134
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ נוקשה"
אין תקציר עריכה
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תחרות כתיבה}} | {{תחרות כתיבה}} | ||
{{מקורות|פסחים ג א|פסחים מב א- מג א|פסחים ג א|חמץ ומצה ד יא, ה ב|אורח חיים | {{מקורות|פסחים ג א|פסחים מב א- מג א|פסחים ג א|חמץ ומצה ד יא, ה ב|אורח חיים תמז יב}} | ||
מהו חמץ נוקשה, ועל איזה איסור עובר המשהה/ אוכל אותו בפסח? | מהו חמץ נוקשה, ועל איזה איסור עובר המשהה/ אוכל אותו בפסח? | ||
| שורה 132: | שורה 132: | ||
בתחילת התשובה, שלל ר"א בן הרמב"ם את הנחת היסוד של השואל. לדעתו, העובדה שהרמב"ם לא הזכיר באופן מפורש את המושג "חמץ נוקשה", אינה מצביעה על כך שהרמב"ם סבור שלהלכה האוכל חמץ נוקשה פטור (והמקיימו אינו עובר על "בל יראה"). לשיטתו, דעת הרמב"ם היא, שדין חמץ נוקשה אסור (כשצורתו ניכרת) כשם שאסר תערובת חמץ, וכסתם המשנה שכרכה שני איסורים אלו זה בזה. ר"א מסביר שהרמב"ם לא השתמש במונח "חמץ נוקשה", משום שהוא אינו מבורר. הרמב"ם העדיף להשתמש בהגדרות יותר מובנות, למה שכינתה הגמ' בשם זה. | בתחילת התשובה, שלל ר"א בן הרמב"ם את הנחת היסוד של השואל. לדעתו, העובדה שהרמב"ם לא הזכיר באופן מפורש את המושג "חמץ נוקשה", אינה מצביעה על כך שהרמב"ם סבור שלהלכה האוכל חמץ נוקשה פטור (והמקיימו אינו עובר על "בל יראה"). לשיטתו, דעת הרמב"ם היא, שדין חמץ נוקשה אסור (כשצורתו ניכרת) כשם שאסר תערובת חמץ, וכסתם המשנה שכרכה שני איסורים אלו זה בזה. ר"א מסביר שהרמב"ם לא השתמש במונח "חמץ נוקשה", משום שהוא אינו מבורר. הרמב"ם העדיף להשתמש בהגדרות יותר מובנות, למה שכינתה הגמ' בשם זה. | ||
אמנם, ר"א לא פירש מהי רמת האיסור של חמץ נוקשה, אך מהשוואתו בין דין תערובת חמץ לחמץ נוקשה רואים שהבין שהרמב"ם אינו חולק על דברי השואל כלל, ושיטתו היא כשיטת בעל המאור: שהאוכל חמץ נוקשה בפסח- חייב מלקות. להבנה זו בדעת הרמב"ם כיון גם '''הצל"ח''' (פסחים מב א ד"ה "ואלו עוברין בפסח"), שהסיק שלדעת הרמב"ם שהאוכל חמץ נוקשה בפסח חייב מלקות, מדין "שיאור ישרף והאוכלו פטור" | אמנם, ר"א לא פירש מהי רמת האיסור של חמץ נוקשה, אך מהשוואתו בין דין תערובת חמץ לחמץ נוקשה רואים שהבין שהרמב"ם אינו חולק על דברי השואל כלל, ושיטתו היא כשיטת בעל המאור: שהאוכל חמץ נוקשה בפסח- חייב מלקות. להבנה זו בדעת הרמב"ם כיון גם '''הצל"ח''' (פסחים מב א ד"ה "ואלו עוברין בפסח"), שהסיק שלדעת הרמב"ם שהאוכל חמץ נוקשה בפסח חייב מלקות, מדין "שיאור ישרף והאוכלו פטור", שהביא הרמב"ם (חו"מ ה יג) בלשון "אסור לאכלו ואין עליו כרת" (והצל"ח דייק שאין כרת אך חייב מלקות). המנחת ברוך (מד ענף ב) דחה שיש לדייק להיפך ברמב"ם: אסור לאכלו- אך אין מלקות. | ||
בסוף התשובה טוען ר"א שהרמב"ם התייחס ל'קולן של סופרים'. הוא מצטט את ההלכה בהל' חו"מ (ד יא) לפיה אין איסור בל יראה ובל ימצא בניירות שדבקום בחמץ (שהוא פירוש 'קולן של סופרים')ובבגדים שנתכבסו בחיטה, משום שצורת החמץ אינה עומדת. ר"א מדקדק מנימוקו של הרמב"ם להלכה זו, שכאשר צורת החמץ עדיין עומדת, קיים איסור בל יראה ובל ימצא. כך דקדקו מהרמב"ם גם '''הרב המגיד''' (על הלכה זו), ה'''גר"א''' (או"ח תמ"ב א ד"ה "עוברים עליו") וה'''מרדכי''' (בפסחים תקצ"ו). [אמנם אין מכאן ראיה לעניין אכילת חמץ נוקשה כמו שנבאר לקמן את שיטת הגר"א]. | בסוף התשובה טוען ר"א שהרמב"ם התייחס ל'קולן של סופרים'. הוא מצטט את ההלכה בהל' חו"מ (ד יא) לפיה אין איסור בל יראה ובל ימצא בניירות שדבקום בחמץ (שהוא פירוש 'קולן של סופרים')ובבגדים שנתכבסו בחיטה, משום שצורת החמץ אינה עומדת. ר"א מדקדק מנימוקו של הרמב"ם להלכה זו, שכאשר צורת החמץ עדיין עומדת, קיים איסור בל יראה ובל ימצא. כך דקדקו מהרמב"ם גם '''הרב המגיד''' (על הלכה זו), ה'''גר"א''' (או"ח תמ"ב א ד"ה "עוברים עליו") וה'''מרדכי''' (בפסחים תקצ"ו). [אמנם אין מכאן ראיה לעניין אכילת חמץ נוקשה כמו שנבאר לקמן את שיטת הגר"א]. אמנם מפרשים אחרים (בראשם ה"לחם משנה") דחו שאין דקדוק זה מוכרח כי יכול להיות שכאשר צורת החמץ עומדת (כלומר בחמץ נוקשה רגיל) יש בל יראה דרבנן. | ||
===שיטת רבנו מנוח (אין בל יראה אך יש איסור אכילה)=== | ===שיטת רבנו מנוח (אין בל יראה אך יש איסור אכילה)=== | ||
| שורה 142: | שורה 142: | ||
===הסוברים שלרמב"ם עובר בלאו אך אין מלקות=== | ===הסוברים שלרמב"ם עובר בלאו אך אין מלקות=== | ||
'''החת"ס''' (בחי' פסחים [מג א] ד"ה "הרמב"ם" בקטע "וא"ש נמי") הבין בדעת הרמב"ם (בשל השמטת המושג "חמץ נוקשה" בחיבורו, כדקדוק ר"ד הבבלי כנ"ל), שאיסור חמץ נוקשה הוא איסור דאורייתא, אלא שאין לוקין אף על אכילתו. להבנה זו בדעת הרמב"ם שותף גם '''ה"מנחת ברוך"''' (בסי' מז), שפירש כך גם את הרי"ף, כנ"ל. | '''החת"ס''' (בחי' פסחים [מג א] ד"ה "הרמב"ם" בקטע "וא"ש נמי") הבין בדעת הרמב"ם (בשל השמטת המושג "חמץ נוקשה" בחיבורו, כדקדוק ר"ד הבבלי כנ"ל), שאיסור חמץ נוקשה הוא איסור דאורייתא, אלא שאין לוקין אף על אכילתו. להבנה זו בדעת הרמב"ם שותף גם '''ה"מנחת ברוך"''' (בסי' מז), שפירש כך גם את הרי"ף, כנ"ל. | ||
===הסוברים שלרמב"ם עובר באיסור דרבנן בלבד=== | ===הסוברים שלרמב"ם עובר באיסור דרבנן בלבד=== | ||