זמן הדלקת נרות חנוכה

מקורות
משנה:	סופרים כ ד
בבלי:	שבת כא ב
רמב"ם:	מגילה וחנוכה ד ה-ו
שולחן ערוך:	אורח חיים תרעב א-ב

הזמן ביום בו צריך להדליק נרות חנוכה לכתחילה, ואם לא הדליק עד מתי מותר להדליק.

הברייתא והגמרא

מובא במסכת סופרים (כ ד) שמצוות הדלקת נר חנוכה, משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר: "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה". ואם הדליקו ביום אין מברכים עליו.
ובגמרא (שבת כג ב) מבואר שמה שכתוב עד שתכלה רגל מן השוק, אין הכוונה שעד זמן זה הנר צריך לדלוק ואחר כך יש לכבותו, אלא שאם לא הדליק בשקיעת החמה, יכול להדליק עד שתכלה רגל מן השוק. או הסבר נוסף, שזמן זה משקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק, הוא שיעור הזמן שצריך הנר לדלוק.

מחלוקת הראשונים בפירוש 'לשיעורה'

רש"י (כא ב ד"ה לשיעורה) הסביר את התירוץ השני בגמרא, שהכוונה היא שצריך שיהיה שמן כשיעור הזה שידלק משקיעת החמה ועד שתכלה רגל מן השוק, אבל אם כבתה תוך זמן זה אינו צריך להדליקה. כן פירש גם רבנו חננאל (כא ב).
ברי"ף (ט א) אמנם מובא הסבר זה לפי חלק מהגירסאות, אבל כתב גם שאם היה הנר דולק משקיעת החמה עד שכלתה רגל מן השוק, יכול אחר כך לכבותה אם ירצה, או להשתמש לאורה.

שיעור הזמן של 'עד שתכלה רגל מן השוק'

עוד מבואר בגמרא שם שעד שתכלה רגל מן השוק הוא עד שיכלו רגלם של תרמודאי, ופירש רש"י (ד"ה רגלא) שזהו שם אומה מלקטי עצים שנשארים בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם ומבעירים בבתיהם אור, וכשנגמרים להם העצים, יוצרים וקונים מאותם תרמודאי. כלומר שמותר להדליק גם אחרי שהשוק ריק מאנשים ונשארו רק אותם מוכרי עצים. ורק כאשר גם הם הולכים לבתיהם, זהו כבר זמן שאין להדליק בו. וכן פירש גם הרי"ף וכל הראשונים.
הרי"ף (ט ב) הוסיף שאותם תרמודאי מתעכבין אחר זמן שקיעה החמה כמו חצי שעה עד שמגיעים לבתיהם, וכן העתיק הרא"ש (ב ג). וברמב"ם (מגילה וחנוכה ד ה) כתוב 'כמו חצי שעה או יתר'.

פירוש 'שקיעת החמה' לענין הדלקת נרות חנוכה

הרמב"ם (מגילה וחנוכה ד ה) כתב שאין מדליקין נר חנוכה קודם שקיעת החמה, אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. מבואר מדבריו שההדלקה צריכה להיות בדיוק בשקיעה, לא לפני ולא אחרי. אמנם לא מבואר בדבריו מהו בדיוק זמן שקיעת החמה. במרדכי (שבת תנה) כתב שמשתשקע החמה פירושו מסוף השקיעה כלומר מצאת הכוכבים, שהרי שרגא בטיהרא מאי מהני, ולכן אין להדליק אלא כשיש חושך.
בטור (אורח חיים תרעב) העתיק דבריו להלכה בזה הלשון "מצותה מסוף שקיעת החמה", ובשלחן ערוך (תרעב א) פתח בלשון הרמב"ם וכתב "אין מדליקין נר חנוכה קודם שקיעת החמה", אבל הוסיף "אלא עם סוף שקיעתה".

סוף זמן הדלקת הנרות

לפי הסבר ראשון של הגמרא יוצא שישנו זמן אחרון שבו מותר להדליק, ולאחר מכן אין להדליק. אך לפי לישנא בתרא, שהסבירה שעד שתכלה רגל מן השוק הכוונה לשיעור השמן שיש לשים בנר, יוצא שאין זמן מאוחר שבו אי אפשר להדליק, אלא כל הלילה.
התוספות (ד"ה דאי) כתבו שלכתחילה יש להיזהר ולהדליק בלילה מיד, אך אם איחר ידליק מספק, שהרי יש גם תירוץ שני בגמרא שלפיו אין הגבלת זמן.

שיטות הראשונים

הרי"ף

כתבו התוספות