הבדלים בין גרסאות בדף "זמן הדלקת נרות חנוכה"

=== שיטת הרי"ף וסייעתו ===

גם ה'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ה) כתב שאם רצה לכבות אחר שכלתה רגל מן השוק, יכול, אך לא הזכיר את השימוש לאורה, ובהמשך דבריו (ו) הזכיר באופן כללי את ה[[איסור להשתמש לאור נר חנוכה]], ולא חילק בין קודם הזמן לאחר הזמן.

ה'''תוספות''' (שבת מד א ד"ה שבנר) כתבו כדבר פשוט, שאם כבה נר חנוכה צריך להוסיף עליו בלילה השני ולהדליק, ובליל שמיני עושה לו מדורה בפני עצמו לפי שהוקצה למצוותו<ref>וכתבו דברים אלו בשם ברייתא, אבל כבר העירו האחרונים שט"ס היא ומקורו בשאילתות.</ref>. וכן פסק ה'''רא"ש''' (שבת ב ט) להלכה בשם השאילתות, ואחריו ב'''טור''' (תרעז).

<BR/>ב'''שיבולי הלקט''' (חנוכה קפה) כתב בשם '''רבנו ישעיה''' ראיה שמותר להשתמש במותר השמן שבנר חנוכה, שהרי לגבי נר שבת אמרה הגמרא ש[[טלטול נר בשבת|אין מוקצה לר' שמעון אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק, הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו]]. הרי שגם בנר שבת, אם כבר כבה מותר לר' שמעון ואינו מוקצה יותר, וכן הדין ב[[אתרוג, שאחר מצוותו מותר באכילה]]. אמנם ה'''ר"ן''' שם כבר יישב שאינו דומה לנר שבת, ששם אף בעודו דולק למצוותו נהנים ממנו, וכן הוא ב'''תוספות''' (שבת מד א ד"ה שבנר) וב'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ומצאתי).

<BR/>גם ה'''ראבי"ה''' (חנוכה תתמג) כתב על דין זה של השאילתות שאינו נראה לו, שהרי גם אתרוג מותר לאחר המצוה, ושמא יש לומר שדעתה המדליק נר שלא להינות ממנו לעולם.

הרא"ש והטור, כאמור לעיל, הביאו דברי השאילתות להלכה, אולם מאידך גיסא הם גם העתיקו דברי הרי"ף בהסבר הגמרא, ש'לשיעורה' הכוונה שאם לאחר חצי שעה הנרות עדיין דולקות, יכול הוא לכבותן להשתמש בהן. והקשה ה'''מהר"י אבוהב''' (תרעז ד"ה נותר) שלכאורה הדברים סותרים זה את זה, וכתב לחלק שאם נתן את השמן ולא הקצהו אלא לשיעור ההדלקה, מותר אחר כך להסתפק ממנו אם ירצה. אבל כשנתן בסתם, אז הוקצה למצות נר חנוכה וצריך לעשות לו תיקון כדברי השאילתות.

<BR/>ב'''בית יוסף''' (תרעז ד"ה הנותר) כתב ליישב באופן אחר, שאם נתן שמן יותר מכשיעור, מותר אחר זמן שיעור מצוותה להינות ממנו כיון שלא הוקצה אלא לישעור מצוותו, ובזה איירי הרי"ף, אך אם כבה טרם שהושלמה המצווה, היינו בתוך חצי שעה, צריך לעשות לו תיקון, לפי ששמן זה הוקצה למצוותו. ובזה מיירי השאילתות. לתירוץ זה הסכים ה'''טורי זהב''' (תרעב א), והוסיף לזה דיוק מדברי השאילתות, שכתוב שם 'אם כבתה והותיר שמנה', משמע דווקא כבתה בתוך זמן שיעור מצוותה, אבל כתב שמדברי הר"ן לא משמע כך, שהרי הוא עשה מחלוקת בין הרי"ף לגאונים, וסובר הוא בדעת הרי"ף שמותר להשתמש בנר אפילו כבה בתוך זמן מצוותו, שגם זה נקרא אחר שיעור מצוותה לפי שאינו מחוייב להדליק.  

<BR/>גם בשו"ת '''מהרש"ל''' (פה ד"ה מדליקין) נראה שסובר כתירוץ זה, שכתב דין זה של השאילתות, אבל הוסיף שזהו דווקא כשלא נתן בה אלא כשיעור וכבה, אבל כשדלק כבר יותר מהשיעור מותר. אמנם סובר הוא שדווקא לכבותו ולהשתמש בשמן מותר, אבל להשתמש לאור הנר לא, מפני הרואים שאומרים שנהנה הוא מנר חנוכה.

=== שלחן ערוך ואחרונים ===

<BR/>ב'''אליה רבה''' (ב) נתן עצה שיתנה בפירוש שאינו מקצה את השמן אלא כשיעור זמן המצוה, ואז מותר לכבות ולהינות לאחר חצי שעה, והעתיק עצה זו ה'''משנה ברורה''' (ז). אמנם לדינא הסכים האליה רבה שכאשר הנר עדיין דולק יש לחשוש מפני הרואים ולא להינות ממנו, וכדברי מהרש"ל.  

וב'''ערוך השלחן''' (ט) כתב שאצלם נהגו לכבות, אמנם אם יש מקום שנוהגים שלא לכבות כדברי הב"ח, אין לשנות.

== אכילה, עשיית מלאכה ושאר דברים קודם הדלקה ==

כתב ה'''מהרש"ל''' בתשובה (פה) שמשהגיע זמן ההדלקה אין לאכול ולא ללמוד, ואם התחיל פוסק. וכן כתב ה'''בית חדש''' (תרעב ב ד"ה פסק), וכתב הטעם שמא יהיה טרוד בלימודו וישכח, וכדין [[בדיקת חמץ]], וביותר שלחד לישנא בגמרא, אם לא הדליק אינו חוזר ומדליק, והוי מצוה עוברת. לכן פשיטא שצריך להפסיק. וכן הסכים ה'''פרי חדש''' (א). גם הרב '''אליה רבה''' (א) הסכים כן לדינא. וכן פסק ה'''משנה ברורה''' (י).