הבדלים בין גרסאות בדף "חובת הסיבה בליל הסדר"

→ העריכה הקודמת

חובת הסיבה בליל הסדר (עריכה)

גרסה מ־22:11, 4 באפריל 2019

נוספו 5,666 בתים , 22:11, 4 באפריל 2019

אין תקציר עריכה

א.א

בירוקרטים, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

9,780

עריכות

@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 <BR/>ב'''ר"ן''' (דפי הרי"ף כג א ד"ה השתא) מבואר שחיוב ההסיבה הוא מדרבנן.
 <BR/>אמנם ב'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ז ו-ז) הסמיכו לפסוק - "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים", כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית.
-<BR/>ב'''ארחות חיים''' לוניל (א סדר ליל פסח ב) הביא מהמדרש רמז להסיבה מן הפסוק: "ויסב אלקים את העם", מלמד שהושיבן בהסיבה, דרך בני מלכים רבוצים על מטותיהם.
+<BR/>ב'''ארחות חיים''' לוניל (א סדר ליל פסח ב) הביא מהמדרש רמז להסיבה מן הפסוק: "ויסב אלקים את העם", מלמד שהושיבן בהסיבה, דרך בני מלכים רבוצים על מטותיהם. וכן הזכיר ה'''אבודרהם''' (סדר ההגדה ופירושה ד"ה ושתיית).
 === דעת הראבי"ה ===
-ה'''ראבי"ה''' כתב (ב פסחים תקכה) שבזמן הזה שאין רגילות להסב, ישב כדרכו. וב'''הגהות מיימוניות''' (חמץ ומצה ז ב) הוסיף דאדרבה ישיבה כדרכו היא דרך חירות, אבל סיים שהראבי"ה דעת יחיד הוא. אמנם נמצא כן גם ב'''ראב"ן''' (פסחים ד"ה ואינו יוצא), וכן ה'''טור''' (אורח חיים רעב) הזכיר דעת הראבי"ה ולא השיג עליו.
+ה'''ראבי"ה''' כתב (ב פסחים תקכה) שבזמן הזה שאין רגילות להסב, ישב כדרכו. וב'''הגהות מיימוניות''' (חמץ ומצה ז ב) הוסיף דאדרבה ישיבה כדרכו היא דרך חירות, אבל סיים שהראבי"ה דעת יחיד הוא. אמנם נמצא כן גם ב'''ראב"ן''' (פסחים ד"ה ואינו יוצא), וכן ה'''טור''' (אורח חיים רעב) וה'''אבודרהם''' (סדר ההגדה ופירושה ד"ה ושתיית) הזכירו דעת הראבי"ה ולא השיגו עליו.
 == מי צריך להסב ==
@@ שורה 20: / שורה 21: @@
 ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ז ח) לא הזכיר 'אצל בעלה' ומשמע שלא גרס כן בגמרא, ולפי שיטתו כל אשה אינה מסיבה, אף אם אינה אצל בעלה, אלא אם כן היא חשובה, וזהו כדעת השאילתות. כן העתיק גם ב'''שלחן ערוך''' (תעב ד) שאישה אינה צריכה הסיבה אלא אם כן היא חשובה.
-<BR/>גם ה'''בית חדש''' (תעב ד) כותב שהעיקר כהשאלתות שטעם הפטור באשה הוא מפני שאין דרכה להישען ולא מפני אימת בעלה (וס"ל דט"ס יש בגמרא ואין לגרוס 'אצל בעלה'), ולכן אפילו אלמנה וגרושה פטורות מהסבה, אם לא בנשים חשובות.
+<BR/>גם ה'''בית חדש''' (תעב ד) כותב שהעיקר כהשאלתות שטעם הפטור באשה הוא מפני שאין דרכה להישען ולא מפני אימת בעלה (וס"ל דט"ס יש בגמרא ואין לגרוס 'אצל בעלה'), ולכן אפילו אלמנה וגרושה פטורות מהסבה, אם לא בנשים חשובות. וכן הסכים ה'''פרי חדש''' (ד).
 ב'''ירושלמי''' (פסחים י א) מובא שר' יוסי שאל את ר' סימון אם אשה לפני בעלה צריכה הסבה, וכן אם עבד לפני רבו צריך הסיבה, וענה לו 'עד כאן שמעתי'. בעל '''קרבן העדה''' מפרש שלא ידע לענות לו ונשאר בספק. אבל ה'''פני משה''' מפרש שכוונתו שאינם צריכים הסיבה. וזהו כהבבלי.
@@ שורה 46: / שורה 47: @@
 ==== אביו שהוא רבו ====
 ה'''תוספות''' (קח א ד"ה בפני) כותבים, שלכאורה אביו שהוא רבו גם כן אינו צריך להסב דלא גרע מרבו, אך הוסיפו שסתם אב מלמד את בנו תורה כפי שמצווה בזה, ולכן אין זה בגדר רבו לפטור את בנו מהסיבה. וכן היא מסקנת ה'''רא"ש''' (י כ).
-<BR/>גם ב'''ארחות חיים''' לוניל (א סדר ליל פסח ג) כתב שבן אצל אביו אפילו הוא רבו צריך הסיבה, והוסיף שאין צריך ליטול רשות לפי שדרך האב למחול על כבודו.
+<BR/>גם ב'''ארחות חיים''' לוניל (א סדר ליל פסח ג) וב'''אבודרהם''' (סדר ההגדה ופירושה ד"ה ושתיית) כתבו שבן אצל אביו אפילו הוא רבו צריך הסיבה ואף אינו צריך ליטול רשות, וכתבו שהטעם בזה הוא לפי שדרך האב למחול על כבודו.
 <BR/>ב'''שלחן ערוך''' (תעב ה) פסק שבן אצל אביו צריך להסב, אפילו אביו הוא רבו מובהק.
-<BR/>לעומת זאת ה'''בית חדש''' (ד ד"ה בן) למד בדעת התוספות, שאצל אביו שהוא רבו אינו מיסב, ומסיק שיש להחמיר שלא להסב, אם לא שנתן לו אביו רשות, דיש בזה חשש איסורא דמורא רבך כמורא שמים.
+<BR/>לעומת זאת ה'''בית חדש''' (ד ד"ה בן) למד בדעת התוספות, שאצל אביו שהוא רבו אינו מיסב, ומסיק שיש להחמיר שלא להסב, אם לא שנתן לו אביו רשות, דיש בזה חשש איסורא דמורא רבך כמורא שמים. וכן העתיק להלכה ב'''אליה רבה''' (ה). גם ב'''פרי מגדים''' (משבצות זהב ד) צידד כדעה זו וכתב שאסור להסב אם לא שביקש מאביו רשות, שהרי כיבוד אב ואם דאורייתא ובכל ספק יש ללכת חומרא, מה שאין כן הסיבה שהיא דרבנן וספקו לקולא.
+<BR/>אמנם ה'''משנה ברורה''' (יד) לא הביא דעתם, וכתב את הטעם המובא בארחות חיים ובכלבו ובאבודרהם שמסתמא אביו מוחל.
 ==== גדול בתורה שאינו רבו ====
@@ שורה 55: / שורה 57: @@
 ==== בשלחן אחר ====
 ב'''דרכי משה''' (ג) כתב בשם '''מהרי"ב''' שדווקא כשאוכל הרב עם התלמיד בשלחן אחד, אבל אם אוכל התלמיד על שולחן אחר, אף שהוא בפני רבו, צריך להסב. וכן פסק להלכה ב'''רמ"א''' (ה).
+<BR/>ב'''פרי חדש''' (ה ד"ה ומ"ש אבל) תמה מנין המקור לדבר זה, דיותר משמע בגמרא שכל שרבו רואהו אסור להסב משום מורא.
 === שמש ===
@@ שורה 61: / שורה 64: @@
 === אבל ===
 ב'''שו"ת הב"ח''' (חדשות ה) דן לגבי אבל אם יכול וצריך להסב, ובתחילת דבריו מצדד שמותר לו להסב אפילו בשבתות וימים טובים שאין חיוב בדבר, דאין זה בכלל שמחה האסורה, וכל שכן בליל פסח שהוא מצוה וחובה. ועוד שאפילו ביום חול, ואפילו תוך שבעה מותר, שכן היה דרכם תמיד לאכול בהסיבה, אלא שצריך הוא לכפות מיטתו. אמנם בהמשך דבריו כתב שלדידן שאין אנו נוהגים בהסיבה בדרך כלל, אין לאבל להסב בסתם שבתות וימים טובים. ואמנם בליל פסח היה צריך להסב, שכן מצווה היא ואבל חייב בכל המצוות, אלא שלדינא אין לו להסב גם בליל פסח, משום דהעיקר כהראבי"ה שגם ישיבה כדרכו הוי דרך חירות. ואף דלכתחילה אנו מסיבים, מ"מ אין זה נגד הראבי"ה שגם הוא מודה דהוי דרך חירות, אלא ס"ל דאינו צריך. אך לענין אבל, תופסים אנו עיקר כהראבי"ה ואסור הוא בהסבה. וכן פסק ב'''ב"ח''' על הטור (תעב ב).
+<BR/>ב'''טורי זהב''' (ג) הסכים לפסק חמיו הב"ח בענין זה וכתב שכן המנהג, וכן הסכים ה'''מגן אברהם''' (ה) ואף הוסיף שלא רק אבל על אביו ואמו, אלא הוא הדין לאבל על שאר קרובים תוך ל' יום, כל ש[[לא הפסיק הרגל את האבילות]]. וכן משמע ב'''שערי תשובה''' (ד) שהסכים לפסק הב"ח.
+לעומת זאת ב'''חק יעקב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2246 (ה)] הביא מספר '''פסח מעובין''' שהב"ח לשיטתו שאזיל בתר הרמ"א לתפוס עיקר כהראבי"ה, אבל לבני הספרדים יש להורות שגם אבל צריך להסב. והחק יעקב עצמו סובר שגם לאשכנזים יש להורות שאבל צריך להסב, שמנין לנו להקל במצוה דרבנן, שלא נזכר בפוסקים כלל איסור באבל  להסב, ואדרבה משמע בכמה מקומות שאבל מיסב אף ביום חול, אלא שצריך לכפות מיטתו. אבל סוף דבריו סיים שאם אפשר לשנות קצת ישנה.
+<BR/>ב'''פרי מגדים''' (משבצות זהב ג) צידד כדבריו, והוסיף שאם כבר עברו י"ב חודש והיא שנה מעוברת, אין צריך שינוי ויסב כדרכו. וגם כתב (אשל אברהם ה) שגם לב"ח והמג"א שכתבו שלא יסב, היינו דווקא במיטה כבודה, אבל על ירך חבירו או בהטייה יסב.
+<BR/>ה'''גר"ז''' (תעב ג-ד) כתב לחלק, שאם התחיל כבר אבילות קודם הרגל, כגון שהוא בתוך שנה על אביו או אמו, אינו רשאי לימנוע עצמו מלהסב. אבל אם לא נהג כלל אבילות קודם הפסח, ולא בטלה ממנו גזירת שבעה, כגון שנקבר מתו בליל פסח ולא הספיק לשבת קודם הרגל אפילו שעה אחת, בזה נוהגים שלא להסב כלל, לפי שחשיב דברים שבצנעא שנוהג ברגל.
+ה'''משנה ברורה''' (יג) הכריע כהחק יעקב והכנסת הגדולה שאבל חייב להסב, אך כתב שהנכון שלא להסב על מטה כבודה, אלא רק יטה על כר או ברכי חבירו בשינוי קצת, וכעצת הפרי מגדים.
 == אילו דברים חייבים בהסיבה ==
@@ שורה 119: / שורה 129: @@
 ה'''שלחן ערוך''' (תעב ג) כתב שאין להסב לא על פניו ולא על גבו ולא על ימינו, אלא על שמאלו. וב'''רמ"א''' הוסיף שאין חילוק בין איטר לאדם רגיל.
+בספר '''שבולי הלקט''' (סדר פסח סימן ריח ד"ה וצריכין לשתות) כתב פירוש אחר ל'שמא יקדים קנה לושט', שלפי שדרך ההסיבה לשכב על צדו על גבי המטות המוצעות על גבי קרקע באופן שידו הימנית הקרובה לפה ואפשר לו להוליכה לו על השלחן ולהביאה בפיו בלא סכנה. אבל אם מיסב בצד ימין הרי שידו הימנית מלמטה שהוא שוכב עליהף ואי אפשר לו להביאה לפיו ולהוליכה על השולחן אלא אם כן זוקף את עצמו ועוקם את הראש,  ובזה חיישינן שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה. והוסיף השבה"ל שלפי זה איטר או מי שהיתה ידו הימנית גדומה או שהיה בה מומים ואי אפשר לו להביאה לפיו, שידו השמאלית החשובה ימין שלו שהוא צריך להסב מצד ימין של כל אדם, שהיא חשובה שמאל שלו שהרי איפשר לו להביאה אל פיו. והזכיר דבריו ה'''ביאור הלכה''' (תעב ג ד"ה ואין).
 == לא היסב אם צריך לחזור ==
 ה'''רא"ש''' (י כ) כתב שאם אכל מצה בלא הסיבה לא יצא ידי חובה, והוכיח זאת מדברי הגמרא לעיל לגבי שמש, שמפורש בה שאם לא היסב לא יצא ידי חובה, ולכן צריך לחזור ולאכול. וכתב שכן הדין גם בכוס ראשון ושני שאם שתה בלא הסיבה, שצריך לחזור ולשתות בהסיבה. אך לגבי כוסות שלישית ורביעית הסתפק, שהרי אם יחזור וישתה הרי זה נראה כמוסיף על הכוסות. מאידך יש לומר שכיון ששתה שלא כתיקונו, הוברר הדבר שלא ממניין הכוסות הוא, אלא זהו כוס של חובה. וכן כתב להסתפק ה'''מרדכי''' (תוספת מערבי פסחים תריא).
@@ שורה 125: / שורה 137: @@
 ב'''רמב"ם''' לא הזכיר חיוב לחזור ולאכול, וב'''חידושי הגר"ח''' סולובייצ'יק (פסחים קח א) כתב בדעת הרמב"ם שאם לא היסב, אפילו בכזית ראשון של מצה, אינו צריך לחזור ולאכול. וכתב לבאר דברי הגמרא לגבי שמש, שמה שכתוב 'לא יצא' אין הכוונה שלא יצא ידי חובת מצה, אלא שלא יצא ידי חובת הסיבה, אך על כל פנים אינו צריך ולא יועיל אם יחזור ויאכל כזית מצה, לפי שכבר יצא בה ידי חובה.
+ב'''אבודרהם''' (סדר ההגדה ופירושה ד"ה ושתיית) כתב בסתם שהאוכל ושותה בלא הסבה, לא יצא.
 ה'''טור''' (תעב) סתם וכתב שאם אכל ושתה בלא הסיבה לא יצא. וכן העתיק להלכה ה'''שלחן ערוך''' (תעב ז).
 <BR/>ב'''דרכי משה''' (ג) הכריע שבשתי כוסות ראשונות, אם שכח להסב, יחזור וישתה. אבל בכוסות שלישית ורביעית לא יחזור וישתה, אלא יסמוך על דעת ראבי"ה. וכן פסק ב'''רמ"א''' (ז) שבכוסות ראשונות ובאכילת מצה יחזור.
@@ שורה 130: / שורה 143: @@
 ה'''בית חדש''' (ב ד"ה ומ"ש בשם אבי"ה) כתב שהעיקר כהראבי"ה ולכן אם לא היסב, אפילו באכילת מצה, אינו צריך לחזור, וכמו שכתב האגודה. אלא שבמצה מצוה מן המובחר לחזור ולאכול, מה שאין כן ביין מפני שנראה כמוסיף על הכוסות.
 <BR/>ב'''כף החיים''' (תעב מו) הוסיף טעם למה אין צריך לחזור ולהסב, שכיון שיש ספק באיזה כוסות יש להסב, וקיימא לן ספק דרבנן לקולא, והגם שלכתחילה יש להחמיר ולהסב מטעמים שכתבו הפוסקים, מ"מ לענין דיעבד אין צריך לחזור. אמנם טעם זה מספיק לארבע כוסות, אבל לא למצה.
+==== היסב על ימינו אם צריך לחזור ====
+לדעת ה'''פרי מגדים''' (תעב משבצות זהב ג) אם היסב על ימינו, אינו צריך לחזור ולהסב, מה שאין כן כשהיסב על פניו או על גבו, צריך לחזור ולהסב. וכן הכריע ה'''משנה ברורה''' (יא), אבל ב'''שער הציון''' (יג) העיר שלפי הב"ח אין דין זה פשוט כל כך.
+<BR/>לדעת ה'''פרי חדש''' (ג) גם אם היסב על ימינו צריך לחזור ולהסב, לפי שלא קיים מצוות חכמים כתקנה. ולשון הגמרא מוכיח 'פרקדן לא שמה הסיבה, הסיבת ימין לא שמה הסיבה', כלומר כאילו לא היסב כלל.
 == גדר החיוב ==
 ב'''חידושי הגר"ח''' סולובייצ'יק (פסחים קח א) כתב שגדר מצוות הסיבה לפי הרמב"ם אינו דין בקיום אכילת מצה, אלא זהו דין באכילה. ומטעם זה יש ענין להסב בכל הסעודה, ואף באכילת מצת מצוה אין זה גדר בקיום המצוה, אלא במעשה האכילה של אותו כזית שבו יוצאים ידי חובת אכילת מצה. ודייק כן גם מדברי הירושלמי.<BR/>ובדעת הרא"ש כתב להיפך, שגדר חובת ההסיבה היא במצוה עצמה, כלומר שמצות אכילת מצה יש אין יוצאים בה אלא באכילת הסיבה, ולכן אף בדיעבד צריך לחזור ולאכול, כיון שהוא שייך לעצם קיום המצוה.
-[[קטגוריה:פסח]]
+[[קטגוריה: ליל הסדר]]
 [[קטגוריה:פסחים קח.]]
 [[קטגוריה:חמץ ומצה פרק ז]]