הבדלים בין גרסאות בדף "מתה מחמת מלאכה"

שאלת הרמב"ן מוליכה אותנו להבנה שמצד חיוב השמירה של שואל הוא חייב אף על "מתה מחמת מלאכה", והפטור נובע מסיבה חיצונית בלבד. לפי זה מיושבת השאלה שנשאלה בתחילת המאמר, מדוע לא הוזכר פטור "מתה מחמת מלאכה" בתורה? התשובה היא, שפטור זה לא קשור ל"פרשיית שומרים" העוסקת בהגדרת חיוב השומר כלפי הבעלים, זאת כיון שמצד "פרשיית שומרים" שואל היה צריך להתחייב גם על נזק שמחמת המלאכה, וזה שהוא פטור נובע מסיבה חיצונית שלא קשורה לשומרים וחיוביהם.

כעת לאחר שהתבארה ההו"א בגמרא, ששואל חייב על מתה מחמת מלאכה, צריך לענות על שאלת הרמב"ן - מדוע למסקנה שואל פטור על מתה מחמת מלאכה?

ישנן שלוש שיטות במפרשים בטעם הפטור ב"מתה מחמת מלאכה".

הרמב"ן ענה על שאלתו: "וי"ל דשואל ודאי חייב באונסין אבל לא בפשיעה דמשאיל, וכאן משאיל פשע בה שהשאילה למלאכה והיא אינה יכולה לסבול אותה". ביתר ביאור כתב הריטב"א: "הכא משאיל פשע בה דמידע ידע דלמלאכה בעי לה ולאו לאוקמה בכילתא, והוה ליה לעיוני אם היא בת מלאכה אם לאו, וכיון דלא עיין ואושלה איהו דאפסיד אנפשיה". כך אומרים גם הר"ן והנימוקי יוסף.

כלומר, במקרה רגיל בהמה לא אמורה למות מחמת מלאכתה, ואם בהמה מתה מחמת מלאכה זה מעיד שמלכתחילה היא הייתה חלשה ולא הייתה ראויה למלאכה ולכן בסוף גם מתה במלאכתה. על כן השואל פטור מלשלם שהרי "לאו לאוקמא בכילתא שאילתא" - כלומר, המשאיל ידע שהשואל לא שאל את הבהמה כדי להעמידה בכילה (ואז היא יכלה להיות גם בהמה חלשה) אלא על מנת לעבוד בה, ואם הוא הביא לשואל בהמה חלשה ולא בדק שהיא ראויה למלאכתה הוא פושע, ואין השואל צריך להפסיד מחמת פשיעת המשאיל.  

כיוון אחר עולה מדברי הרשב"א:  

"היינו עיקר טעמיה דרבא: דוודאי מאן דמשאיל פרה לחברו למלאכה מידע ידע דעבידא לאכחושי בבשרא דלאו לאוקמה בכילתא שאלה, ואפילו הכי לא שם ליה מעיקרא בכחשא, וכיון דלאו בכחש קפיד אף במתה מחמת מלאכה נמי לא קפיד דמה לי קטלה כלה מה לי קטלה פלגא". כלומר, מכך שהמשאיל לא התנה שהשואל יתחייב בנזקים שקורים מחמת המלאכה, מוכח שהוא מוחל עליהם.

על כן ממשיך הרשב"א ומסביר שכיון שהמשאיל מחל על הבלאי הטבעי שמחמת המלאכה, אנו מבינים שלמשאיל לא אכפת מכך שיגרמו לו נזקים מחמת השימוש, משום שהמשאיל רוצה לעזור לשואל ולתת לו להשתמש בחפץ, גם במחיר של נזקים שיגרמו לו, ולכן השואל פטור גם על נזקים שלא היה אמור לצפות מראש כמו מיתה.

לפי הרשב"א מובן ג

== כותרת ==

ם מהלך הגמרא. בתחילה סברה הגמרא שרק על כחש יש סיבה לפטור בגלל המחילה, ולא על מיתה שהיא נזק לא צפוי ולא שייכת בו מחילה, ולמסקנה אומרת הגמרא, שאפילו במתה פטור, כי אנו רואים שדעתו של השואל למחול ולא להקפיד על נזקים שמחמת מלאכה. לפי הרמב"ן עדיין לא מובן החילוק בין כחש למיתה, שהרי פשיעת המשאיל שייכת בכחש בדיוק כמו במיתה, א"כ מדוע בהווא אמינא חילקה הגמרא? על שאלה זו נענה בהמשך.