הבדלים בין גרסאות בדף "טעם שמירת השטר ג' שנים ביד הקונה קרקע"

טעם שמירת השטר ג' שנים ביד הקונה קרקע (עריכה)

גרסה מ־22:40, 28 במאי 2016

הוסרו 212 בתים , 22:40, 28 במאי 2016

אין תקציר עריכה

נתנאל ירחי

18

עריכות

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 הדיון בסוגיא האם המחזיק נזהר בשטרו בגלל המערער או שהמחזיק נזהר בשטרו ג"ש כיון שזה הדרך הרגילה לשמור שטר ולכן למערער יהיה זמן לערער ג"ש
-=טעם שמירת השטר=
 הגמרא בדף כט. שואלת למה יש חזקה אחרי ג"ש אמר רבא כיון שעד ג"ש אדם לא מקפיד אבל יותר מג"ש אדם מקפיד מקשה אביי א"כ נתת דבריך לשיעורים אלא אמר רבא עד ג"ש אדם נזהר בשטרו יותר מכך אדם לא נזהר בשטרו
@@ שורה 11: / שורה 10: @@
 רבינו יונה מסביר כיון שאדם נזהר בשטרו עד ג"ש לכן המערער יכול למחות עד אז ג"ש. משמע מדבריו שהטעם העיקרי זה המחזיק כל עוד הוא מחזיק יש יכולת למערער לערער
-<h3> מחלוקת דומה <h3/>
 הגמרא בדף נ: הגמרא אומרת שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו מקשה הגמרא והרי רב אמר שיש חזקה מתרץ רבא שהבעל חופר בורות שיחין ומערות מדובר שיש חזקה מקשה הגמרא והרי אמרנו שאין חזקה לנזיקין דוחה הגמרא אימא אין דין חזקה לנזיקין רב יוסף תירץ שמה שרב אמר זה באחר וכו' ולכן יש חזקה על נכסי האשה  ומסביר הר"ן שמה שרבא אמר שיש חזקה בנכסי אשתו בחופר בורות מדובר לאלתר ובלי שטר כיון שודאי אדם מקפיד אם חופרים בורות בשדהו ולכן מוחה אבל כאן היא לא מיחתה משמע שזה לא שייך לה לעומתו הרמב"ן מסביר שהחזקה נגמרת רק אחרי ג"ש שאע"פ שאדם מקפיד כשחופרים לו בבית, כל עוד שיש למחזיק ריעותא של אחוי שטרך (שדרך בני אדם שומרים שטרותיהם ג"ש) אין לו חזקה.
 =דחיית ההסבר וחילוק בסוגיות=
@@ שורה 21: / שורה 19: @@
 אבל לפי רבינו יונה הולכים אחר הזהירות של האדם ואם ישתנה המציאות לכאורה אדם יצטרך להזהר בשטרו.
-=פסק השו"ע והרמ"א=
 השו"ע בסימן קמט' סעיף ט' כותב שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו אפילו הרס ובנה ועשה כל מה שעשה הרמ"א מוסיף שדווקא אם לא הזיק בגוף הקרקע אבל אם הזיק בגוף הקרקע הוי חזקה  הנתיבות על סעיף הביא את מחלוקת הראשונים את דעת הרמב"ן ודעת הרשב"א (שהיא כמו דעת הר"ן) והוכיח שהשו"ע פסק כדברי הרמב"ן כיון שאם נעמיד שהשו"ע הבין כדברי הרשב"א את רבא ששם זה חזקה לאלתר, אבל לא הביא דין זה בשו"ע כיון שהבין שרב יוסף חולק על דברי רבא וסובר שבכל זאת בעל לא מחזיק בנכסי אשתו (ועיין בשו"ת הרשב"א חלק ב' סימן רמד' שסובר שלא חולקים התירוצים אבל כיון שהרמב"ם הרי"ף והרא"ש לא הביאו אותם נראה שסברו שחלקו) לפחות היה עליו לכתוב דין זה במקרה שאדם מחזיק בנכסי חבירו וחופר בורות שיחין ומערות שהוי חזקה לאלתר וכיון שלא כתב דין זה בסתם אדם אומר הנתיבות שסבר כשיטת הרמב"ן שרק אחרי ג"ש עולה לו חזקה ולכן אין סיבה לכתוב זאת בסתם אדם המחזיק כיון שצריך לעבור גם כך ג"ש לחזקה (מה שכתבנו שהשו"ע הבין שרב יוסף חולק זה לשיטת הסמ"ע אבל בנתיבות הסביר שפסק כמו רבא ע"פ הרמב"ן וכיון שזה לא קשור כ"כ לעניננו לא ארכתי בזה) הנתיבות מביא עוד הוכחה שהרמ"א פסק כמו הרמב"ן כיון שכתב דין זה ולא כתב חזקה לאלתר משמע שצריך ג"ש
 השו"ע פסק בסימן קמא' כשיטה שהולכים אחר ג' אכילות לעומתו הרמ"א פסק שהולכים אחרי ג"ש
-== == ==השלכה מעשית לימינו== == ==
@@ שורה 33: / שורה 28: @@
 אבל זה רק אם באמת השתנתה המציאות והיום נזהרים יותר אבל אם נזהרים כמו פעם יש לדון אם אפשר לכתוב בשטר שנשמר הרבה זמן ואדם טוען שכתב בשטר רגיל אם הוי חזקה
 הב"י בסימן קמו סעיף כה(ב) מביא שאלה שנשאל הרשב"א ראובן החזיק בקרקע ג"ש וטוען שקנה אותה משמעון לעומתו שמעון טוען שמעולם לא מכר ומביא ראיה לכך שלא מכר מהספר זיכרונות של המקום שכתוב שהמכירה התבטלה ופסק הרשב"א לטובת המחזיק כיון ששמא חזר ולקחה וחזקתו מוכיחה עליו עכ"ד מכאן אנו למדים שאפילו אדם יכול לכתוב בספר נשמר יותר אין זו חובה אלא בשטר רגיל ודין זה הביאו הרמ"א
-==עוד דין לימינו==
 אבל בדין הזה של טאבו יש עוד לדון מצד שהמדינה אומרת שהחזקה מתקיימת רק ע"י השטר האם אפשר לומר כיון שהמדינה גזרה אז אין חזקה לפני
 הגמרא בדף נה. אומרת אריסותא דפרסאי עד מ' שנין הרשב"ם בפירוש הראשון מסביר שאע"פ שבדרך כלל אין לגוי חזקה כאן יש חוק המלך שאחרי ארבעים שנה יש חזקה יהודי שיקנה מגוי תעלה לו חזקה ובפירושו השני מסביר שאע"פ שיש לישראל חזקה אחרי ג"ש כאן החזקה תיהיה אחרי 40 שנה כיון שדין המלך כן הוא שם לעומתו רבינו יונה סובר שמדובר כאן על חזקה של גוי כמו הפירוש הראשון של הרשב"ם, אבל לעניני חזקת ישראל יש חזקה לאחר ג"ש כיון שיכולים לדון בדיניהם ואפילו אם המלך תיקן שגם לישראל יהיה חזקה אחרי 40 שנה ולא אחרי ג"ש לישראל יש חזקה אחרי ג"ש שכיון שיכולים לדון בדיני ישראל ומי שהולך לדון בדיני הגויים מנודה.
@@ שורה 39: / שורה 34: @@
 נראה שהנתיבות פסק כדעת רבינו יונה וכן הבין שזאת דעת הסמ"ע שהסמ"ע בסימן קמט ס"ק כב' הביא את הפירוש הראשון של הרשב"ם והוסיף שגם אם ישראל בא מכח הגוי שגוי החזיק שנה וישראל החזיק אחריו ארבעים שנה עולה לו לחזקה ואם נאמר שהסמ"ע סבר כהרשב"ם לא היה צריך להגיד שהדין גם על ישראל הבא מחמת גוי שיכתוב שכך הדין בכל מצב שכן דין המלך הנתיבות הקשה על דברי הסמ"ע שאמר גם על ישראל שבא מכח גוי וכתב שאינו שרק לגוי יש לו חזקת ארבעים שנה אבל ישראל לא יעזור לו חזקה כשבא מכח גוי  ואם נאמר שסבר כמו הפירוש השני ברשב"ם הרי גם כאן היה אמור להיות לו חזקה לישראל כיון שכך הדין
 (אולם בדרכי משה בסימן שס'ח משמע שיועיל אם ישימו זאת לחוק כללי ולא לחק של בתי המשפט אולם ברבינו יונה מפורש להפך שאפילו תיקן לישראל לא מועיל לו)
-== == מסקנת הסוגיה== ==
 יוצא למסקנה שבימינו אנו שאם לא השתנה המציאות ועדיין נזהרים ג"ש ולא יותר הוי חזקה אחרי ג"ש אפילו אדם לא כתב בשטר וכן פסקו בשו"ת אמרי יושר (סימן צ"ה) ושו"ת תשורת ש"י (ח"ב סימן א)  באדם שהחזיק בקרקע וטוען שקנה ולא העביר בטאבו, ואע"פ שיש מנהג להעביר בטאבו, הוי חזקה גמורה
 אולם אם אנשים נזהרים בימינו יותר זה יהיה המחלוקת בין השו"ע לרמ"א