284
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות לימוד תורה"
←הסוגייא במסכת ברכות: הוספת רשימות ממוספרות
(←הסוגייא במסכת ברכות: הוספת רשימות ממוספרות) |
|||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
תוס' מתרץ שלפי רשב"י, זה לא שעמ"י נמצא במצב לא טוב ב"ואספת דגנך" אלא הוא נמצא במצב בינוני, עמ"י כן עושין רצונו של מקום, אבל לא מספיק. | תוס' מתרץ שלפי רשב"י, זה לא שעמ"י נמצא במצב לא טוב ב"ואספת דגנך" אלא הוא נמצא במצב בינוני, עמ"י כן עושין רצונו של מקום, אבל לא מספיק. | ||
'''המהרש"א'''על | '''המהרש"א''' על הסוגיא מוסיף שלמרות שכתוב לאהבה וכו' ונראה כאילו זה כן המצב האידאלי, זה עדיין לא המצב האידאלי של עבודת ה'. ההוכחה לדברי המהרש"א והתוס' היא שבמקום אחר כתוב בנוסף ל"בכל נפשכם ובכל לבבכם"- "בכל מאודך" ובפסוקים שלנו כתוב רק בכל נפשכם ובכל לבבכם, כלומר חסר בכול מאודכם. מפה מובן שעמ"י לא היה מוכן לעבוד את ה' על חשבון כספם ולכן באמת נענשו על עניין הפרנסה. ולכן יוצא שר' חנינא לא חולק על רשב"י. | ||
מתירוץ זה אפשר לענות על השאלה הראשונה ששאלנו, איך יכול להיות שרשב"י מפרש את הפסוק "ואספת דגנך" המובא בקונספט חיובי מאוד של עמ"י, ואומר שהוא מדבר על מצב שלילי בעמ"י? נאמר שבאמת רשב"י לא אומר שזה מצב שלילי בעמ"י אלא הוא אומר שזה מצב חיובי אבל לא מספיק טוב, ומימלא זה מסתדר עם הקונספט החיובי של הפסוקים. | מתירוץ זה אפשר לענות על השאלה הראשונה ששאלנו, איך יכול להיות שרשב"י מפרש את הפסוק "ואספת דגנך" המובא בקונספט חיובי מאוד של עמ"י, ואומר שהוא מדבר על מצב שלילי בעמ"י? נאמר שבאמת רשב"י לא אומר שזה מצב שלילי בעמ"י אלא הוא אומר שזה מצב חיובי אבל לא מספיק טוב, ומימלא זה מסתדר עם הקונספט החיובי של הפסוקים. | ||
| שורה 39: | שורה 39: | ||
יוצא, שלרשב"י יש שלושה פסוקים המלמדים בעניינו: | יוצא, שלרשב"י יש שלושה פסוקים המלמדים בעניינו: | ||
# ולקחתי דגני- לא עושים רצנו של מקום. | |||
# ואספת דגנך- חצי חצי עמ"י במצב בינוני. | |||
# ועמדו זרים- עושים רצונו של מקום. צדיקים. | |||
ולר' ישמעאל ור' חנינא יש רק שני פסוקים המלמדים בעניינו: | ולר' ישמעאל ור' חנינא יש רק שני פסוקים המלמדים בעניינו: | ||
# ולקחתי דגני- עמ"י לא עושים רצנו של מקום. | |||
# ואספת דגנך- עמ"י עושים רצנו של מקום. | |||
לאחר מכן הגמ' מביאה את אביי שאמר "רבים עשו כרשב"י ולא עלתה בידם ורבים עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם". כלומר אביי מראה לך מהמציאות, שר' ישמעאל צודק. אביי פוסק כר' ישמעאל ולא מצד כוחו אלא מצד כוח המציאות. | לאחר מכן הגמ' מביאה את אביי שאמר "רבים עשו כרשב"י ולא עלתה בידם ורבים עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם". כלומר אביי מראה לך מהמציאות, שר' ישמעאל צודק. אביי פוסק כר' ישמעאל ולא מצד כוחו אלא מצד כוח המציאות. | ||
| שורה 98: | שורה 94: | ||
=== הסוגייא בנדרים === | === הסוגייא בנדרים === | ||
הקדמה למקור הבא במסכת נדרים. קיימא לן שאין שבועה חלה על שבועה, כלומר דבר שאדם מחויב עליו הוא לא יכול להישבע עליו, כי הוא גם ככה חייב. ואם אדם נשבע על דבר שהוא כבר חייב והוא לא קיים את שבועתו הוא חייב רק קורבן אחד כי השבועה השנייה לא חלה. שבועה חלה רק על דברים שאתה לא חייב בהם. | הקדמה למקור הבא במסכת נדרים. קיימא לן שאין שבועה חלה על שבועה, כלומר דבר שאדם מחויב עליו הוא לא יכול להישבע עליו, כי הוא גם ככה חייב. ואם אדם נשבע על דבר שהוא כבר חייב והוא לא קיים את שבועתו הוא חייב רק קורבן אחד כי השבועה השנייה לא חלה. שבועה חלה רק על דברים שאתה לא חייב בהם. | ||
| שורה 153: | שורה 148: | ||
'''הלחם משנה''' [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=90501&rid=167 (על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה שם)] עומד על סתירה זו בדברי הרמב"ם ומסביר, שהרמב"ם תופס שקיים הבדל בין המילה "תמיד" (הכתובה בלחם הפנים) למילה "לא ימיש"(שנאמרה בתלמוד תורה). | '''הלחם משנה''' [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=90501&rid=167 (על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה שם)] עומד על סתירה זו בדברי הרמב"ם ומסביר, שהרמב"ם תופס שקיים הבדל בין המילה "תמיד" (הכתובה בלחם הפנים) למילה "לא ימיש"(שנאמרה בתלמוד תורה). | ||
ולכן יוצא שגם לשיטת חכמים אדם לא מחוייב ללמוד תורה כל היום וכל הלילה, כי גם חכמים מודים שלשון "לא ימיש" משמעותו הרבה פחות "תמידיות" מלשון "תמיד". המחלוקת בין ר' יוסי לחכמים היא רק בלחם הפנים, שם הכתוב מתנסח בלשון "תמיד", לפי חכמים זוהי לשון של תמידות סופית ולפי ר' יוסי גם הלשון "תמיד" אין משמעותה תמידות סופית. ר' אמי דייק מדברי ר' יוסי את דעת חכמים, מסקנת ר' אמי בהסבר הפסוק 'לא ימיש' נכונה בין לרבנן ובין לר יוסי, והרמב"ם פסק את דעת חכמים להלכה: | ולכן יוצא שגם לשיטת חכמים אדם לא מחוייב ללמוד תורה כל היום וכל הלילה, כי גם חכמים מודים שלשון "לא ימיש" משמעותו הרבה פחות "תמידיות" מלשון "תמיד". המחלוקת בין ר' יוסי לחכמים היא רק בלחם הפנים, שם הכתוב מתנסח בלשון "תמיד", לפי חכמים זוהי לשון של תמידות סופית ולפי ר' יוסי גם הלשון "תמיד" אין משמעותה תמידות סופית. ר' אמי דייק מדברי ר' יוסי את דעת חכמים, מסקנת ר' אמי בהסבר הפסוק 'לא ימיש' נכונה בין לרבנן ובין לר יוסי, והרמב"ם פסק את דעת חכמים להלכה: | ||
# לחם הפנים צריך להיות תמיד, ללא הפסקה, על השולחן. | |||
# בשביל לצאת ידי חובת תלמוד תורה צריך לקבוע עיתים גם ביום וגם בלילה. | |||
לכאורה לפי ההסבר של הלחם משנה היה צריך האדם לצאת ידי חובה בקריאת שמע בבוקר ובערב כר' יוחנן, אז מדוע חייבנו אותו ללמוד גם ביום וגם בלילה מעבר לקריאת שמע? הרי מהגמ' בנדרים יוצא שפסקו כר' יוחנן, כי אמרו שם ש"אי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית", אם רוצה פוטר עצמו בק"ש של שחרית וערבית. לכאורה באמת ככה היה הרמב"ם צריך לפסוק אבל הרמב"ם לא רצה לפסוק ככה כי זה קולא יתירה, וגם ר' יוחנן עצמו אמר לא לפרסם אותה לעמי ארצות. ולכן להלכה, לפי הרמב"ם, יוצא שמספיק שאדם קבע עיתים ללימוד תורה בבוקר ובערב והוא יי"ח לימוד תורה. | לכאורה לפי ההסבר של הלחם משנה היה צריך האדם לצאת ידי חובה בקריאת שמע בבוקר ובערב כר' יוחנן, אז מדוע חייבנו אותו ללמוד גם ביום וגם בלילה מעבר לקריאת שמע? הרי מהגמ' בנדרים יוצא שפסקו כר' יוחנן, כי אמרו שם ש"אי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית", אם רוצה פוטר עצמו בק"ש של שחרית וערבית. לכאורה באמת ככה היה הרמב"ם צריך לפסוק אבל הרמב"ם לא רצה לפסוק ככה כי זה קולא יתירה, וגם ר' יוחנן עצמו אמר לא לפרסם אותה לעמי ארצות. ולכן להלכה, לפי הרמב"ם, יוצא שמספיק שאדם קבע עיתים ללימוד תורה בבוקר ובערב והוא יי"ח לימוד תורה. | ||