9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"
←שיטות הראשונים
| שורה 85: | שורה 85: | ||
יוצא לפי הרא"ש שדבר זה נתון במחלוקת בין הבבלי לירושלמי, שהרי בתחילה הוא כותב להיתרא, ולאחר מכן מביא מהירושלמי ראיה לאסור לכאורה, שלפי ר' יוחנן הדבר צריך להיות אסור, שהרי אף שביטל את החמץ מ"מ חיישינן שמא יערים ולא יבטל ויאמר שביטל. | יוצא לפי הרא"ש שדבר זה נתון במחלוקת בין הבבלי לירושלמי, שהרי בתחילה הוא כותב להיתרא, ולאחר מכן מביא מהירושלמי ראיה לאסור לכאורה, שלפי ר' יוחנן הדבר צריך להיות אסור, שהרי אף שביטל את החמץ מ"מ חיישינן שמא יערים ולא יבטל ויאמר שביטל. | ||
<BR/>ה'''טור''' (אורח חיים רמח) פסק לאיסורא על פי הירושלמי הנ"ל, דחיישינן שמא יערים לומר שביטלו אע"פ שלא ביטלו, וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש (ד)<ref>מדברי הרא"ש והטור מבואר להדיא שאין חילוק בין חמץ ידוע לחמץ שאינו ידוע, שהרי הם למדו מתוך הירושלמי שמדבר על חמץ ידוע שמפקירו, שכשם שבזה אסור כך אסור גם בחמץ שנמצא לאחר הפסח בביתו, אף שלא ידע בו עד אחר הפסח. כלומר סוברים הם שגם בזה קנסינן אף שאין בו חשש הערמה. וזה לכאורה שלא כדברי החק יעקב המובא להלן.</ref>. | <BR/>ה'''טור''' (אורח חיים רמח) פסק לאיסורא על פי הירושלמי הנ"ל, דחיישינן שמא יערים לומר שביטלו אע"פ שלא ביטלו, וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש (ד)<ref>מדברי הרא"ש והטור מבואר להדיא שאין חילוק בין חמץ ידוע לחמץ שאינו ידוע, שהרי הם למדו מתוך הירושלמי שמדבר על חמץ ידוע שמפקירו, שכשם שבזה אסור כך אסור גם בחמץ שנמצא לאחר הפסח בביתו, אף שלא ידע בו עד אחר הפסח. כלומר סוברים הם שגם בזה קנסינן אף שאין בו חשש הערמה. וזה לכאורה שלא כדברי החק יעקב המובא להלן.</ref>. | ||
<BR/>ב'''חידושי הר"ן''' (לא ב ד"ה) | <BR/>גם ב'''חידושי הר"ן''' (לא ב ד"ה) סובר כן, והוכיח זאת מברייתא דחנות ופועלים שגם אם אדם ביטל והפקיר את חמצו, אפילו הכי אסור לאחר הפסח. וגם הוא הטעים את הדבר, כדי שלא יהיה כל אחד מערים להפקיר חמצו<ref>לכאורה מקורו בירושלמי, אך הר"ן עצמו (כט א) גורס בירושלמי 'המפקיד חמצו' ולא 'המפקיר'.</ref><ref>לכאורה דברי הר"ן הללו לקוחים מדברי הרמב"ן, אלא שבעוד שהרמב"ן כתב 'שוגג או אנוס' שזה לכאורה מתייחס לביעור, הר"ן כותב 'הפקיר או ביטל' שזה מתייחס לביטול. אמנם נראה שגם כוונת הרמב"ן היא על הביטול וההפקר, שהרי מיד בסמוך מביא דברי הירושלמי לראיה, והרי הירושלמי אינו מדבר על אונס בביעור אלא על הפקר. וייתכן שהרמב"ן לא ראה כל הבדל בין ביטול והפקר לבין ביעור לענין זה, שבשניהם אמרינן שאף שלא עבר על האיסור, מ"מ גוף החמץ נאסר.</ref>. | ||
לעומת זאת מצאנו כמה ראשונים שנראה מדבריהם שחמץ שביטלו קודם הפסח ועבר עליו הפסח מותר על כל פנים בהנאה, כיון שלא עבר על בל יראה ובל ימצא. | לעומת זאת מצאנו כמה ראשונים שנראה מדבריהם שחמץ שביטלו קודם הפסח ועבר עליו הפסח מותר על כל פנים בהנאה, כיון שלא עבר על בל יראה ובל ימצא. | ||