42
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "טעם כעיקר - טעימת המאכל"
אין תקציר עריכה
| שורה 16: | שורה 16: | ||
ייתכן מאוד ששיטת '''רש"י ותוספות''' כאן תואמת לשיטתם בכתובות ב,א לגבי השאלה האם יש עניין לברר ספק שאינו ידוע: ל'''רש"י''' (כתובות ב א ד"ה בשני ובחמישי) יש עניין, ולכן תקנו שבתולה תינשא ביום רביעי כדי שאם תהיה לו טענת בתולים יבוא לבי"ד ומתוך כך יתברר הדבר. לכן רק כאשר אין אפשרות להשיג גוי ניתן לסמוך על החזקה. לעומת זאת דעת '''תוספות''' (כתובות ב א ד"ה שאם היה לו) שכאשר יש מציאות מותרת, כגון ספק ספיקא או חזקה, אין לנו עניין לבוא ולחפש בירור, ולכן גם כאן אין עניין לחזר אחר הגוי. | ייתכן מאוד ששיטת '''רש"י ותוספות''' כאן תואמת לשיטתם בכתובות ב,א לגבי השאלה האם יש עניין לברר ספק שאינו ידוע: ל'''רש"י''' (כתובות ב א ד"ה בשני ובחמישי) יש עניין, ולכן תקנו שבתולה תינשא ביום רביעי כדי שאם תהיה לו טענת בתולים יבוא לבי"ד ומתוך כך יתברר הדבר. לכן רק כאשר אין אפשרות להשיג גוי ניתן לסמוך על החזקה. לעומת זאת דעת '''תוספות''' (כתובות ב א ד"ה שאם היה לו) שכאשר יש מציאות מותרת, כגון ספק ספיקא או חזקה, אין לנו עניין לבוא ולחפש בירור, ולכן גם כאן אין עניין לחזר אחר הגוי. | ||
== שיטת | == שיטת הרשב"א הרמב"ן והר"ן == | ||
'''הר"ן''' (לד א ד"ה ומין במינו) סובר מצד אחד כ'''רש"י''', שאין להתיר בפחות משישים אפילו בלי טעם, משום שלא חלקו חכמים בדבר, ומצד שני כ'''רא"ש''' שאין צורך לבדוק על ידי גוי כשיש שישים. '''הר"ן''' מסביר שכל ההזדקקות לגוי היא במקרה שאין לנו אפשרות לבחון אם יש שישים כנגד האיסור, כגון שבישל בקדרה היתר לאחר שבישל בה איסור, או שלא יודע כמה איסור נפל לקדירה. | '''הר"ן''' (לד א ד"ה ומין במינו) סובר מצד אחד כ'''רש"י''', שאין להתיר בפחות משישים אפילו בלי טעם, משום שלא חלקו חכמים בדבר, ומצד שני כ'''רא"ש''' שאין צורך לבדוק על ידי גוי כשיש שישים. '''הר"ן''' מסביר שכל ההזדקקות לגוי היא במקרה שאין לנו אפשרות לבחון אם יש שישים כנגד האיסור, כגון שבישל בקדרה היתר לאחר שבישל בה איסור, או שלא יודע כמה איסור נפל לקדירה. הרמב"ן והרשב"א (צח א) מוסיפים שכאשר האיסור עצמו אינו מעורב במאכל אלא רק פליטתו ניתן לסמוך על קפילא ולהתיר גם בפחות משישים. | ||
== שיטת הרמב"ם == | == שיטת הרמב"ם == | ||
| שורה 36: | שורה 36: | ||
'''הרמ"א''' (צח א) פסק ע"פ '''האגור''' ו'''המהר"ם פאדווה''' שהיום אין סומכים כלל על קפילא אלא משערים בשישים. וכתב '''רע"א''' (צח א) הטעם שלשיטתם חוששים לכל הדעות: מצד אחד חוששים שצריך מסיח לפי תומו אך גם אומן כדי שיבחין בטעם, ומצד שני חוששים שצריך אומן שלא יהיה מסיח לפי תומו כדי שתתקיים הסברא של "לא מרע אומנתו". בספר '''מטה יהונתן''' הקשה על '''רע"א''', שלפי"ז אם יטעימו את המאכל לשני גויים אחד מסיח לפי תומו ואחד אומן צריך להועיל. ב'''ערוך השולחן''' (צח כה) הסביר את דעת הרמ"א שבפחות משישים חוששים לשיטת רש"י שלא מועילה טעימה (אך לא חוששים לה ביותר משישים). וכן כתב גם ה'''חוות דעת''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41157&st=&pgnum=38 (צח ג)], שדעת הרמ"א שכאשר נתערבה ממשות אינה בטילה אלא בשישים (במין בשאינו מינו). | '''הרמ"א''' (צח א) פסק ע"פ '''האגור''' ו'''המהר"ם פאדווה''' שהיום אין סומכים כלל על קפילא אלא משערים בשישים. וכתב '''רע"א''' (צח א) הטעם שלשיטתם חוששים לכל הדעות: מצד אחד חוששים שצריך מסיח לפי תומו אך גם אומן כדי שיבחין בטעם, ומצד שני חוששים שצריך אומן שלא יהיה מסיח לפי תומו כדי שתתקיים הסברא של "לא מרע אומנתו". בספר '''מטה יהונתן''' הקשה על '''רע"א''', שלפי"ז אם יטעימו את המאכל לשני גויים אחד מסיח לפי תומו ואחד אומן צריך להועיל. ב'''ערוך השולחן''' (צח כה) הסביר את דעת הרמ"א שבפחות משישים חוששים לשיטת רש"י שלא מועילה טעימה (אך לא חוששים לה ביותר משישים). וכן כתב גם ה'''חוות דעת''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41157&st=&pgnum=38 (צח ג)], שדעת הרמ"א שכאשר נתערבה ממשות אינה בטילה אלא בשישים (במין בשאינו מינו). | ||
'''הרש"ל''' (חולין ז לג) חלק על הרמ"א, וכתב שניתן לסמוך על טעימת גוי. אולם ב'''כף החיים''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=10169&st=&pgnum=174 (צח ב)] כתב שגם הספרדים וגם האשכנזים נהגו כדברי הרמ"א. | '''הרש"ל''' (חולין ז לג) חלק על הרמ"א, וכתב שניתן לסמוך על טעימת גוי. אולם ב'''כף החיים''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=10169&st=&pgnum=174 (צח ב)] כתב שגם הספרדים וגם האשכנזים נהגו כדברי הרמ"א. '''הרב עובדיה יוסף''' (יביע אומר ח יו"ד י) כתב שיש לנהוג כדעת הרמ"א, אך כשיש הפסד מרובה ניתן לסמוך על דעת השו"ע. | ||
=== טעימת ישראל === | === טעימת ישראל === | ||
נחלקו '''האחרונים''' בדעת הרמ"א האם מועילה טעימת ישראל (כהן בתרומה שנתערבה, או ישראל בבשר/ חלב שהתערב): '''הש"ך''' (צח ה) ו'''הפמ"ג''' (צח ה) כתבו שניתן לסמוך לכתחילה. אולם ה'''פתחי תשובה''' (צח ג) הביא את דעת '''הבכור שור''' שלא סומכים כלל גם על טעימת ישראל. וב'''רע"א''' (צח א) כתב שניתן לסמוך על טעימת ישראל בדיעבד. '''כף החיים''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=10169&st=&pgnum=175 (צח יב)] פסק שבהפסד מרובה ניתן לסמוך על טעימת ישראל. | נחלקו '''האחרונים''' בדעת הרמ"א האם מועילה טעימת ישראל (כהן בתרומה שנתערבה, או ישראל בבשר/ חלב שהתערב): '''הש"ך''' (צח ה) ו'''הפמ"ג''' (צח ה) כתבו שניתן לסמוך לכתחילה. אולם ה'''פתחי תשובה''' (צח ג) הביא את דעת '''הבכור שור''' שלא סומכים כלל גם על טעימת ישראל. וב'''רע"א''' (צח א) כתב שניתן לסמוך על טעימת ישראל בדיעבד. '''כף החיים''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=10169&st=&pgnum=175 (צח יב)] פסק שבהפסד מרובה ניתן לסמוך על טעימת ישראל. | ||
כיוון שלפי רוב האחרונים מותר לדעת הרמ"א לסמוך על טעימת ישראל, מקובל לומר | כיוון שלפי רוב האחרונים מותר לדעת הרמ"א לסמוך על טעימת ישראל, מקובל לומר רעיון מעניין בשם ר' שמואל סלנט: אם יש מאכל שנתערב בו איסור יטעמנו גוי, ואם אומר שאין בו טעם הרי שלספרדים הסומכים על טעימת גוי כדעת השו"ע המאכל מותר. ממילא לאחר שספרדי יטעם אם המאכל הוא יהיה מותר גם לאשכנזי כיוון שסומכים על טעימת ישראל. | ||
[[קטגוריה:תערובות]] | [[קטגוריה:תערובות]] | ||
[[קטגוריה:חולין צז.]] | [[קטגוריה:חולין צז.]] | ||