הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות צריכות כוונה"

נוספו 72 בתים ,  13:41, 16 ביוני 2020
אין תקציר עריכה
שורה 10: שורה 10:
המקום השלישי בגמרא (פסחים קיד ב), שם הגמרא לומדת מהמשנה שאמרה שמטבילין שני פעמים, ולומד מזה ריש לקיש שמצוות צריכות כוונה. ומסביר את דבריו, שהרי בפעם הראשונה הוא אוכל מרור שלא לשם מצווה, וממילא מברך בורא פרי האדמה, ואם כן למה מביאים לו פעם שניה שוב מרור? על כרחינו לומר שזה מפני שחוששים שלא כיוון לשם מצוה באכילה הראשונה, וכעת צריך להטביל שוב לשם מרור. אך הגמרא דוחה מיד ואומרת שייתכן ששני הטיבולים נועדו כדי שיהיה היכר לתינוקות ויתעוררו לשאול על הדבר.
המקום השלישי בגמרא (פסחים קיד ב), שם הגמרא לומדת מהמשנה שאמרה שמטבילין שני פעמים, ולומד מזה ריש לקיש שמצוות צריכות כוונה. ומסביר את דבריו, שהרי בפעם הראשונה הוא אוכל מרור שלא לשם מצווה, וממילא מברך בורא פרי האדמה, ואם כן למה מביאים לו פעם שניה שוב מרור? על כרחינו לומר שזה מפני שחוששים שלא כיוון לשם מצוה באכילה הראשונה, וכעת צריך להטביל שוב לשם מרור. אך הגמרא דוחה מיד ואומרת שייתכן ששני הטיבולים נועדו כדי שיהיה היכר לתינוקות ויתעוררו לשאול על הדבר.


מקור נוסף בגמרא (ראש השנה כח א) מובאים דברי רבא האומר שהתוקע בשופר על מנת לשיר יצא ידי חובה. לומדת נזה הגמרא שרבא סובר שמצוות אינן צריכות כוונה, ומקשה עליו מהמשנה בברכות שאם היה קורא בתורה, רק אם כיוון ליבו יצא, ומתרצת שמדובר שהיה קורא להגיה, ואם כיוון לקרוא יצא, אך לאו דווקא שכיוון לצאת ידי חובה.
מקור נוסף בגמרא {{https://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&daf=28&format=pdf (ראש השנה כח א)}} מובאים דברי רבא האומר שהתוקע בשופר על מנת לשיר יצא ידי חובה. לומדת מזה הגמרא שרבא סובר שמצוות אינן צריכות כוונה, ומקשה עליו מהמשנה בברכות שאם היה קורא בתורה, רק אם כיוון ליבו יצא, ומתרצת שמדובר שהיה קורא להגיה, ואם כיוון לקרוא יצא, אך לאו דווקא שכיוון לצאת ידי חובה.
<BR/>עוד מקשה הגמרא מהמשנה האומרת שמי ש[[היה עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה]], רק אם כיוון ליבו יצא, משמע שמצוות צריכות כוונה. מתרצת הגמרא, שהכוונה שכיוון ליבו לשמוע, ולאו דווקא לצאת ידי חובה.
<BR/>עוד מקשה הגמרא מהמשנה האומרת שמי ש[[היה עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה]], רק אם כיוון ליבו יצא, משמע שמצוות צריכות כוונה. מתרצת הגמרא, שהכוונה שכיוון ליבו לשמוע, ולאו דווקא לצאת ידי חובה.