרת לסחוט פירות בשבת על מנת להוציא מהן משקין. וכתב '''רש"י''' שסוחט הוא תולדה של אב המלאכה דש, כיון שמפרק את המיץ מן המאכל.  
שורה 78: שורה 77:


ב'''תוספות רא"ש''' (קמה א ד"ה פסק) כתב לבאר דעת ר"ח שכיון שהלכה כר' יוחנן שמחייב חטאת, לכן יש לגזור מדרבנן גם בסוחט לתוך הקדרה. ובתשובה (בכ א) כתב שהמחמיר כר' חננאל תבוא עליו ברכה.
ב'''תוספות רא"ש''' (קמה א ד"ה פסק) כתב לבאר דעת ר"ח שכיון שהלכה כר' יוחנן שמחייב חטאת, לכן יש לגזור מדרבנן גם בסוחט לתוך הקדרה. ובתשובה (בכ א) כתב שהמחמיר כר' חננאל תבוא עליו ברכה.
ב'''אור זרוע''' (ב נח) הביא גם בשם '''רבנו שמשון''' כדעת ר"ח שהיתר הסחיטה לתוך קדרה הוא דווקא ביום טוב.


====דעת הרי"ף ודעימיה====
====דעת הרי"ף ודעימיה====
שורה 115: שורה 116:
==מציצת פירות וכבשים בפיו==
==מציצת פירות וכבשים בפיו==
===שיטות הראשונים===
===שיטות הראשונים===
כתב ר' אליעזר ממיץ ב'''ספר יראים''' (רעד) שכיון שקיימא לן כר' יוחנן שהסוחט למימהן חייב חטאת, אם כן הנותן בשר במרק או השורה פיתו ביין ונותן לפיו, יזהר שלא למצוץ המשקין, דיש בזה חשש חיוב חטאת, וכל שכן שלא ימצוץ בפיו משקה מן הענבים. וב'''הגהות מיימוניות''' (שבת כא י) העתיק דבריו מבלי לחלוק עליהם.
כתב ר' אליעזר ממיץ ב'''ספר יראים''' (רעד) שכיון שקיימא לן כר' יוחנן שהסוחט למימהן חייב חטאת, אם כן הנותן בשר במרק או השורה פיתו ביין ונותן לפיו, יזהר שלא למצוץ המשקין, דיש בזה חשש חיוב חטאת, וכל שכן שלא ימצוץ בפיו משקה מן הענבים. וב'''הגהות מיימוניות''' (שבת כא י) העתיק דבריו מבלי לחלוק עליהם. וכן הוא ב'''אורחות חיים''' לוניל (א שבת יט), וב'''אור זרוע'''
<BR/>כתב ה'''בית יוסף''' (שכ ד"ה וכתוב בשבלי הלקט) שלפי דברי היראים אסור למצוץ גם קנה סוכר בשבת, שהרי דרך לסוחטן למימיהן ולא גרע מתותים ורימונים.
<BR/>כתב ה'''בית יוסף''' (שכ ד"ה וכתוב בשבלי הלקט) שלפי דברי היראים אסור למצוץ גם קנה סוכר בשבת, שהרי דרך לסוחטן למימיהן ולא גרע מתותים ורימונים.


אבל הרב בעל '''שיבולי הלקט''' (שבת צ) הביא דברי היראים וכתב על זה בשם אחיו ר' בנימין שאין במציצה בפה דרך סחיטה כלל ואפילו בענבים, ואם תמצי לומר דיש בזה סחיטה, מכל מקום אין חשיבות בסחיטה אלא בדבר שדרכו להיות משקה, אבל הכא בתוך פיו אין שום חשיבות למשקה וחשיב כאוכל. והביא שכן סובר להתירא גם '''בעל העיטור''' (יום טוב קמו ג) לפי שאין דרך סחיטה בפה.   
אבל הרב בעל '''שיבולי הלקט''' (שבת צ) הביא דברי היראים וכתב על זה בשם אחיו ר' בנימין שאין במציצה בפה דרך סחיטה כלל ואפילו בענבים, ואם תמצי לומר דיש בזה סחיטה, מכל מקום אין חשיבות בסחיטה אלא בדבר שדרכו להיות משקה, אבל הכא בתוך פיו אין שום חשיבות למשקה וחשיב כאוכל. והביא שכן סובר להתירא גם '''בעל העיטור''' (יום טוב קמו ג) לפי שאין דרך סחיטה בפה.   
ב'''אור זרוע''' (ב נח ד"ה מתני' חבית) כתב שמפירוש רש"י נראה שאם להחמיר כדברי היראים זהו דווקא בענבים שהם דאורייתא וגם בזה איסור הסחיטה בפה הוא מדרבנן שהוא כלאחר יד, אבל בשאר פירות שהם דרבנן וכל שכן בפת שנשרה ביין אין לאסור, דכיון שהוא סחיטה כלאחר יד אין לאסור בדרבנן.


===הכרעת הפוסקים===
===הכרעת הפוסקים===
מרן ב'''בית יוסף''' (שכ ד"ה וכתוב בהגהות) הביא שתי הדעות, ונראה מדבריו שנוטה להקל, וכן משמע ממה שסתם ב'''שלחן ערוך''' ולא כתב בזה לא איסורא ולא התירא.  
מרן ב'''בית יוסף''' (שכ ד"ה וכתוב בהגהות) הביא שתי הדעות, וכתב החיד"א ב'''שיורי ברכה''' (שכ א) בשם '''מהר"י ואלי''' שנראה מדברי הב"י שנוטה להקל, וכן משמע ממה שסתם ב'''שלחן ערוך''' ולא כתב בזה לא איסורא ולא התירא.  
<BR/>אמנם ה'''רמ"א''' (שכ א) כתב להיתרא כדברי הרב שיבולי הלקט שמותר למצוץ בפה אפילו ענבים, והוסיף הרמ"א שיש אוסרים למצוץ בפה ענבים וכיוצא בזה.
<BR/>אמנם ה'''רמ"א''' (שכ א) כתב להיתרא כדברי הרב שיבולי הלקט שמותר למצוץ בפה אפילו ענבים, והוסיף הרמ"א שיש אוסרים למצוץ בפה ענבים וכיוצא בזה.


שורה 131: שורה 134:


ה'''משנה ברורה''' (י) הכריע כדעת המקלים וכדמשמע שכן דעת מרן השלחן ערוך והרמ"א. אמנם בהמשך (יב) הביא דברי האליה רבה הנ"ל להחמיר בענבים וזיתים שהם דאורייתא, והוסיף על דבריו וכתב שזהו דווקא כמוצץ אותם ואינו שם את כל הפרי בתוך הפה, שאם מכניס את כל הפרי לתוך הפה ומוצץ המשקה ומשליך החרצנים, לכולי עלמא מותר דדרך אכילה הוא.
ה'''משנה ברורה''' (י) הכריע כדעת המקלים וכדמשמע שכן דעת מרן השלחן ערוך והרמ"א. אמנם בהמשך (יב) הביא דברי האליה רבה הנ"ל להחמיר בענבים וזיתים שהם דאורייתא, והוסיף על דבריו וכתב שזהו דווקא כמוצץ אותם ואינו שם את כל הפרי בתוך הפה, שאם מכניס את כל הפרי לתוך הפה ומוצץ המשקה ומשליך החרצנים, לכולי עלמא מותר דדרך אכילה הוא.
<BR/>וכן העתיקו ב'''שמירת שבת כהלכתה''' (ה י) וב'''ילקוט יוסף''' (שבת ג שכ י).


ב'''אגרות משה''' (אורח חיים ד טז) כתב שלהכניס חתיכות חתיכות מן הפרי ולמוצצם בפה, הרי זו מחלוקת ברמ"א וראוי להחמיר. ומשמע מדבריו שאף בשאר פירות, ולאו דווקא זיתים וענבים. ועוד משמע שאף להכניסם לתוך הפה ולמוצצם יש להחמיר, ודלא כהמשנה ברורה שדווקא להחזיק ביד ולמצוץ היא החומרא.
ב'''אגרות משה''' (אורח חיים ד טז) כתב שלהכניס חתיכות חתיכות מן הפרי ולמוצצם בפה, הרי זו מחלוקת ברמ"א וראוי להחמיר. ומשמע מדבריו שאף בשאר פירות, ולאו דווקא זיתים וענבים. ועוד משמע שאף להכניסם לתוך הפה ולמוצצם יש להחמיר, ודלא כהמשנה ברורה שדווקא להחזיק ביד ולמצוץ היא החומרא.