הבדלים בין גרסאות בדף "טוען וחוזר וטוען"

נוספו 206 בתים ,  12:44, 11 בדצמבר 2016
אין תקציר עריכה
שורה 4: שורה 4:
== הצגת הסוגיה ==
== הצגת הסוגיה ==


בגמרא בבא בתרא [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=31&format=pdf (דף לא ע"א)] מסופר על שני בעלי דינים שכל אחד טען שהשדה של אבותיו, אחד מהם הביא עדים שהייתה של אבותיו והשני הביא עדים שאכלה שנות חזקה. רבה רצה לפסוק שהמחזיק נאמן במיגו שיכול היה לטעון שקנאה מהראשון, אך אביי אמר לו שכיון שלמערער יש עדים, אין המחזיק נאמן, מכיוון ש[[מה לי לשקר במקום עדים]] לא אמרינן. לאחר מכן חזר השני וטען שאכן לא הייתה של אבותיו אלא קנאה מהראשון ומה שטען שהייתה של אבותיו כוונתו הייתה שהיה סומך ומובטח בה כאילו הייתה של אבותיו. האמוראים נחלקו אם רשאי לחזור ולטעון טענה זו: עולא סבור שרשאי ונהרדעי סבורים שלא. ומבואר בגמרא שאם היה הראשון חוזר וטוען בטענתו השנייה שאבותיו קנו מאבות הראשון היה נאמן, ומאידך אם מתחילה בטענה הראשונה היה טוען בפירוש שהיא של אבותיו ולא של אבות הראשון שוב לא היה נאמן לחזור ולטעון שהיא שלו אלא שסמוך עליה כאילו הייתה של אבותיו, ולא נחלקו אלא במקרה שמתחילה טען של אבותיי ולא פירט יותר ולבסוף חזר וטען שקנאה מהשני אלא שהיה סומך עליה כאילו הייתה של אבותיו, ואף בכך נאמן דווקא כשלא יצא בין הטענות מבית הדין אך אם יצא רגליים לדבר שחבריו למדוהו בחוץ לטעון שקר. להלכה נפסק כשיטת עולא שנאמן [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9726&st=&pgnum=40&hilite= (שולחן ערוך חו"מ פ, א)].
בגמרא בבא בתרא [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=31&format=pdf (דף לא ע"א)] מסופר על שני בעלי דינים שכל אחד טען שהשדה של אבותיו, אחד מהם הביא עדים שהייתה של אבותיו והשני הביא עדים שאכלה שנות חזקה. רבה רצה לפסוק שהמחזיק נאמן במיגו שיכול היה לטעון שקנאה מהראשון, אך אביי אמר לו שכיון שלמערער יש עדים, אין המחזיק נאמן, מכיוון ש[[מה לי לשקר במקום עדים]] לא אמרינן. <BR/>
לאחר מכן חזר השני וטען שאכן לא הייתה של אבותיו אלא קנאה מהראשון, ומה שטען שהייתה של אבותיו כוונתו הייתה שהיה סומך ומובטח בה כאילו הייתה של אבותיו, ונחלקו האמוראים בדבר אם נאמן לחזור מטענתו הראשונה ולטעון טענה אחר. לדעת עולא יכול לטעון ולחזור ולטעון ולדעת נהרדעי אינו יכול לחזור ולטעון.  
<BR/>עוד מבואר בגמרא שגם עולא מודה שאם מתחילה בטענה הראשונה היה טוען בפירוש שהיא של אבותיו ולא של אבות הראשון, שוב לא היה נאמן לחזור ולטעון שכוונתו היתה שסמוך עליה כאילו הייתה של אבותיו. וכן מודה עולא שיכול לטעון ולחזור ולטעון דווקא כל זמן שהוא עומד בבית דין, אבל אם יצא מבית הדין וחזר שוב אינו יכול לחזור ולטעון שמא למדוהו לטעון.
<BR/>עוד מבואר בגמרא שגם מהרדעי מודים שאם היה חוזר וטוען בטענתו השנייה שאבותיו קנו מאבות הראשון היה נאמן.
 
לבסוף מובאים דברי אמימר שאף שהוא נהרדעי, סובר הוא כעולא שטוען וחוזר וטוען, וכן פסקו להלכה כל הראשונים וכן הוא ב'''שלחן ערוך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9726&st=&pgnum=40&hilite= (חושן משפט פ א)].


'''הר"י מיגש''' (מובא בטור [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40383&st=&pgnum=296&hilite= חו"מ סימן פ]) וכן '''הרמב"ם''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14279&st=&pgnum=189 (טוען ונטען ז, ח)] כותבים שהמחלוקת והחילוקים בסוגייתנו הם דווקא אם נאמן לאחר שבאו עדים וסתרו את טענתו הראשונה אך לפני שבאו נאמן לדעת כולם אפילו אם סותר לגמרי טענתו הראשונה, וכן נפסק ב'''שולחן ערוך''' (חו"מ פ, א). בחלק זה, הזכאות לחזור מפטור לפטור, נעסוק בהמשך, אך קודם נעסוק באי הזכאות לחזור לאחר שבאו עדים וסתרו טענתו הראשונה, כלומר מחיוב לפטור.
'''הר"י מיגש''' (מובא בטור [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40383&st=&pgnum=296&hilite= חו"מ סימן פ]) וכן '''הרמב"ם''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14279&st=&pgnum=189 (טוען ונטען ז, ח)] כותבים שהמחלוקת והחילוקים בסוגייתנו הם דווקא אם נאמן לאחר שבאו עדים וסתרו את טענתו הראשונה אך לפני שבאו נאמן לדעת כולם אפילו אם סותר לגמרי טענתו הראשונה, וכן נפסק ב'''שולחן ערוך''' (חו"מ פ, א). בחלק זה, הזכאות לחזור מפטור לפטור, נעסוק בהמשך, אך קודם נעסוק באי הזכאות לחזור לאחר שבאו עדים וסתרו טענתו הראשונה, כלומר מחיוב לפטור.