הבדלים בין גרסאות בדף "טעם שמירת השטר ג' שנים ביד הקונה קרקע"

הגמרא (דף לו:) רב אומר חזקה ג"ש מיום ליום ושמואל אומר עד שיגדור ג' גדירות הגמרא אומרת שהבדל בניהם זה בדקל נערה נחלקו הראשונים מה הכוונה רבינו יונה אומר שמדובר על דקל שמשיר פירותיו לפני גמר הכנתו שלפי שמואל לא הוי חזקה ולפי רב הוי חזקה אבל גם בדבר שגודרים בפחות מג"ש אפילו אליבא דשמואל לא הוי חזקה אלא צריך ג"ש שהרי אנשים שומרים שטרותיהם ג"ש ונראה שהסברא כמו שהסברנו מקודם שהולכים אחר זהירות של האדם בשטרו שעד אז אפשר למחות ולמה שכאן ישתנה הדין אבל הרמב"ן והרמ"ה מסבירים שהולכים אחר שנה וחצי וכותב הרמב"ן כמו הטעם של הר"ן (בכט.) כיון שאדם אכל שלוש אכילות שלמות ורואה שאין חבירו מהערער עליו שוב אינו נזהר בשטרו משמע שהמחזיק צריך להזהר בשטרו כל זמן שיש חשש שהמערער ימחה אבל אם אין כבר חשש אפילו כולי עלמא שומרים את השטר הוא לא צריך אחרי שנה וחצי אבל צריך להבין את החילוק בין הסוגיא בדף נ: שהרמב"ן אמר שצריך ג"ש ופה מספיק שנה וחצי ונלע"ד לומר ע"פ מה שהיד רמה כתב בדף כט. שאדם לא סתם כותב שטר אלא כדי לשמור אותו לכן חכמים שיערו זאת בג' אכילות כשאדם ירגיש בטוח אבל כל עוד שאדם לא אכל ג' אכילות לא ירגיש מספיק בטוח בדבר ואפילו שחפר בורות. אבל הסבר זה אינו נכנס בדברי היד רמה שכותב בדף קסט: שאם אדם החזיק בקרקע ג"ש ואחרי זה בא המערער והמחזיק אומר שמעולם לא היה לו שטר יש לו חזקה ולכאורה למה שיעלה לו חזקה למה כאן לא נאמר שהוי הודאת בעל דין והרי אין אף אחד שלא עושה שטר וכמו שהסתפק שער המשפט בשאלה זאת ונשאר בצ"ע אלא יש לומר שהשתנה הריעותא של המערער אחרי ג"ש והוי ריעותא גדולה יותר מזה שאדם לא עושה שטר וכמו שכותב הרמב"ם בהלכות טוען ונטען (יא ב') שלא יכול להיות אדם שיושב בבית של חבירו ג"ש וחבירו לא מוחה בו,ואי אפשר לומר שהיד רמה חלק על הרמב"ן וסובר כמו הר"ן שהולכים אחר הקפידא שכתב בדף נ: כמו הרמב"ן שצריך דווקא שהבעל יחזיק ג"ש, לכן יותר נראה לומר את החילוק של הקהילות יעקב הובא במנחת אשר (סימן י סעף ז) שאומר בדברי הרמב"ן שאע"פ שבדרך כלל אדם מקפיד והוי רעיותא למערער מיד כיון שחכמים תיקנו שכל זמן שהמחזיק שומר שטרו עד ג' אכילות אדם יודע שיש לו זמן לערער ולכן אם לא עבר ג"ש אין ריעותא למערער ולא משנה מה יעשו לו בבית כיון שהמערער יודע שיש לו זמן של ג' אכילות למחות.