הבדלים בין גרסאות בדף "חובת הסיבה בליל הסדר"

→ העריכה הקודמת

חובת הסיבה בליל הסדר (עריכה)

גרסה מ־22:11, 4 באפריל 2019

נוספו 1,699 בתים , 22:11, 4 באפריל 2019

אין תקציר עריכה

א.א

בירוקרטים, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

9,780

עריכות

@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 <BR/>ב'''ר"ן''' (דפי הרי"ף כג א ד"ה השתא) מבואר שחיוב ההסיבה הוא מדרבנן.
 <BR/>אמנם ב'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ז ו-ז) הסמיכו לפסוק - "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים", כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית.
-<BR/>ב'''ארחות חיים''' לוניל (א סדר ליל פסח ב) הביא מהמדרש רמז להסיבה מן הפסוק: "ויסב אלקים את העם", מלמד שהושיבן בהסיבה, דרך בני מלכים רבוצים על מטותיהם.
+<BR/>ב'''ארחות חיים''' לוניל (א סדר ליל פסח ב) הביא מהמדרש רמז להסיבה מן הפסוק: "ויסב אלקים את העם", מלמד שהושיבן בהסיבה, דרך בני מלכים רבוצים על מטותיהם. וכן הזכיר ה'''אבודרהם''' (סדר ההגדה ופירושה ד"ה ושתיית).
 === דעת הראבי"ה ===
-ה'''ראבי"ה''' כתב (ב פסחים תקכה) שבזמן הזה שאין רגילות להסב, ישב כדרכו. וב'''הגהות מיימוניות''' (חמץ ומצה ז ב) הוסיף דאדרבה ישיבה כדרכו היא דרך חירות, אבל סיים שהראבי"ה דעת יחיד הוא. אמנם נמצא כן גם ב'''ראב"ן''' (פסחים ד"ה ואינו יוצא), וכן ה'''טור''' (אורח חיים רעב) הזכיר דעת הראבי"ה ולא השיג עליו.
+ה'''ראבי"ה''' כתב (ב פסחים תקכה) שבזמן הזה שאין רגילות להסב, ישב כדרכו. וב'''הגהות מיימוניות''' (חמץ ומצה ז ב) הוסיף דאדרבה ישיבה כדרכו היא דרך חירות, אבל סיים שהראבי"ה דעת יחיד הוא. אמנם נמצא כן גם ב'''ראב"ן''' (פסחים ד"ה ואינו יוצא), וכן ה'''טור''' (אורח חיים רעב) וה'''אבודרהם''' (סדר ההגדה ופירושה ד"ה ושתיית) הזכירו דעת הראבי"ה ולא השיגו עליו.
 == מי צריך להסב ==
@@ שורה 46: / שורה 47: @@
 ==== אביו שהוא רבו ====
 ה'''תוספות''' (קח א ד"ה בפני) כותבים, שלכאורה אביו שהוא רבו גם כן אינו צריך להסב דלא גרע מרבו, אך הוסיפו שסתם אב מלמד את בנו תורה כפי שמצווה בזה, ולכן אין זה בגדר רבו לפטור את בנו מהסיבה. וכן היא מסקנת ה'''רא"ש''' (י כ).
-<BR/>גם ב'''ארחות חיים''' לוניל (א סדר ליל פסח ג) כתב שבן אצל אביו אפילו הוא רבו צריך הסיבה, והוסיף שאין צריך ליטול רשות לפי שדרך האב למחול על כבודו.
+<BR/>גם ב'''ארחות חיים''' לוניל (א סדר ליל פסח ג) וב'''אבודרהם''' (סדר ההגדה ופירושה ד"ה ושתיית) כתבו שבן אצל אביו אפילו הוא רבו צריך הסיבה ואף אינו צריך ליטול רשות, וכתבו שהטעם בזה הוא לפי שדרך האב למחול על כבודו.
 <BR/>ב'''שלחן ערוך''' (תעב ה) פסק שבן אצל אביו צריך להסב, אפילו אביו הוא רבו מובהק.
-<BR/>לעומת זאת ה'''בית חדש''' (ד ד"ה בן) למד בדעת התוספות, שאצל אביו שהוא רבו אינו מיסב, ומסיק שיש להחמיר שלא להסב, אם לא שנתן לו אביו רשות, דיש בזה חשש איסורא דמורא רבך כמורא שמים. וכן העתיק להלכה ב'''אליה רבה''' (ה).
+<BR/>לעומת זאת ה'''בית חדש''' (ד ד"ה בן) למד בדעת התוספות, שאצל אביו שהוא רבו אינו מיסב, ומסיק שיש להחמיר שלא להסב, אם לא שנתן לו אביו רשות, דיש בזה חשש איסורא דמורא רבך כמורא שמים. וכן העתיק להלכה ב'''אליה רבה''' (ה). גם ב'''פרי מגדים''' (משבצות זהב ד) צידד כדעה זו וכתב שאסור להסב אם לא שביקש מאביו רשות, שהרי כיבוד אב ואם דאורייתא ובכל ספק יש ללכת חומרא, מה שאין כן הסיבה שהיא דרבנן וספקו לקולא.
+<BR/>אמנם ה'''משנה ברורה''' (יד) לא הביא דעתם, וכתב את הטעם המובא בארחות חיים ובכלבו ובאבודרהם שמסתמא אביו מוחל.
 ==== גדול בתורה שאינו רבו ====
@@ שורה 55: / שורה 57: @@
 ==== בשלחן אחר ====
 ב'''דרכי משה''' (ג) כתב בשם '''מהרי"ב''' שדווקא כשאוכל הרב עם התלמיד בשלחן אחד, אבל אם אוכל התלמיד על שולחן אחר, אף שהוא בפני רבו, צריך להסב. וכן פסק להלכה ב'''רמ"א''' (ה).
+<BR/>ב'''פרי חדש''' (ה ד"ה ומ"ש אבל) תמה מנין המקור לדבר זה, דיותר משמע בגמרא שכל שרבו רואהו אסור להסב משום מורא.
 === שמש ===
@@ שורה 65: / שורה 68: @@
 לעומת זאת ב'''חק יעקב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2246 (ה)] הביא מספר '''פסח מעובין''' שהב"ח לשיטתו שאזיל בתר הרמ"א לתפוס עיקר כהראבי"ה, אבל לבני הספרדים יש להורות שגם אבל צריך להסב. והחק יעקב עצמו סובר שגם לאשכנזים יש להורות שאבל צריך להסב, שמנין לנו להקל במצוה דרבנן, שלא נזכר בפוסקים כלל איסור באבל  להסב, ואדרבה משמע בכמה מקומות שאבל מיסב אף ביום חול, אלא שצריך לכפות מיטתו. אבל סוף דבריו סיים שאם אפשר לשנות קצת ישנה.
 <BR/>ב'''פרי מגדים''' (משבצות זהב ג) צידד כדבריו, והוסיף שאם כבר עברו י"ב חודש והיא שנה מעוברת, אין צריך שינוי ויסב כדרכו. וגם כתב (אשל אברהם ה) שגם לב"ח והמג"א שכתבו שלא יסב, היינו דווקא במיטה כבודה, אבל על ירך חבירו או בהטייה יסב.
+<BR/>ה'''גר"ז''' (תעב ג-ד) כתב לחלק, שאם התחיל כבר אבילות קודם הרגל, כגון שהוא בתוך שנה על אביו או אמו, אינו רשאי לימנוע עצמו מלהסב. אבל אם לא נהג כלל אבילות קודם הפסח, ולא בטלה ממנו גזירת שבעה, כגון שנקבר מתו בליל פסח ולא הספיק לשבת קודם הרגל אפילו שעה אחת, בזה נוהגים שלא להסב כלל, לפי שחשיב דברים שבצנעא שנוהג ברגל.
 ה'''משנה ברורה''' (יג) הכריע כהחק יעקב והכנסת הגדולה שאבל חייב להסב, אך כתב שהנכון שלא להסב על מטה כבודה, אלא רק יטה על כר או ברכי חבירו בשינוי קצת, וכעצת הפרי מגדים.
@@ שורה 133: / שורה 137: @@
 ב'''רמב"ם''' לא הזכיר חיוב לחזור ולאכול, וב'''חידושי הגר"ח''' סולובייצ'יק (פסחים קח א) כתב בדעת הרמב"ם שאם לא היסב, אפילו בכזית ראשון של מצה, אינו צריך לחזור ולאכול. וכתב לבאר דברי הגמרא לגבי שמש, שמה שכתוב 'לא יצא' אין הכוונה שלא יצא ידי חובת מצה, אלא שלא יצא ידי חובת הסיבה, אך על כל פנים אינו צריך ולא יועיל אם יחזור ויאכל כזית מצה, לפי שכבר יצא בה ידי חובה.
+ב'''אבודרהם''' (סדר ההגדה ופירושה ד"ה ושתיית) כתב בסתם שהאוכל ושותה בלא הסבה, לא יצא.
 ה'''טור''' (תעב) סתם וכתב שאם אכל ושתה בלא הסיבה לא יצא. וכן העתיק להלכה ה'''שלחן ערוך''' (תעב ז).
 <BR/>ב'''דרכי משה''' (ג) הכריע שבשתי כוסות ראשונות, אם שכח להסב, יחזור וישתה. אבל בכוסות שלישית ורביעית לא יחזור וישתה, אלא יסמוך על דעת ראבי"ה. וכן פסק ב'''רמ"א''' (ז) שבכוסות ראשונות ובאכילת מצה יחזור.
@@ שורה 146: / שורה 151: @@
 ב'''חידושי הגר"ח''' סולובייצ'יק (פסחים קח א) כתב שגדר מצוות הסיבה לפי הרמב"ם אינו דין בקיום אכילת מצה, אלא זהו דין באכילה. ומטעם זה יש ענין להסב בכל הסעודה, ואף באכילת מצת מצוה אין זה גדר בקיום המצוה, אלא במעשה האכילה של אותו כזית שבו יוצאים ידי חובת אכילת מצה. ודייק כן גם מדברי הירושלמי.<BR/>ובדעת הרא"ש כתב להיפך, שגדר חובת ההסיבה היא במצוה עצמה, כלומר שמצות אכילת מצה יש אין יוצאים בה אלא באכילת הסיבה, ולכן אף בדיעבד צריך לחזור ולאכול, כיון שהוא שייך לעצם קיום המצוה.
-[[קטגוריה:פסח]]
+[[קטגוריה: ליל הסדר]]
 [[קטגוריה:פסחים קח.]]
 [[קטגוריה:חמץ ומצה פרק ז]]