12
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ של ישראל אצל גוי ושל גוי אצל ישראל"
←גדרי ותנאי קבלת האחריות
| שורה 25: | שורה 25: | ||
הוסיף הרמ"א על פי השלטי גבורים (ב א מדפי הרי"ף), שלא מועיל להפקיד את החמץ ביד נוכרי אחר ועדיין חייב לבערו. התלבטו האחרונים כיצד לבאר את דבריו. המג"א (א) הבין דדווקא אם הגוי הב' לא קיבל אחריות לא מהני לבטל אחריות הישראל, ואז הוי כשל הישראל (דהרי קיבל אחריות) והוי כמפקיד חמצו אצל הגוי. אבל אם הגוי קיבל עליו אחריות כשומר שכר מהני בכה"ג שהחמץ הוא של גוי, היינו שלא שייכת סברת הרא"ש דלקמן שחייב לבער חמץ ישראל שהופקד אצל גוי מפני ששם עיקר החמץ הוא של הישראל, וע"כ הוי כמקבל עליו אחריות על חמצו של הגוי בבית גוי שמותר לכו"ע. וכן אם השיב את החמץ לבעליו הגוי מועיל לדעת המג"א, שהרי בעליו נחשב כשומר חינם (כמבואר בשו"ע חושן משפט עב ג), וא"כ גם בזה נחשב כמפקיד חמץ של גוי בבית הגוי. אבל במ"ב (ו) הביא שיש אחרונים (עו"ש, חו"י, שו"ע הרב) שהחמירו בדבר, שהרי אחריות הישראל עדיין לא הופקעה, ומשמע מלשונו שכוונתו להחמיר כמותם. | הוסיף הרמ"א על פי השלטי גבורים (ב א מדפי הרי"ף), שלא מועיל להפקיד את החמץ ביד נוכרי אחר ועדיין חייב לבערו. התלבטו האחרונים כיצד לבאר את דבריו. המג"א (א) הבין דדווקא אם הגוי הב' לא קיבל אחריות לא מהני לבטל אחריות הישראל, ואז הוי כשל הישראל (דהרי קיבל אחריות) והוי כמפקיד חמצו אצל הגוי. אבל אם הגוי קיבל עליו אחריות כשומר שכר מהני בכה"ג שהחמץ הוא של גוי, היינו שלא שייכת סברת הרא"ש דלקמן שחייב לבער חמץ ישראל שהופקד אצל גוי מפני ששם עיקר החמץ הוא של הישראל, וע"כ הוי כמקבל עליו אחריות על חמצו של הגוי בבית גוי שמותר לכו"ע. וכן אם השיב את החמץ לבעליו הגוי מועיל לדעת המג"א, שהרי בעליו נחשב כשומר חינם (כמבואר בשו"ע חושן משפט עב ג), וא"כ גם בזה נחשב כמפקיד חמץ של גוי בבית הגוי. אבל במ"ב (ו) הביא שיש אחרונים (עו"ש, חו"י, שו"ע הרב) שהחמירו בדבר, שהרי אחריות הישראל עדיין לא הופקעה, ומשמע מלשונו שכוונתו להחמיר כמותם. | ||
ע"פ האמור לעיל דנו גדולי הפוסקים מה דינן של חברות ביטוח הנושאות באחריות לחמץ שביטחו אותו. נאמרו בזה ג' טעמים לקולא: א. ע"פ מש"כ המג"א (א) דאם החמץ בבית הגוי לכו"ע שרי, והכא נמצא בבית הגוי (שערים המצוינים בהלכה קיד ט). ב. אין לחברת הביטוח שום יכולת לחוות דעתה בעניין ההתנהלות עם החמץ, וא"כ אין לה שום צד בעלות עליו כלל (ע"פ שו"ת מהרי"א הלוי ב קכד, שהובא בשערים המצוינים בהלכה כח). ג. קבלת אחריות המחייבת היא דווקא כשמקבל עליו שמירה בפועל, אבל אם רק מתרצה לשלם לו במקרה הפסד, כפי שמתנהלות חברות הביטוח, כל אינו נחשב כאחריות (הליכות שלמה ו א). | ע"פ האמור לעיל דנו גדולי הפוסקים מה דינן של '''חברות ביטוח''' הנושאות באחריות לחמץ שביטחו אותו. נאמרו בזה ג' טעמים לקולא: א. ע"פ מש"כ המג"א (א) דאם החמץ בבית הגוי לכו"ע שרי, והכא נמצא בבית הגוי (שערים המצוינים בהלכה קיד ט). ב. אין לחברת הביטוח שום יכולת לחוות דעתה בעניין ההתנהלות עם החמץ, וא"כ אין לה שום צד בעלות עליו כלל (ע"פ שו"ת מהרי"א הלוי ב קכד, שהובא בשערים המצוינים בהלכה כח). ג. קבלת אחריות המחייבת היא דווקא כשמקבל עליו שמירה בפועל, אבל אם רק מתרצה לשלם לו במקרה הפסד, כפי שמתנהלות חברות הביטוח, כל אינו נחשב כאחריות (הליכות שלמה ו א). | ||
אכן, כתב הפסקי תשובות שמ"מ המנהג הוא שחברות ביטוח, שמירה ואחסון נוהגות למכור את החמץ המופקד אצלן, שמא לא מכרו בעליו. | אכן, כתב הפסקי תשובות שמ"מ המנהג הוא שחברות ביטוח, שמירה ואחסון נוהגות למכור את החמץ המופקד אצלן, שמא לא מכרו בעליו. | ||