9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "טעות וספק בברכות"
←המפרשים על הרמב"ם
| שורה 83: | שורה 83: | ||
דעת '''רבנו יונה''' שהרמב"ם מסביר את הסוגיה כמו הרי"ף וכפי שכתב הרא"ש בדעתו שאיירי שאמר 'בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו' ובזה נסתפקה הגמרא אם אחר פתיחה אזלינן ואמר בורא פרי הגפן או בתר חתימה אזלינן ויצא. וסובר הרמב"ם שפסקינן לקולא. | דעת '''רבנו יונה''' שהרמב"ם מסביר את הסוגיה כמו הרי"ף וכפי שכתב הרא"ש בדעתו שאיירי שאמר 'בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו' ובזה נסתפקה הגמרא אם אחר פתיחה אזלינן ואמר בורא פרי הגפן או בתר חתימה אזלינן ויצא. וסובר הרמב"ם שפסקינן לקולא. | ||
<BR/>עוד כותב רבנו יונה שאת הברייתא בענין קריאת שמע מפרש הרמב"ם שאמר בפתיחה המעריב ערבים וחתם יוצר אור, וכן להיפך, כלומר שאמר בפתיחה משהו אחד וחתם באופן אחר. ואמנם רבנו יונה עצמו מתקשה לפירוש זה, שהרי אם כן יוצא שהראיה היא לא מעין הנידון, שהנידון הוא באופן שחתם בשני דברים יחד, בורא פרי הגפן ושהכל, ואילו הראיה מדברת על מקרה שחתם בדבר אחד. וזה אינו דומה. | <BR/>עוד כותב רבנו יונה שאת הברייתא בענין קריאת שמע מפרש הרמב"ם שאמר בפתיחה המעריב ערבים וחתם יוצר אור, וכן להיפך, כלומר שאמר בפתיחה משהו אחד וחתם באופן אחר. ואמנם רבנו יונה עצמו מתקשה לפירוש זה, שהרי אם כן יוצא שהראיה היא לא מעין הנידון, שהנידון הוא באופן שחתם בשני דברים יחד, בורא פרי הגפן ושהכל, ואילו הראיה מדברת על מקרה שחתם בדבר אחד. וזה אינו דומה. | ||
ה'''כסף משנה''' (קריאת שמע א ח) תמה מאוד על פירוש רבנו יונה, שהרי להדיא ברמב"ם שהכל תלוי בכוונת המברך בשעת הזכרת שם ומלכות, ואילו הוא מפרש שכל שסיים בברכה הראויה אף שבשעת שם ומלכות אין כוונתו לברכה הראויה יצא, וזה לגמרי היפך דברי הרמב"ם. | |||
<BR/>אמנם גם מדברי ה'''מאירי''' (ד"ה ויש לגדולי הפוסקים והמחברים) נראה שהוא מחבר דעת הרמב"ם עם דעף הרי"ף, אלא שהוא מפרש בדברי הרי"ף כדעת הרמב"ן | |||
==== פירוש הכסף משנה ==== | ==== פירוש הכסף משנה ==== | ||
ה'''כסף משנה''' (קריאת שמע א ח) | ה'''כסף משנה''' (קריאת שמע א ח ד"ה ולי נראה) מפרש דברי הרמב"ם כפשוטן, שהכל הולך אחר כוונתו בשעת אמירת שם ומלכות, וטורח הוא לבאר גם את סוגית הגמרא לדעתו. שהוא מפרש את הסוגיה כרש"י שמדובר שאמר שם ומלכות על דעת יין ומיד נזכר שהוא שכר וסיים 'שהכל נהיה בדברו' אם אחר עיקר ברכה אזלינן שהוא שם ומלכות ולא יצא או אחר חתימה ויצא. ומנסה הגמרא לפשוט מהברייתא דברכות קריאת שמע שלא אזלינן בתר עיקר ברכה אלא אחר סיום הברכה, שהרי בשחרית פתח על דעת מעריב ערבים וסיים יוצר אור ובורא חושך יצא, ואילו להיפך לא יצא, שמע מינה שהעיקר אינו מה שדעתו בשעת שם ומלכות, אלא מה שמסיים. | ||
<BR/>אך הגמרא דוחה את נסיון התשובה ואומר שלעולם '''אזלינן בתר עיקר ברכה''' כלומר מה שהיתה דעתו בשעה שאמר שם ומלכות, ואינו דומה ברכות קריאת שמע לברכות הנהנין לפי ששם הוא גם חותם 'יוצר המאורות' והרי זה מראה שגם הפתיחה היתה ב'יוצר'. אך אם סיים המעריב ערבים הרי זה מגלה שגם פתיחתו היתה לשם כך. וכל זה הוא דווקא בברכות ארוכות, אך בשכר ויין שאין שם חתימה שתוכיח על תחילתו, העיקר הוא פתיחת הברכה, ומה שכיוון בשם ומלכות. | <BR/>אך הגמרא דוחה את נסיון התשובה ואומר שלעולם '''אזלינן בתר עיקר ברכה''' כלומר מה שהיתה דעתו בשעה שאמר שם ומלכות, ואינו דומה ברכות קריאת שמע לברכות הנהנין לפי ששם הוא גם חותם 'יוצר המאורות' והרי זה מראה שגם הפתיחה היתה ב'יוצר'. אך אם סיים המעריב ערבים הרי זה מגלה שגם פתיחתו היתה לשם כך. וכל זה הוא דווקא בברכות ארוכות, אך בשכר ויין שאין שם חתימה שתוכיח על תחילתו, העיקר הוא פתיחת הברכה, ומה שכיוון בשם ומלכות. | ||
<BR/>עוד הוסיף הכסף משנה שהרמב"ם דיבר על מקרה אחר משל הגמרא ופוסק שאפילו לקולא אמרינן שאזלינן אחר עיקר הברכה, וכל שכן במקרה של הגמרא שאזלינן לחומרא ואם כוונתו ליין בשעת אמירת שם ומלכות לא יצא ידי חובה, אפילו שסיים שהכל. | <BR/>עוד הוסיף הכסף משנה שהרמב"ם דיבר על מקרה אחר משל הגמרא ופוסק שאפילו לקולא אמרינן שאזלינן אחר עיקר הברכה, וכל שכן במקרה של הגמרא שאזלינן לחומרא ואם כוונתו ליין בשעת אמירת שם ומלכות לא יצא ידי חובה, אפילו שסיים שהכל. | ||