הבדלים בין גרסאות בדף "התקדשי לי במנה ונתן לה דינר"

ה'''רא"ש''' (א ט) כתב להלכה כשני התירוצים שבמנה סתם אין אחד מהם לחזור בו, אלא צריך הבעל להשלים במנה, וכשישלים תהיה מקודשת למפרע, וזהו כדברי ר' אלעזר. ואילו במנה זו יכול אחד מהם לחזור עד שישלים את כל המנה (וזהו כתירוץ הראשון של הגמרא), או היה מונה והולך, אז אפילו אמר מנה סתם יכול לחזור כל זמן שלא השלים<ref>כן הוא פשט דברי הרא"ש, שמונה והולך קאי רק על מנה סתם, אבל במנה זו אפילו לא היה מונה והולך יכולים לחזור.</ref>.  

ה'''רי"ף''' (ד א) הביא דברי ר' אלעזר כפשטם שמקודשת וישלים, ועל זה כתב שהני מילי באומר לה מנה סתם, אבל אמר לה מנה זה והיה מונה והולך, הרשות לכל אחד מהם לחזור בו אפילו בדינר האחרון. כלומר הבין מבין שרק ב'מנה זו' מהני מונה והולך, אך במנה סתם משמע שאפילו מונה והולך לא יכולים לחזור בהם.

<BR/>וכן כתב ה'''רמב"ם''' (אישות ז יז) להדיא, שאם אמר מנה סתם ונתן לה אפילו דינר אחד מקודשת בתנאי שישלים השאר. ואם פירש ואמר 'במאה דינרים אלו' והתחיל למנות לתוך ידה, אינה מקודשת עד שישלים, ובינתיים יכולים לחזור בהם.

ה'''מאירי''' (ח א ד"ה אף) כתב שבאמת יש טעות סופר ברי"ף שמה שכתוב 'מנה זה והיה מונה והולך' הם דברים זרים, וצריך לומר 'מנה זה או שהיה מונה והולך', ושכן העידו גדולי הדורות שנמצא בכתבי רי"ף מספרד.

== נתן מנה חסר דינר ==

<BR/>לעומת זאת ה'''תוספות''' שם לא קיבלו דברי רש"י, אלא תירצו שכיון שמהרישא שמענו שיכולה לחזור בה ולא הוו קידושין עד שישלים, אם כן כל שכן למנה זו ונמצא חסר דלא הוו קידושין, וגם לא מועיל השלמה, שהרי לא סמכה דעתה להשלמתו אלא למה שמראה לה והרי הוא חסר.

<BR/>גם ה'''רמב"ן''' (ד"ה נראין) חלק על רש"י, וכתב שודאי אם נמצא חסר אינה צריכה לחזור בה, שכיון שאמר לה 'מנה זה' ואין שם מנה, לא הוו הקידושין. ומה שהשוותה ביניהם הגמרא אין כוונתה גם לענין חזרה, אלא כמו שבמנה סתם לא הוי כמאן דאמר על מנת ויכולה לחזור בה, כן בנמצא חסר לא הוי כעל מנת ובטלו הקידושין מן הסתם.

<BR/>גם ה'''ריטב"א''' (ח א ד"ה מיתיבי) חולק על רש"י בענין זה, וה''מאירי''' (ד"ה יש אומרים) בכלל לא הזכיר שיטת רש"י.