9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "יציאה דיבור ולימוד בשעת קריאת התורה"
אין תקציר עריכה
| שורה 3: | שורה 3: | ||
== יציאה מבית הכנסת בשעת קריאת התורה == | == יציאה מבית הכנסת בשעת קריאת התורה == | ||
על הפסוק (ישעיה א כח): "וְעֹזְבֵ֥י יְהוָ֖ה יִכְלֽוּ", דורשת ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=8&format=pdf (ברכות ח א)], שזה נאמר על מי שמניח ספר תורה ויוצא. | על הפסוק (ישעיה א כח): "וְעֹזְבֵ֥י יְהוָ֖ה יִכְלֽוּ", דורשת ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=8&format=pdf (ברכות ח א)], שזה נאמר על מי שמניח ספר תורה ויוצא. | ||
<BR/>ובהקשר לכך מובא שרבי אבהו היה יוצא בין גברא לגברא, כלומר בין העליות. אמנם בין פסוק לפסוק הגמרא מסתפקת ולא מכריעה. | <BR/>ובהקשר לכך מובא שרבי אבהו היה יוצא בין גברא לגברא, כלומר בין העליות. אמנם בין פסוק לפסוק הגמרא מסתפקת אם מותר לצאת, ולא מכריעה. | ||
'''רבנו יונה''' (ד א ד"ה בין פסוק) כתב שמדובר על יציאה בזמן התרגום (שכן היה המנהג בזמנם לתרגם כל פסוק ופסוק), והכריע להלכה שכיון שהוא ספק דאורייתא, יש להחמיר. | '''רבנו יונה''' (ד א ד"ה בין פסוק) כתב שמדובר על יציאה בזמן התרגום (שכן היה המנהג בזמנם לתרגם כל פסוק ופסוק), והכריע להלכה שכיון שהוא ספק דאורייתא, יש להחמיר. | ||
<BR/> | <BR/>וכן משמע ב'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=2&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=7&perek=12&halocha=9 (תפילה יב ט)] שלא כתב להיתרא אלא בין גברא לגברא, ומשמע שבין פסוק לפסוק אסור. | ||
<BR/>וכן פסק להלכה ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x312 (אורח חיים קמו)], לאסור בין פסוק לפסוק. | |||
== לימוד ודיבור בשעת קריאת התורה == | == לימוד ודיבור בשעת קריאת התורה == | ||
| שורה 15: | שורה 16: | ||
על פניו נראה שיש סתירה בין הגמרות הללו, וכן הקשו הראשונים, וכתבו כמה תירוצים לדבר. | על פניו נראה שיש סתירה בין הגמרות הללו, וכן הקשו הראשונים, וכתבו כמה תירוצים לדבר. | ||
=== תירוצי הראשונים === | === תירוצי הראשונים === | ||
ה'''רי"ף''' (מגילה יד ב) | תירוץ ראשון שכתבו הראשונים, שבעובדא דרב ששת היו עשרה מבלעדיו ולכן מותר היה לו ללמוד בשעת הקריאה, אך אם אין עשרה מבלעדיו אסור. תירוץ זה כתב ה'''רי"ף''' (מגילה יד ב) בשם '''בעל הלכות גדולות''' וכן הובא גם ב'''הגהות אשרי''' (ברכות א ז) בשם ה'''אור זרוע''' {{מקור}}. | ||
גם ה'''תוספות''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=18&daf=39&format=pdf (סוטה לט א ד"ה כיון)] | תירוץ אחר כתב ה'''רי"ף''' שם בשם רבוותא אחריני, שתירצו שדווקא לרב ששת היה מותר מפני שתורתו אומנותו, אבל לכולי עלמא לא. וכתב הרי"ף שמסתברא כוותייהו. וכעין זה כתב הרי"ף גם בסוגיין (ברכות ד א), שמי שתורתו אומנותו מותר ללמוד לעצמו בשעת קריאת התורה, אבל להורות לאדם ששואל או לפרש דבר הלכה אסור, ולזה התכוונה הגמרא בסוטה. לתירוץ זה הסכימו גם ה'''תוספות''' (סוטה לט א ד"ה כיון) וכתבוהו בשם '''רבנו חננאל'''. | ||
אמנם קודם לכן כתבו ה'''תוספות''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=18&daf=39&format=pdf (סוטה לט א ד"ה כיון)] תירוצים נוספים. | |||
<BR/>בתחילה כתבו לחלק בין מהדר אפיה לשאינו מהדר אפיה. | |||
<BR/>תירוץ נוסף הביאו, שההיתר הוא דוקא לרב ששת שהיה עיוור, ואינו מחוייב בקריאת התורה שבכתב, לפי ש[[דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה]]. אבל שאר כל אדם, אסור. כתירוץ זה סובר '''רבנו יונה''' (ברכות ד א ד"ה רבי אבהו), וכן הובא בשמו ב'''ר"ן''' (מגילה יד ב ד"ה וקשיא). אמנם כאמור התירוץ שכתבו עליו התוספות שהוא המסתבר, הוא תירוצו של רבנו חננאל, שדווקא לרב ששת שתורתו אומנותו לשאר כל אדם, אבל האידנא אסור. | |||
במסכת ברכות כתבו ה'''תוספות''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=8&format=pdf (ח א ד"ה רב ששת)] לתרץ באופן אחר, שדווקא בקול רם אסור לפי שמבטל בזה קול הקריאה, אבל בנחת מותר<ref>וכן כתב ה'''טור''' (אורח חיים קמו) בשם רש"י, וצ"ע מקומו.</ref>. | |||
<BR/>ה'''רא"ש''' (ברכות ז א) כתב גם הוא כתירוץ התוספות בברכות, והוסיף שהמדבר בלחש אין צריך שיחזיר פניו, שלא אמרו כן אצל רב ששת אלא לרבותא, שאפילו שהחזיר פניו ונראה כיוצא חוץ לבית הכנסת, אפ"ה שרי, שעושה כן כדי לכוון בגרסתו. בנוסף הביא הרא"ש את תירוץ הרי"ף לחלק בין מי שתורתו אומנותו לבין שאר כל אדם. ובמגילה (ג יד) ציטט את תירוץ זה בלבד. | <BR/>ה'''רא"ש''' (ברכות ז א) כתב גם הוא כתירוץ התוספות בברכות, והוסיף שהמדבר בלחש אין צריך שיחזיר פניו, שלא אמרו כן אצל רב ששת אלא לרבותא, שאפילו שהחזיר פניו ונראה כיוצא חוץ לבית הכנסת, אפ"ה שרי, שעושה כן כדי לכוון בגרסתו. בנוסף הביא הרא"ש את תירוץ הרי"ף לחלק בין מי שתורתו אומנותו לבין שאר כל אדם. ובמגילה (ג יד) ציטט את תירוץ זה בלבד. | ||