9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"
אין תקציר עריכה
| שורה 30: | שורה 30: | ||
להלן יתבאר הכרעת הפוסקים והשלחן ערוך בדין זה. | להלן יתבאר הכרעת הפוסקים והשלחן ערוך בדין זה. | ||
== חמץ של נכרי מותר בהנאה או באכילה == | == חמץ של נכרי מותר בהנאה או באכילה == | ||
| שורה 79: | שורה 73: | ||
=== ביטל או הפקיר === | === ביטל או הפקיר === | ||
הדיון הנ"ל לגבי העובר על בל יראה ובל ימצא בשוגג או באונס, מתייחס | הדיון הנ"ל לגבי העובר על בל יראה ובל ימצא בשוגג או באונס, מתייחס לחובת הביעור, דהיינו דין חמץ שעבר עליו הפסח מחמת שהיה אנוס ולא יכל לבער או למכור. <BR/> | ||
דיון נוסף דנו הראשונים והאחרונים לגבי | דיון נוסף דנו הראשונים והאחרונים לגבי ביטול והפקר, כלומר האם הקנס הוא גם כאשר ביטל את החמץ או הפקירו ובכך לא עבר על איסור בל יראה ובל ימצא מהתורה כלל, אף שהחמץ בביתו. | ||
==== ירושלמי ==== | |||
ב'''ירושלמי''' (פסחים ב ב) מובאת מחלוקת בין ר' יוחנן לריש לקיש, לגבי אדם שהפקיר את חמצו בי"ג בניסן. לדעת ר' יוחנן אסור הוא להינות ממנו לאחר הפסח, ואילו לדעת ריש לקיש מותר.<BR/> | |||
ומובא שם באמוראים שני ביאורים למחלוקת זו. לפי ביאור אחד (כפי שמבאר ה'''פני משה''' שם), המחלוקת ביניהם היא האם הפקר חל קודם שיגיע ליד זוכה, כלומר לדעת ר' יוחנן אע"פ שאדם הפקיר נכסיו, אין ההפקר חל עד שיבוא אחר ויזכה בהם, ולכן כאן כיון שלא זכה אחר בחמץ, אלא בא הוא אחר הפסח ורוצה להינות ממנו, הרי שלא חל ההפקר כלל ואסור. לעומת זאת לדעת ר"ל ההפקר חל בעצם אמירתו ולכן יכול הוא לזכות בו לאחר הפסח. | |||
<BR/>לפי ביאור אחר בסוגיה שם, המחלוקת בין ר' יוחנן לר"ל היא בהערמה, שלדעת ר' יוחנן חיישינן להערמה שלא באמת יפקיר חמצו כדי לזכות בו לאחר הפסח, ואילו לפי ר"ל אין אנו חוששים לזה. ומבואר שם בירושלמי שיש נפקא מינה בין הטעמים, במקרה של חמץ שנפלה עליו מפולת ואחר כך הפקירו, שהטעם של הערמה אינו שייך כאן ולכן בזה גם ר' יוחנן יודה שמותר, אך לפי הטעם שאין כאן הפקר כל עוד אין זכייה, אז גם במפולת אסור לפי ר' יוחנן. | |||
<BR/>ומסיים הירושלמי שגר שמת קודם הפסח והשאיר חמץ, כולם מודים שמותר לישראל לזכות בחמצו אחר הפסח, לפי שטעם ההערמה לא שייך כאן, שהרי אינו בחיים, וגם טעם זכייה לא שייך מפני שהחמץ מופקר ועומד מעצמו ויצא מרשות הגר בשעה שמת. | |||
==== שיטות הראשונים ==== | |||
ה'''רא"ש''' (ב ד) כתב בתחילה שישראל שמצא חמץ בביתו אחר הפסח, מן הדין מותר לאכלו, שכיון שביטלו ולא עבר עליו ב'בל יראה ובל ימצא' אין לקנסו. אך מיד הוסיף שבירושלמי נחלקו בזה ר' יוחנן ור"ל, שר' יוחנן אוסר שמא לא יפקירנו ויאמר שהפקירו. <BR/> | ה'''רא"ש''' (ב ד) כתב בתחילה שישראל שמצא חמץ בביתו אחר הפסח, מן הדין מותר לאכלו, שכיון שביטלו ולא עבר עליו ב'בל יראה ובל ימצא' אין לקנסו. אך מיד הוסיף שבירושלמי נחלקו בזה ר' יוחנן ור"ל, שר' יוחנן אוסר שמא לא יפקירנו ויאמר שהפקירו. <BR/> | ||
יוצא לפי הרא"ש שדבר זה נתון במחלוקת בין הבבלי לירושלמי, שהרי בתחילה הוא כותב להיתרא, ולאחר מכן מביא מהירושלמי ראיה לאסור לכאורה, שלפי ר' יוחנן הדבר צריך להיות אסור, שהרי אף שביטל את החמץ מ"מ חיישינן שמא יערים ולא יבטל ויאמר שביטל. | יוצא לפי הרא"ש שדבר זה נתון במחלוקת בין הבבלי לירושלמי, שהרי בתחילה הוא כותב להיתרא, ולאחר מכן מביא מהירושלמי ראיה לאסור לכאורה, שלפי ר' יוחנן הדבר צריך להיות אסור, שהרי אף שביטל את החמץ מ"מ חיישינן שמא יערים ולא יבטל ויאמר שביטל. | ||