9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "יציאה דיבור ולימוד בשעת קריאת התורה"
אין תקציר עריכה
| שורה 9: | שורה 9: | ||
<BR/>וכן פסק להלכה ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x312 (אורח חיים קמו)], לאסור בין פסוק לפסוק. | <BR/>וכן פסק להלכה ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x312 (אורח חיים קמו)], לאסור בין פסוק לפסוק. | ||
== לימוד | == לימוד בשעת קריאת התורה == | ||
=== סתירה בין הגמרא בברכות לגמרא בסוטה === | === סתירה בין הגמרא בברכות לגמרא בסוטה === | ||
לענין לימוד בזמן קריאת התורה, מביאה ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=8&format=pdf (ברכות ח א)] שרב ששת היה מחזיר פניו וגורס משנתו בשעת קריאת התורה, והיה אומר "אנן בדידן ואינהו בדידהו". | לענין לימוד בזמן קריאת התורה, מביאה ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=8&format=pdf (ברכות ח א)] שרב ששת היה מחזיר פניו וגורס משנתו בשעת קריאת התורה, והיה אומר "אנן בדידן ואינהו בדידהו". | ||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
==== תורתו אומנותו ==== | ==== תורתו אומנותו ==== | ||
תירוץ אחר כתב ה'''רי"ף''' שם בשם רבוותא אחריני, שתירצו שדווקא לרב ששת היה מותר מפני שתורתו אומנותו, אבל לכולי עלמא לא. וכתב הרי"ף שמסתברא כוותייהו. וכעין זה כתב הרי"ף גם בסוגיין (ברכות ד א), שמי שתורתו אומנותו מותר ללמוד לעצמו בשעת קריאת התורה, אבל להורות לאדם ששואל או לפרש דבר הלכה אסור, ולזה התכוונה הגמרא בסוטה. לתירוץ זה הסכימו גם ה'''תוספות''' (סוטה לט א ד"ה כיון) וכתבוהו בשם '''רבנו חננאל''', וכן הביא ה'''רא"ש''' (ברכות ז א; מגילה ג יד) תירוץ זה. | תירוץ אחר כתב ה'''רי"ף''' שם בשם רבוותא אחריני, שתירצו שדווקא לרב ששת היה מותר מפני שתורתו אומנותו, אבל לכולי עלמא לא. וכתב הרי"ף שמסתברא כוותייהו. וכעין זה כתב הרי"ף גם בסוגיין (ברכות ד א), שמי שתורתו אומנותו מותר ללמוד לעצמו בשעת קריאת התורה, אבל להורות לאדם ששואל או לפרש דבר הלכה אסור, ולזה התכוונה הגמרא בסוטה. לתירוץ זה הסכימו גם ה'''תוספות''' (סוטה לט א ד"ה כיון) וכתבוהו בשם '''רבנו חננאל''', וכן הביא ה'''רא"ש''' (ברכות ז א; מגילה ג יד) תירוץ זה. וכן דעת ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=2&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=7&perek=12&halocha=9 (תפילה יב ט)]. | ||
==== רב ששת היה סגי נהור ==== | ==== רב ששת היה סגי נהור ==== | ||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
==== בלחש ==== | ==== בלחש ==== | ||
במסכת ברכות כתבו ה'''תוספות''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=8&format=pdf (ח א ד"ה רב ששת)] לתרץ באופן אחר, שדווקא בקול רם אסור לפי שמבטל בזה קול הקריאה, אבל בנחת מותר<ref>וכן כתב ה'''טור''' (אורח חיים קמו) בשם רש"י, | במסכת ברכות כתבו ה'''תוספות''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=8&format=pdf (ח א ד"ה רב ששת)] לתרץ באופן אחר, שדווקא בקול רם אסור לפי שמבטל בזה קול הקריאה, אבל בנחת מותר<ref>וכן כתב ה'''טור''' (אורח חיים קמו) בשם רש"י, והוא ט"ס, וצריך לומר ר"י.</ref>. | ||
<BR/>ה'''רא"ש''' (ברכות ז א) כתב גם הוא כתירוץ התוספות בברכות, והוסיף שהמדבר בלחש אין צריך שיחזיר פניו, שלא אמרו כן אצל רב ששת אלא לרבותא, שאפילו שהחזיר פניו ונראה כיוצא חוץ לבית הכנסת, אפ"ה שרי, שעושה כן כדי לכוון בגרסתו<ref>אמנם בהמשך דבריו הביא גם תירוץ הרי"ף שרב ששת תורתו אומנותו, כנזכר לעיל.</ref>. | <BR/>ה'''רא"ש''' (ברכות ז א) כתב גם הוא כתירוץ התוספות בברכות, והוסיף שהמדבר בלחש אין צריך שיחזיר פניו, שלא אמרו כן אצל רב ששת אלא לרבותא, שאפילו שהחזיר פניו ונראה כיוצא חוץ לבית הכנסת, אפ"ה שרי, שעושה כן כדי לכוון בגרסתו<ref>אמנם בהמשך דבריו הביא גם תירוץ הרי"ף שרב ששת תורתו אומנותו, כנזכר לעיל.</ref>. | ||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
=== קריאת שנים מקרא ואחד תרגום === | === קריאת שנים מקרא ואחד תרגום === | ||
כתב '''הגהות אשרי''' (ברכות א ז) בשם אור זרוע שמותר לקרוא [[שנים מקרא ואחד תרגום]] בשעת קריאת התורה. | כתב '''הגהות אשרי''' (ברכות א ז) בשם '''אור זרוע''' {{מקור}} שמותר לקרוא [[שנים מקרא ואחד תרגום]] בשעת קריאת התורה. | ||
== דיבור בשעת הקריאה == | |||
'''רבנו יונה''' (ד א ד"ה רבי אבהו) הבין בפשיטות שהגמרא בסוטה מזהירה על דיבור בשעת קריאת התורה שהוא אסור, ומדגיש רבנו יונה שהאיסור הוא מרגע שספר התורה נפתח, ואפילו שבין עולה לעולה סוגרים את הספר, עדיין אסור לדבר, שכיון שנפתח בפעם הראשונה, שוב אסור לדבר כלל עד שיסיימו כל הפרשה. | '''רבנו יונה''' (ד א ד"ה רבי אבהו) הבין בפשיטות שהגמרא בסוטה מזהירה על דיבור בשעת קריאת התורה שהוא אסור, ומדגיש רבנו יונה שהאיסור הוא מרגע שספר התורה נפתח, ואפילו שבין עולה לעולה סוגרים את הספר, עדיין אסור לדבר, שכיון שנפתח בפעם הראשונה, שוב אסור לדבר כלל עד שיסיימו כל הפרשה. | ||