9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:מכה בפטיש"
אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "{{מקורות|שבת ז ב, יב א|שבת עה ב, קב ב - קג א|ירושלמי ז ב||}} גדרי מלאכת 'מכה בפטיש' האסורה בשבת, ו...") |
|||
| (15 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
באמת '''רש"י''' על המשנה (קב ב ד"ה המכה בפטיש) מחייב בזה משום גמר מלאכה, שכתב שכאשר אדם חוצב אבן מן ההר ומבדילה קצת, לבסוף מכה בפטיש מכה גדולה להפרידה מן ההר והיא מתפרקת ונופלת, זהו גמר מלאכה של חוצבי אבן, וחייב משום מכה בפטיש, וכל הגומר בשבת מלאכה '''תולדת''' מכה בפטיש הוא. כן פירש גם ה'''מאירי''' (קב ב ד"ה והמכה), והוסיף שאף שהוא כעין בונה, הוא '''אב''' מלאכה בפני עצמו, וכן כל שהוא גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש ותולדה שלו. | באמת '''רש"י''' על המשנה (קב ב ד"ה המכה בפטיש) מחייב בזה משום גמר מלאכה, שכתב שכאשר אדם חוצב אבן מן ההר ומבדילה קצת, לבסוף מכה בפטיש מכה גדולה להפרידה מן ההר והיא מתפרקת ונופלת, זהו גמר מלאכה של חוצבי אבן, וחייב משום מכה בפטיש, וכל הגומר בשבת מלאכה '''תולדת''' מכה בפטיש הוא. כן פירש גם ה'''מאירי''' (קב ב ד"ה והמכה), והוסיף שאף שהוא כעין בונה, הוא '''אב''' מלאכה בפני עצמו, וכן כל שהוא גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש ותולדה שלו. | ||
'''תוספות''' במקום (קב ב ד"ה מכה בפטיש) הקשו על רש"י, שהרי במשכן לא היה בנין אבנים, ואם כן היה לו לתנא להשמיענו גמר מלאכה בכלים, דהוה במשכן. לכן ביאר ר"י שהמכה בפטיש המדובר במשנה, הוא המכוש האחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה כשגומר לעשותו. כלומר התוספות מסבירים שהמכה בפטיש דהכא הוא לא קשור למלאכת בנין, אלא זהו אב מלאכה בפני עצמו, לענין כלים או שאר דברים. כן כתב גם ב'''תוספות רא"ש''' (שבת קב ב ד"ה המכה). | '''תוספות''' במקום (קב ב ד"ה מכה בפטיש) הקשו על רש"י, שהרי במשכן לא היה בנין אבנים, ואם כן היה לו לתנא להשמיענו גמר מלאכה בכלים, דהוה במשכן. לכן ביאר ר"י שהמכה בפטיש המדובר במשנה, הוא המכוש האחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה כשגומר לעשותו. כלומר התוספות מסבירים שהמכה בפטיש דהכא הוא לא קשור למלאכת בנין, אלא זהו אב מלאכה בפני עצמו, לענין כלים או שאר דברים. כן כתב גם ב'''תוספות רא"ש''' (שבת קב ב ד"ה המכה). אמנם יש להעיר שהתוספות לא חלקו על רש"י בעצם הדין, שהמפריד אבן מן ההר במכה אחרונה חייב משום מכה בפטיש, אלא רק כך שזהו הפירוש במשנה. | ||
<BR/>כעין | <BR/>כעין הסבר התוספות מצאנו גם ב'''פסקי הרי"ד''' (שבת קב ב ד"ה המסתת) שביאר שהפטיש הוא קטן מהקורנס, שאחר שגומר מלאכת עשיית הכלי בקורנס, לוקח את הפטיש הקטן ומחליק בו את הכלי ומשווה את עקמומיותו, וזהו גמר מלאכת הכלי. | ||
<BR/>על שיטת התוס' קשה, מדוע ראתה המשנה להזכיר כאן מלאכת מכה בפטיש, בין המלאכות של הבנין, בין המסתת לקודח, ומה עניינו לכאן, והרי זוהי מלאכה שיכולה להיות בהרבה פעולות שונות. | <BR/>על שיטת התוס' קשה, מדוע ראתה המשנה להזכיר כאן מלאכת מכה בפטיש, בין המלאכות של הבנין, בין המסתת לקודח, ומה עניינו לכאן, והרי זוהי מלאכה שיכולה להיות בהרבה פעולות שונות. | ||
<BR/>ב'''תוספות יום טוב''' (שבת יב א) תירץ דעת רש"י שהמשנה לא באה לפרש מה שהיה במשכן, אלא עיקר פירושא דמתניתין הוא מה ששכיח האידנא, אלא שצריכים על כל פנים למצוא היכן היה במשכן, וזה פירש רש"י לעיל בפרק כלל גדול. וב'''חתם סופר''' הוסיף שרש"י לשיטתו שסובר שאין כלל [[בנין בכלים]], לכן כל המשנה עסוקה בבנין אבנים, ותנא סדורא דבנין נקט ואזיל. אבל תוספות הקשו שפיר לשיטתם, לפי שסוברים שיש בנין בכלים, ולכן הבונה והמכה בפטיש הכל אפשר להיות בכלים, ואם כן קשה למה הניח התנא מלאכת המשכן ונקט מלאכת בנין דלא הוה במשכן. | <BR/>ב'''תוספות יום טוב''' (שבת יב א) תירץ דעת רש"י שהמשנה לא באה לפרש מה שהיה במשכן, אלא עיקר פירושא דמתניתין הוא מה ששכיח האידנא, אלא שצריכים על כל פנים למצוא היכן היה במשכן, וזה פירש רש"י לעיל בפרק כלל גדול. וב'''חתם סופר''' הוסיף שרש"י לשיטתו שסובר שאין כלל [[בנין בכלים]], לכן כל המשנה עסוקה בבנין אבנים, ותנא סדורא דבנין נקט ואזיל. אבל תוספות הקשו שפיר לשיטתם, לפי שסוברים שיש בנין בכלים, ולכן הבונה והמכה בפטיש הכל אפשר להיות בכלים, ואם כן קשה למה הניח התנא מלאכת המשכן ונקט מלאכת בנין דלא הוה במשכן. | ||
<BR/>כעין זה, בספר '''מגיני שלמה''' (קב ב ד"ה המכה) כתב ליישב בדעת רש"י שאין כוונתו לבאר מלאכת 'מכה בפטיש' המוזכרת בפרק כלל גדול ברשימת כל המלאכות, אלא מכיון שהתנא הכניס מכה בפטיש יחד עם כל מלאכות הבנייה, הבין רש"י שגם המכה בפטיש כאן הוא מעניין הבנייה, לפי שתנא סדרא דבנין נקט (כדאמרינן לעיל בגמרא גבי אפייה, תנא סדורא דפת נקט), ולכן פירש גם לגבי מעצד שהוא בנין של ברזל. והוסיף המג"ש שאף שלא היה במשכן מלאכת מכה בפטיש של בנין, מ"מ חשיב אב מלאכה, כשם שמצאנו כמה מלאכות כאלו, כגון אופה, שלא היו במשכן וחשיבי אבות לפי שהם עניין אחד ממש. | <BR/>כעין זה, בספר '''מגיני שלמה''' (קב ב ד"ה המכה) כתב ליישב בדעת רש"י שאין כוונתו לבאר מלאכת 'מכה בפטיש' המוזכרת בפרק כלל גדול ברשימת כל המלאכות, אלא מכיון שהתנא הכניס מכה בפטיש יחד עם כל מלאכות הבנייה, הבין רש"י שגם המכה בפטיש כאן הוא מעניין הבנייה, לפי שתנא סדרא דבנין נקט (כדאמרינן לעיל בגמרא גבי אפייה, תנא סדורא דפת נקט), ולכן פירש גם לגבי מעצד שהוא בנין של ברזל. והוסיף המג"ש שאף שלא היה במשכן מלאכת מכה בפטיש של בנין, מ"מ חשיב אב מלאכה, כשם שמצאנו כמה מלאכות כאלו, כגון אופה, שלא היו במשכן וחשיבי אבות לפי שהם עניין אחד ממש. | ||
<BR/>וב'''רש"ש''' (קב ב ד"ה המכה בפטיש) הקשה על זה, שהרי למ"ד שהמסתת חייב משום מכה בפטיש, אמרה הגמרא להלן (קב ב) 'אימא המסתת - המכה בפטיש', כלומר שהמסתת הוא המכה בפטיש. מבואר שהמכה בפטיש דהכא הוא האב מלאכה ממש, ולא כדין האופה שאינו האב שהיה במשכן אלא המבשל. | |||
==== המקרים בגמרא ==== | ==== המקרים בגמרא ==== | ||
| שורה 49: | שורה 50: | ||
===שיטת רש"י === | ===שיטת רש"י === | ||
'''רש"י''' (עג א ד"ה מכה בפטיש) כותב שהמכה בפטיש | '''רש"י''' (עג א ד"ה מכה בפטיש) כותב שהמכה בפטיש הוא גמר כל מלאכה, שכן האומן מכה בקורנס על הסדן להחליקו בגמר מלאכה. | ||
<BR/>ב'''רמב"ן''' (עג א ד"ה מכה בפטיש) הקשה על זה, שהרי אין פה גמר מלאכה אלא אימון ידיו של האומן ולאו מלאכה הוא, והוסיף שכן איתא בריש פרק הבונה. וכוונתו | <BR/>ב'''רמב"ן''' (עג א ד"ה מכה בפטיש) הקשה על זה, שהרי אין פה גמר מלאכה אלא אימון ידיו של האומן ולאו מלאכה הוא, והוסיף שכן איתא בריש פרק הבונה. וכוונתו למה שניסו רבה ורב יוסף להסביר בדעת רשב"ג שהחיוב במכה בפטיש הוא משום שמאמן את ידו. וכן הקשה הר"ן ב'''ר"ן''' (חידושים עג א ד"ה והמכה, בדפי הרי"ף לא ב ד"ה והמכה) על רש"י, שהרי מבואר שהכאה על הסדן זוהי דעת רבן גמליאל שמחייב בגמר המלאכה, אבל אין זו אלא הוספה על דברי תנא קמא שמחייב משום משום מכה בפטיש. הרי שלדעת תנא קמא מכה בפטיש אינו הכאה בסדן. וכן כתב ה'''ריטב"א''' (עג ב ד"ה המכה). | ||
<BR/>ב'''פסקי הרי"ד''' (עה ב) הוסיף להקשות, שאינו דומה מכה בפטיש למכה בקורנס, שרשב"ג מדבר על הכאה בקורנס, בעוד שתנא קמא מדבר על הכאה בפטיש. | |||
בחידושי '''חתם סופר''' (קב א ד"ה והנה) כתב ליישב דעת רש"י שהוא גורס בדברי רשב"ג 'המכה בקורנס על הסדן '''בשעת''' מלאכה', ואילו הר"ן גורס כגירסת הרי"ף '''בגמר''' מלאכה, והשתא מיושב לדעת רש"י, שגם לת"ק מדובר בהכאה על הקורנס, אלא שזהו בגמר מלאכה, מה שאין כן לרשב"ג שהוא מכה בשעת מלאכה ממש. כן יישב גם ה'''רש"ש''' (קב ב), ותמה על הר"ן שלא הרגיש שרש"י לא גורס כהרי"ף. | |||
<BR/>אמנם דבריהם מיישבים את הקושיה מהמשנה, אבל לא תירצו לעצם הענין מה ששאל הרמב"ן שאין כאן גמר מלאכה כלל, אלא רק אימון ידיו של האומן. | |||
<BR/>בספר '''קהילות יעקב''' אלבעלי על הרמב"ם (שבת י טז) כתב שרש"י סובר להלכה כרשב"ג מדשקיל וטרי רבה ורב יוסף אליביה, ולכן פירש במשנה בפרק כלל גדול כדעתו, אבל במשנה בפרק הבונה לגבי פירוק באבן מן ההר אתיא כחכמים. | |||
=== שיטת שאר ראשונים === | |||
לכן כתבו הראשונים הנ"ל, שהעיקר כ'''רבנו חננאל''' (דרוש מקור) שהמכה בפטיש הוא האומן מכה על הכלי להשוות עקמומיותו או על האבן להשוותה לחברותיה. וכתבו שם שאמנם ההכאה מצד עצמה אינה מלאכה לפי שכבר נגמר הכלי, אלא זהו גמר מלאכה, ומזה למדה הגמרא לכל גמר מלאכה. <BR/>כעין זה בפירוש '''רבנו יהונתן''' על הרי"ף (לא ב), שדרך האומנין כשגמרו מלאכתן, מעיינין בה אם נשאר דבר מועט לתקן ומתקנה בקורנס שבידו, לעגל אותה, או להרחיבה במקום שאינו רחב כשאר החתיכה, או לקצר אותה אם הוא רחב משאר החתיכה והוא נקרא מכה בפטיש, לפי שמתקן בפעם אחת, בלא טורח גדול. וב'''פסקי הרי"ד''' (עה ב) מבאר שהכאה בפטיש היא על הכלי, ואילו המכה בקורנס מכה בסדן. (ולכן הקשתה שם הגמרא דף קג. המכה בקורנס מאי קעביד). וביאר שאופן המלאכה נעשה באופן שבתחילה מכים בקורנס כדי לצורך עשיית הכלי עצמו לפשטו לכאן ולכאן, ולאחר מכן לוקח הפטיש הקטן, ומכה עליו להחליקו ולהדביק סדקיו, וזוהי גמר מלאכתו. | |||
<BR/>גם ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות (שבת ז ב) כתב שהמרקעים בפטישים היו עושים הכאות קלות מאוד בסוף מלאכתם, כדי ליישר פני הכלי ולהחליקו, ולכן כל תיקון מלאכה וגמרה כגון הצחצוח והייפוי, כולן תולדות מכה בפטיש. | <BR/>גם ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות (שבת ז ב) כתב שהמרקעים בפטישים היו עושים הכאות קלות מאוד בסוף מלאכתם, כדי ליישר פני הכלי ולהחליקו, ולכן כל תיקון מלאכה וגמרה כגון הצחצוח והייפוי, כולן תולדות מכה בפטיש. | ||
<BR/>ה'''מאירי''' (עג ב ד"ה הכותב) הביא כפירוש הרמב"ם ורוב הראשונים | <BR/>ה'''מאירי''' (עג ב ד"ה הכותב) הביא בפירוש ראשון כפירוש הרמב"ם ורוב הראשונים, אך הביא גם בשם יש מפרשים את דעת רש"י. ובמקום אחר כתב המאירי (עה ב) שהכאה בפטיש היא לאו דווקא בהשלמת הצורה אלא אף בתחילתה, שהרי שאף גמר המלאכה עצמו לא נעשה בפעם אחת, אלא מכה בפטיש וחוזר ומכה. | ||
בספר '''יראים''' (רעד ד"ה מחללי שבת) כתב שכל גמר מלאכה לאחר בנין, בין בכלים בין בתלוש ובין במחובר חשיב מכה בפטיש. שהאומן מכה בפטיש '''על הסדן או על הכלי''' בשעת גמר מלאכה. | |||
== המסתת, הצר צורה והמנפח == | |||
ה'''גמרא''' (עה ב) מובאות שלוש פעולות שיש בהם משום מכה בפטיש: מסתת, צר צורה בכלי ומנפח בכלי זכוכית. אמנם היא גם אומרת ששליפת החוטים היוצאים מן הבגד הוי מכה בפטיש, אך מקרה זה יידון בפני עצמו. | |||
'''רש"י''' (ד"ה מסתת) מסביר שהמסתת הוא שמחליק את האבן לאחר שנחצבה מן ההר, וחייב משום שזהו גמר מלאכה שלה, וכן פירש ה'''רמב"ם''' על המשנה. | |||
<BR/>לעומת זאת ה'''תוספות''' (ד"ה והמסתת) מפרש שהמסתת הוא אחר שכבר האבן מרובעת ומתוקנת, אלא שהוא עושה בה שרטוטין וייפוי. וכן הוא ב'''תוספות רא"ש''' (ד"ה המסתת). גם ה'''מאירי''' (קב ב) מצדד בפירוש התוס' שהמסתת אינו המחליק אלא המייפה. | |||
<BR/>וב'''ריטב"א''' (ד"ה והמסתת) כתב 'לתקן מגלשין (מורשין) שלה', וזהו גמר מלאכתה. | |||
לגבי צר צורה בכלי, מבואר ב'''רש"י''' (ד"ה הצר) שהכלי כבר עשוי לגמרי אלא הוא רק צר בו צורות לנאותו, וכן מבואר ב'''ריטב"א''' (ד"ה הצר). | |||
<BR/>אמנם המנפח בכלי זכוכית, הוא עושה את הכלי עצמו, כמו שכותב '''רש"י''' (ד"ה מנפח) שאחר שהותך נעשה על ידי ניפוח, שזהו גמר המלאכה בלי זכוכית. | |||
וה'''מאירי''' כתב שהמנפח בכלי זכוכית, לא סוף דבר שחייב רק בניפוח האחרון, אלא אף בתחילת הניפוח. | |||
<BR/>ה'''רמב"ם''' (שבת י טז) כותב שהצר צורה בכלי, אפילו מקצת הצורה חייב משום מכה בפטיש. וכתבו המפרשים שמקורו בגמרא קג: שם מובאת ברייתא ובה מחלוקת תנא קמא ור' שמעון, לגבי כמה וכמה מלאכות האם שיעורן בכל שהוא או עד שיעשה את כולו. אחת המלאכות המוזכרות שם הוא הצר צורה, שלדעת תנא קמא הצר בכלי צורה כלשהו חייב, ולדעת ר' שמעון עד שיצור את כולו. ופסק הרמב"ם כתנא קמא. | |||
ב'''מיוחס לר"ן''' (עה ב) הביא פירוש רש"י לגבי מסתת, וכתב שלפירושו צריך להיות חייב גם משום מחתך ומשום ממחק. והביא גם פירוש התוספות שהמסתת הוא רק מייפה האבן, שאין בזה משום ממחק, לפי שאין בזה צורך לאבן, ואילו ממחק עור שבמשכן היה בו צורך. והביא פירוש נוסף שהמסתת את האבן, הוא לאחר שנתנה בבנין, שמכה בה בפטיש או בקורנס לקבעה יפה, וזוהי גמר מלאכתה. | |||
בספר '''מרכבת המשנה''' חעלמא (שבת י טז) כתב שאף שהעושה כלי אדמה חייב משום בונה, מ"מ בכלי זכוכית אינו חייב אלא משום מכה בפטיש, לפי שכבר היה לו בית קיבול קודם הנפיחה. | |||
=== הוצאת הנימים והחוטים הבולטים מהבגד === | |||
'''רבנו חננאל''' (עה ב) כתב שאקופי הם הנימין היוצאים מן האריגה בבגד, או חתיכות עצים קטנים המסובכים בצמר של בגדים חדשים, והאומן בהשלמת מלאכתו נוטלן. | |||
<BR/>ה'''רי"ף''' (לב ב) הביא להלכה שהמוציא את החוטים והקשרים הבולטים מהבגד, חייב משום מכה בפטיש, בתנאי שמקפיד עליהם. וביאר ה'''רא"ש''' (ז ח) שהכוונה שאינו רוצה ללבשם עד שיסירם, ולכך חייב משום מכה בפטיש. | |||
=== הרמב"ם === | |||
ה'''רמב"ם''' (שבת י טז) כותב, שהמכה בפטיש הכאה אחד חייב, וכל העושה דבר שהוא גמר מלאכה הרי זה תולדת מכה בפטיש | |||
=== מחלוקות רב ושמואל === | |||
ה'''גמרא''' (קב ב) מביאה מחלוקת רב ושמואל לגבי שלוש פעולות, שבכולן מחייב רב משום בונה ושמואל משום מכה בפטיש. שלוש הפעולות הן - המסתת, העושה נקב בלול של תרנגולין והממכניס יתד בעץ של המכוש. | |||
<BR/>והגמרא עושה צריכותא לכל אחד מהמקרים, שהמסתת יש בו דרך בנין והוה אמינא שדווקא בזה אמר רב שהוא משום בונה, אבל בנקב של תרנגולין מודה בזה לשמואל שאין בזה משום בונה אלא משום מכה בפטיש בלבד. וכן צריך גם את המקרה השלישי שהיינו אומרים שדווקא לול של תרנגולין הוי בונה לרב, שעל כל פנים דומה הוא לבנין לפי שעשוי לאויר, אבל שופתא בקופינא דמרא אינו בונה. ואמנם אם הייתה הגמרא מביאה רק את המקרה האחרון, היינו חושבים שדווקא בזה קאמר שמואל דהוי מכה בפטיש, אבל לול של תרנגולין וכן מסתת לא חייב אלא משום בונה. קמ"ל. | |||
<BR/>עוד מבארת הגמרא שלשמואל גם הקודח המוזכר במשנה, חייב משום מכה בפטיש, ולכאורה אינו מובן שהרי אין פה גמר מלאכה, אלא מעמידה הגמרא שהוא קודח באמצעות מסמר ארוך ומשאירו על הקיר לתלות בו, והוי גמר מלאכה. | |||
==== מסתת ==== | |||
'''רש"י''' (ד"ה מכה בפטיש) מסביר שהסיבה שהמסתת חייב משום מכה בפטיש, שזהו גמר מלאכה, לפי שאת מקום החריץ שחרץ בו, לא יחרוץ בו עוד. | |||
=== מחלוקת רש"י ותוספות === | === מחלוקת רש"י ותוספות === | ||
| שורה 65: | שורה 102: | ||
1. '''תוס''''( שבת קב:)- התוס' מביא מקרה של מכה בפטיש כלומר מכוש אחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה. דהיינו ההגדרה לפי תוס' היא המכה האחרונה של המלאכה. ואע"פ שאין הבדל בין מכה זו לשאר. כיוון שמכה זו משמישה את החפץ ומוציאה אותו לשוק מתחייב עליה משום מכה בפטיש. | 1. '''תוס''''( שבת קב:)- התוס' מביא מקרה של מכה בפטיש כלומר מכוש אחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה. דהיינו ההגדרה לפי תוס' היא המכה האחרונה של המלאכה. ואע"פ שאין הבדל בין מכה זו לשאר. כיוון שמכה זו משמישה את החפץ ומוציאה אותו לשוק מתחייב עליה משום מכה בפטיש. | ||
3. '''רמב"ם (פריהמ"ש) מאירי(קד:) ויראים'''- הולכים בדרכו של תוס' שהעיקר אינו האדם המסיים את הפעולה אלא סיום מלאכת החפץ. אלא שבניגוד לתוס' שאמר שזה סיום הבניין של החפץ, הם מבינים שהחפץ כבר גמור ובנוי וכעת הוא בא לעשות רק את פעולת הגימור של החפץ- על זה מתחייב במכב"פ. ובנוסף לא צריך שתהיה המלאכה האחרונה אלא אף אם יעצור באמצע הגימור יתחייב. | 3. '''רמב"ם (פריהמ"ש) מאירי(קד:) ויראים'''- הולכים בדרכו של תוס' שהעיקר אינו האדם המסיים את הפעולה אלא סיום מלאכת החפץ. אלא שבניגוד לתוס' שאמר שזה סיום הבניין של החפץ, הם מבינים שהחפץ כבר גמור ובנוי וכעת הוא בא לעשות רק את פעולת הגימור של החפץ- על זה מתחייב במכב"פ. ובנוסף לא צריך שתהיה המלאכה האחרונה אלא אף אם יעצור באמצע הגימור יתחייב. | ||
וכך כתב הרמב"ם- שאמר שזה משייף ומחליק- כלומר השלב של גימור החפץ. וכן כתב שבסוף נותנים הכאות קטנות של יישור הכלי. (וכן כתב המנ"ח- שאם עוסק בציור אף אם לא סיים חייב במכב"פ). וכן כתב המאירי- שמכב"פ זה רק בחפצים שכבר גמורים וכעת בא לעשות פעולה של שיפור. | וכך כתב הרמב"ם- שאמר שזה משייף ומחליק- כלומר השלב של גימור החפץ. וכן כתב שבסוף נותנים הכאות קטנות של יישור הכלי. (וכן כתב המנ"ח- שאם עוסק בציור אף אם לא סיים חייב במכב"פ). וכן כתב המאירי- שמכב"פ זה רק בחפצים שכבר גמורים וכעת בא לעשות פעולה של שיפור. | ||
נפק"מ בין רש"י ותוס' למאירי תהיה במטה של טרסיים- שכיוון שזה פעולת הבנייה למאירי לא יהיה מכב"פ. אולם לתוס' שזה פעולה אחרונה בחפץ, ולרש"י שההתחלה והסוף הם כאחד וממילא זה פעולה חשובה של המסיים ע"כ יהיה מכב"פ. וכן בשורה העליונה של הבניין שתוס' אומר שיש מכב"פ (מוכח מכך שאומר שבתחתונה אין מכב"פ) כיוון שזה סיום הכלי, אולם למאירי אין מכב"פ כי זה עדיין חלק מהבניין . וכן נראה שאם לאחר זמן יעשה גימור נוסף- לרמב"ם יתחייב ולתוס' לא. (הערה 3) | נפק"מ בין רש"י ותוס' למאירי תהיה במטה של טרסיים- שכיוון שזה פעולת הבנייה למאירי לא יהיה מכב"פ. אולם לתוס' שזה פעולה אחרונה בחפץ, ולרש"י שההתחלה והסוף הם כאחד וממילא זה פעולה חשובה של המסיים ע"כ יהיה מכב"פ. וכן בשורה העליונה של הבניין שתוס' אומר שיש מכב"פ (מוכח מכך שאומר שבתחתונה אין מכב"פ) כיוון שזה סיום הכלי, אולם למאירי אין מכב"פ כי זה עדיין חלק מהבניין . וכן נראה שאם לאחר זמן יעשה גימור נוסף- לרמב"ם יתחייב ולתוס' לא. (הערה 3) | ||
== שתי הערות לכו"ע == | == שתי הערות לכו"ע == | ||