9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חי נושא את עצמו"
אין תקציר עריכה
| שורה 25: | שורה 25: | ||
שואלים ה'''תוספות''' (שבת צד א ד"ה אבל) מדוע אומרת הגמרא שרבא אתיא כר' נתן, והרי גם חכמים מודים שבאדם אמרינן חי נושא את עצמו. | שואלים ה'''תוספות''' (שבת צד א ד"ה אבל) מדוע אומרת הגמרא שרבא אתיא כר' נתן, והרי גם חכמים מודים שבאדם אמרינן חי נושא את עצמו. | ||
===שיטת התוספות וסייעתו=== | |||
ומתרצים התוס' בשם רשב"א ששם רבא דיבר על קטן וקטן משרבט נפשיה כבהמה, ובזה פליגי רבנן על ר' נתן. כתירוץ זה כתבו גם '''בעל המאור''' (בדפי הרי"ף נט א ד"ה רבא), ה'''רמב"ן''' בחידושיו (קמא ב ד"ה ולחייב), ה'''רשב"א''' (קמא ב ד"ה רבא), וכן הביא ה'''ריטב"א''' (ד"ה ופרקינן) בשם יש מתרצים. | |||
הקשו על זה הראשונים מסוגיה נוספת. להלן (קכח ב) הגמרא אומרת שמדדין בהמה חיה ועוף בחצר אבל לא ברה"ר, והאישה מדדה את בנה בברה"ר. וכתב שם '''רש"י''' (ד"ה דמקפיא) שטעם החילוק בין בעלי חיים לאדם, שבעלי חיים אסור לדדות שמא יגביהו רגליהם ונמצא נושאן ברשות הרבים, אבל האשה מדדה את בנה לפי שגם אם יגביה רגליו, קיימא לן באדם החי נושא את עצמו, שבזה מודים רבנן לר' נתן. | |||
<BR/>מבואר מדברי רש"י שגם קטן אינו נחשב כבהמה אלא דינו כאדם דאינו משרבט נפשיה, ומותר לשאתו אף לדעת רבנן. | |||
תירצו ה'''תוספות''' שם, שמה שאמרה הגמרא (קמא ב) שהמוציא תינוק פטור רק אליבא דר' נתן, זהו בתינוק בן יומו שהוא דינו כבהמה, אבל גדול קצת דינו כאדם ולכולי עלמא פטור. | |||
<BR/>כעין זה כתבו גם ה'''רמב"ן''' וה'''רשב"א''' שם. אמנם לדעתם אם הוא תינוק קטן מאוד שאינו יכול ללכת כלל, דינו ככפות שאף ר' נתן מודה שחייב על הוצאתו, ואילו רבא דיבר על תינוק גדול קצת ובזה דינו כבהמה ומחלוקת ר' נתן ורבנן, ואילו סוגיה דמדדה אשה את בנה בחצר זהו בילד גדול שלכולי עלמא חי נושא את עצמו. נמצא שג' סוגי קטן יש. | |||
'''בעל המאור''' שם אינו מקבל תירוץ זה של התוספות, לפי שאם קטן הוא ואינו יכול ללכת, הרי דינו ככפות ואף לר' נתן אסור להוציאו. | |||
<BR/>ולכן מכח קושיה זו על רש"י, מכריח הוא לפרש את הגמרא שם באופן אחר, שהטעם שהתירו לדדות את הבן ואסרו בבהמה חיה ועוף הוא לפי שהקלו חכמים משום צערא דתינוק שלא גזרו משום עקירת רגליו ברה"ר כמו שגזרו בבהמה. | |||
===שיטת הרא"ה וסייעתו=== | |||
לעומת זאת ב'''מיוחס לר"ן''' (קמא ב ד"ה אמר רבא) כתוב בשם ה'''רא"ה''' שמה שאמרו בגמרא שרבא כר' נתן סבירא ליה שהחי נושא את עצמו, לא לאפוקי מרבנן אמרו כן, אלא גם רבנן סבירא להו הכי גבי אדם, אלא כיון שר' נתן הוא אמר כן בפירוש, תלו הדבר בו. וכן הוא ב'''ריטב"א''' בשמו (ד"ה הנכון). | |||
==פסיקת ההלכה== | |||
ה'''רמב"ם''' (שבת יח טז) פסק כדעת חכמים שהמוציא בהמה חיה ועוף חייב, ואילו המוציא אדם פטור לפי שאינו משאוי. אמנם אם היה כפות או חולה חייב. עוד הביא שם את הדין שהאשה מדדה את בנה. מבואר שלמד בזה כרש"י, שטעם ההיתר הוא מפני שהוא נושא את עצמו ואין לחשוש אף אם יגביה רגליו ותצטרך לשאתו, דסוף סוף אין איסור בהוצאתו לפי שהחי נושא את עצמו. | |||
<BR/>בהמשך דבריו (יז) העתיק הרמב"ם דברי רבא שהמוציא תינוק חי וכיס תלוי לו על צווארו חייב רק משום כיס, כלומר פסק הרמב"ם כרבא. | |||
<BR/>לאור דברי הגמרא שהעמידה דברי רבא כר' נתן לא היה לו להרמב"ם לפסוק כרבא, לפי שאין הלכה כר' נתן, או לכל הפחות לחלק בגיל התינוק כדברי התוספות וסייעתו, שדווקא תינוק גדול פטור עליו, אבל קטן משרבט נפשייהו. ומדלא חילק הרמב"ם בהכי מוכח שסובר הוא כהרא"ה שמה שהעמידה הגמרא את רבא כר' נתן אינו לאפוקי מרבנן ולדחותו מהלכה, אלא רק מפני שר' נתן הוא מרא שמעתתא, ולכן פסק גם כרבנן וגם כרבא. | |||
[[קטגוריה:הוצאה מרשות לרשות]] | [[קטגוריה:הוצאה מרשות לרשות]] | ||