הבדלים בין גרסאות בדף "נטילת ידיים בשנים"

הגמרא ב'''חולין''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=31&daf=107&format=pdf (קז א)] מביאה כמה אפשרויות מה אמר אמימר לרב ששת. באחת מהן אומר אמימר לרב ששת לגבי הקפדה בעניין נטילת ידים, שעל כלי הנטילה ומראה המים - אנו חוששים, ואילו על שיעור המים שהוא רביעית - אין אנו חוששים. אמימר הביא ראיה מהמשנה הנ"ל שמי-רביעית מספיקים אפילו לשנים, וא"כ מוכח שלא כל אחד מהנוטלים צריך רביעית מים. אך הגמרא דחתה זאת ואמרה שאין מכך ראיה כיוון שהם הגיעו "משירי טהרה". הכוונה, שאחרי שהראשון נטל מהמים ששיעורם היה רביעית - נטל השני מאותם המים שכבר שימשו לנטילה של הראשון (בכמות של רביעית) ולכן נטילתו מועילה גם כשאין במים רביעית.

ב'''תוספות''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=31&daf=107&format=pdf (שם ד"ה ולא היא)] הקשו, שמשתמע מדברי הגמרא שרב ששת רצה ללמוד שאין כלל צורך ברביעית מים לנטילת ידים. והקשו: היאך היתה הו"א כזאת? הרי כתוב במפורש במשנה "מי רביעית לאחד", וא"כ משמע שצריך רביעית מים לנטילת ידים, ורק לאדם השני אפשר בפחות מכך משום "שיירי טהרה"? וביאר שכיוון שהמשניות הללו עוסקות בעיקר בנטילה לתרומה, רצה רב ששת לדייק שכיוון שאפילו לתרומה לנוטל שני אין צורך בשיעור רביעית, אולי לגבי נטילה בחולין -  אפילו לראשון אין צורך ברביעית מים. אבל המסקנה היא שכאן אין צריכים רביעית, כיוון שאלו שיירי טהרה, ולכן הדין שונה.

שיטת '''רש"י''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=31&daf=107&format=pdf (חולין שם)] שאם באים שני בני אדם ליטול ידים באותה שעה, אפילו אין בכלי אלא רביעית מים בלבד - מותר לשניהם ליטול מאותה רביעית בזה אחר זה, אף על פי שכאשר בא ליטול השני אין בכלי רביעית מים, כיוון שמש''ירי טהרה באו. וכן משמע '''מתוספות''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=31&daf=107&format=pdf (חולין קז א ד"ה ולא היא)], וכ"כ '''רבינו שמשון''' (ידים א א), וכ"כ '''האור זרוע''' (א סב), וכ"כ '''הרא"ש''' (חולין פ"ח ס' ט"ו והניף ידו שנית בתשובה כלל מ"ח ס' ז', וכן בפירושו לידים שם). וכן המרדכי (ברכות ס' קצ"ח), וכ"כ הטור (ס' קס), וכ"כ רבינו ירוחם (נטיב ט"ז חלק ו'), וכ"כ רבינו יהונתן מלוניל וכן בספר המכתם וכן הריבב"ן (ברכות סוף פרק ח'), וכ"כ בפסקי הרי"ד (גיטין טו:), וכ"כ בפסקי הריא"ז (הל' נטילת ידים שבמסכת ברכות סוף פרק ח'), וכ"כ בס'' צידה לדרך (מאמר ראשון כלל ג' פרק כ"ה), וכ"כ המאירי [(בקונטרס בית יד שבסוף ברכות שער שלישי) וכן בחידושיו למסכת גיטין (טו:), וכן למסכת חולין (קז.)]. ובסוף קונטרס בית יד כתב ששיטת הגמרא מוכחת כשיטת רש"י [אמנם דברי המאירי סותרים למה שכתב במסכת נזיר לח. וצ"ע]. וכן הובא שיטה זו בספר תורת הבית לרשב"א בשם יש אומרים.