הבדלים בין גרסאות בדף "טלטול שברי כלים בשבת"

<BR/>מוכח מזה ששברי כלים דינם קל יותר מצרורות, ואפשר לומר שגם כאשר אינם ראויים לכסות בהם כלי דינם קל יותר מצרורות לפי שסוף סוף שברי כלי הם ולא צרורות, ואין דינם כמוקצה מחמת גופו אלא ככלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלם לצורך גופן ומקומן, ונראה שכן היא דעת ה'''פרישה''' (ו) וה'''אליה רבה''' (טז) כמבואר [[#טלטול שברים שאינם ראויים למלאכה לצורך גופן ומקומן|להלן]] שהתירו לטלטל את השברים, אף שאינם ראויים למלאכה, לצורך גופן ומקומן.<BR/>  

כתב הרב '''עולת שבת''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19331&st=&pgnum=169 (יד)] שלשון המשנה והרמב"ם 'כל הכלים הניטלים' בא למעט כלים שהם מוקצים מחמת חסרון כיס, שאם נשברו אסור לטלטל את שבריהם אפילו לצורך גופו ומקומו, אף אם ראויים הם למלאכה כלשהי. והוסיף שכלים שמלאכתן לאיסור ושבריהם ראויים למלאכת היתר, אין לטלטלן אלא לצורך גופן או מקומן אבל לא מחמה לצל, שדין השברים כדין הכלי עצמו קודם שנשבר (ואפשר שמדייק כן מהלשון 'ניטלים עמהם'). ורצה לומר שם שלקולא אינו כן, כלומר שאם היה הכלי מלאכתו להיתר והשברים ראויים למלאכת איסור, אסור לטלטלם מחמה לצל אלא רק לצורך גופן ומקומן, דבין השמשות מועיל רק לחומרא ולא לקולא. אמנם סיים שם שמהגמרא (קכה) נראה שלא כן, אלא שאם היה ראוי בבין השמשות מותר לכל השבת, ולא פירש לאיזו גמרא כוונתו.

<BR/>והרב '''אליה רבה''' (יד) העתיק דברי העולת שבת, והכריע בכלי שמלאכתו להיתר ששבריו ראויים למלאכת איסור, שאסור לטלטלם מחמה לצל, ומה שכתב העו"ש שמהגמרא נראה שלא כך, הבין האליה רבה שכוונתו לגמרא בדף קכד: בדברי שמואל שאם 'נשברו בשבת דברי הכל מותרים הואיל ומוכנים על גב אביהן', ולכן דחה את הראיה לפי שרב זוטראי שם מקשה על דברי שמואל שאינם למסקנה. אמנם באמת העולת שבת ציין לגמרא בדף קכה, וצ"ת.

<BR/>לעומת זאת ה'''פרי מגדים''' (משבצות זהב יד) כתב שאפילו כלים שמלאכתן לאיסור שנשברו, אם שבריהם ראויים לשום מלאכה מותר לטלטלן, שכיון שמבעוד יום מותרים היו בטלטול לצורך היתר לא הוקצו כלל, ומה שכתוב 'כל הכלים הניטלים' הוא לאפוקי כלים המוקצים מחמת חסרון כיס, אבל שמלאכתן לאיסור מותר. משמע בדבריו שכלים שמלאכתן לאיסור שנשברו, מותר לטלטל את שבריהן אף מחמה לצל, ודלא כעולת שבת והאליה רבה. ובהמשך דבריו (טז) כתב כן להדיא, והביא ראיה מ'''הברייתא''' (שבת קכה א) לגבי שברי תנור, שר' מאיר מתיר ור' יהודה אוסר, ומבואר בגמרא שלר' מאיר אף שאין עושים מעין מלאכתן אלא מלאכה אחרת, כגון לכסות בהם פי החבית מותר. הרי להדיא מבואר שכלי שמלאכתו לאיסור שנשבר ושבריו ראויים להיתר, הרי הם מותרים ככל הכלים הניטלים בחצר.

כתב ה'''פרישה''' (ו) שאם מטלטל את שברי הכלים לצורך גופן או מקומן מותר, אף בשאינם ראויים למלאכה, הואיל ובאו מתורת כלי, וציין לרא"ש גבי קליפי אגוזים. וכן הביא בשמו הרב '''אליה רבה''' (טז) וציין לרא"ש בתשובה (כב יח) {{קטן|(לא מצאתי ברא"ש בתשובה ולא בפסקים)}}, וכן משמע ב'''לבוש''' (ו) שכתב שבמקום היזק מותר לטלטל את השברים, מלבד ההיתר משום הנזק, שרי לפי שהוא לצורך מקומן.

<BR/>גם מדברי ה'''משנה ברורה''' (כח) נראה שסבירא ליה לאיסור, לפי שהעתיק דברי ה'''לבושי שרד''' (ד"ה לטלטל שבריהם) ששברי כלים הם [[מוקצה מחמת גופו]], משמע שאסור אפילו לצורך גופן ומקומן.

<BR/>ויש להעיר שגם לדברי הפרישה והאליה רבה, לכאורה רק כלי שמלאכתו להיתר שנשבר מותר לטלטל שבריו לצורך גופן ומקומן, אך כלי שמלאכתו לאיסור שנשבר, אסור לטלטל שבריו לצורך גופן ומקומן, שהרי האליה רבה עצמו סובר כהרב עולת שבת ששברי כלי שמלאכתו לאיסור, אף אם ראויים הם למלאכה, אין לטלטלן אלא כהכלי עצמו, היינו לצורך גופו ומקומו, כמבואר [[#באלו כלים מדובר|לעיל]] ואם כן שברים שאינם ראויים למלאכה ודאי אי אפשר להתירם, שהרי אז אין חילוק בין ראויים לשאינם ראויים. אמנם אם נאמר כהפרי מגדים והמשנה ברורה ששברי כלי שמלאכתו לאיסור מותר אף מחמה לצל, אפשר להתיר שברים שאינם ראויים למלאכה, על כל פנים לצורך גופו ומקומו. ואפשר שכן סובר הפרישה, אבל לאליה רבה קשה. מאידך, גם אי אפשר לומר לשיטתו שהמשנה איירי רק בכלים שמלאכתן להיתר, שהרי גם זה כתב להדיא שאף בכלים שמלאכתן לאיסור איירי. לכן יש לומר בדוחק שהמשנה היא לצדדין, שבכלים שמלאכתן להיתר, שברים שאינם ראויים למלאכה מותרים לצורך גופן ומקומן, ואילו בכלים שמלאכתן לאיסור שברים שאינם ראויים למלאכה אסורים לגמרי בטלטול.