הבדלים בין גרסאות בדף "טעם כעיקר - טעימת המאכל"

ייתכן מאוד ששיטת '''רש"י ותוספות''' כאן תואמת לשיטתם בכתובות ב,א לגבי השאלה האם יש עניין לברר ספק שאינו ידוע: ל'''רש"י''' (כתובות ב א ד"ה בשני ובחמישי) יש עניין, ולכן תקנו שבתולה תינשא ביום רביעי כדי שאם תהיה לו טענת בתולים יבוא לבי"ד ומתוך כך יתברר הדבר. לכן רק כאשר אין אפשרות להשיג גוי ניתן לסמוך על החזקה. לעומת זאת דעת '''תוספות''' (כתובות ב א ד"ה שאם היה לו) שכאשר יש מציאות מותרת, כגון ספק ספיקא או חזקה, אין לנו עניין לבוא ולחפש בירור, ולכן גם כאן אין עניין לחזר אחר הגוי.  

'''הר"ן''' (לד א ד"ה ומין במינו) סובר מצד אחד כ'''רש"י''', שאין להתיר בפחות משישים אפילו בלי טעם, משום שלא חלקו חכמים בדבר, ומצד שני כ'''רא"ש''' שאין צורך לבדוק על ידי גוי כשיש שישים. '''הר"ן''' מסביר שכל ההזדקקות לגוי היא במקרה שאין לנו אפשרות לבחון אם יש שישים כנגד האיסור, כגון שבישל בקדרה היתר לאחר שבישל בה איסור, או שלא יודע כמה איסור נפל לקדירה. הרמב"ן והרשב"א (צח א) מוסיפים שכאשר האיסור עצמו אינו מעורב במאכל אלא רק פליטתו ניתן לסמוך על קפילא ולהתיר גם בפחות משישים.