9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "התקדשי לי במנה ונתן לה דינר"
←דינר חסר או נמצא של נחושת או דינר רע
| שורה 73: | שורה 73: | ||
להלן ב'''גמרא''' (מז א) בסוגיית [[המקדש במלוה]] מובא שאם אמר 'התקדשי לי במנה' ונמצא חסר דינר, הרי זו מחלוקת אמוראים, יש מי שאומר שאינה מקודשת ויש מי שאומר שמקודשת. ולשאלת הגמרא, מאי שנא מדברי ר' אלעזר, המובאים לעיל, שאם נתן לה דינר מקודשת וישלים? מתרצת הגמרא שיש חילוק בין שנתן דינר ונשאר לו להשלים צ"ט, לבין כשנתן צ"ט ונשאר לו להשלים דינר. שאם נתן דינר בלבד, אין האשה מתביישת לתבוע את צ"ט הדינרים הנותרים, ולכן סמכה דעתה ומתקדשת. אך אם נתן כבר צ"ט דינרים, מתביישת האשה לתבוע את הדינר האחרון, ולא סומכת דעתה להתקדש כיון שלא קיבלה מנה שלם. | להלן ב'''גמרא''' (מז א) בסוגיית [[המקדש במלוה]] מובא שאם אמר 'התקדשי לי במנה' ונמצא חסר דינר, הרי זו מחלוקת אמוראים, יש מי שאומר שאינה מקודשת ויש מי שאומר שמקודשת. ולשאלת הגמרא, מאי שנא מדברי ר' אלעזר, המובאים לעיל, שאם נתן לה דינר מקודשת וישלים? מתרצת הגמרא שיש חילוק בין שנתן דינר ונשאר לו להשלים צ"ט, לבין כשנתן צ"ט ונשאר לו להשלים דינר. שאם נתן דינר בלבד, אין האשה מתביישת לתבוע את צ"ט הדינרים הנותרים, ולכן סמכה דעתה ומתקדשת. אך אם נתן כבר צ"ט דינרים, מתביישת האשה לתבוע את הדינר האחרון, ולא סומכת דעתה להתקדש כיון שלא קיבלה מנה שלם. | ||
=== | ה'''רמב"ן''' (מז א ד"ה תמהני) תמה על הרי"ף אמאי לא הביא גמרא זו להלכה, שכיון שכסיפא לה מילתא למיתבעי אינה מקודשת. ותירץ כיון שלהלכה סובר הוא שמקודשת, מפני שבברייתא בפרק ראשון מובא שהאומר 'התקדשי לי במנה זו' ונמצא חסר אינה מקודשת, משמע דווקא 'מנה זו' אבל מנה סתם ונמצא חסר מקודשת ולא אמרינן כסיפא לה מילתא למיתבעי. | ||
הגמרא בשלב מסויים מנסה להוכיח שהברייתא לא סותרת את דברי ר' אלעזר, מפני שכולה, בין הרישא ובין הסיפא, מדברת ב'מנה זו', אך במנה סתם באמת אין האשה יכולה לחזור בה כדברי ר' אלעזר. ומוכיחה הגמרא כן, שאם נאמר שהרישא איירי במנה סתם ויכולה לחזור, אם כן למה צריך לומר בסיפא גם במנה זו, הרי כל שכן הוא? | <BR/>ה'''רשב"א''' (מז א ד"ה מנה) לעומת זאת חלק עליו וכתב שהלכה כחכמים שאינה מקודשת | ||
=== האם הקידושין בטלים מאליהם או שצריכה לחזור בה === | |||
הגמרא (ח א) בשלב מסויים מנסה להוכיח שהברייתא לא סותרת את דברי ר' אלעזר, מפני שכולה, בין הרישא ובין הסיפא, מדברת ב'מנה זו', אך במנה סתם באמת אין האשה יכולה לחזור בה כדברי ר' אלעזר. ומוכיחה הגמרא כן, שאם נאמר שהרישא איירי במנה סתם ויכולה לחזור, אם כן למה צריך לומר בסיפא גם במנה זו, הרי כל שכן הוא? | |||
<BR/>אך דברי הגמרא מעוררים שאלה, כפי שמקשים ה'''תוספות''' (ח א ד"ה השתא), דדלמא באמת רישא במנה סתם וסיפא במנה זו, וקמ"ל סיפא שאע"פ שלא חזרה בה לא הוו קידושין, כיון שנמצא חסר, מה שאין כן במנה סתם שצריכה על כל פנים לחזור בה? | <BR/>אך דברי הגמרא מעוררים שאלה, כפי שמקשים ה'''תוספות''' (ח א ד"ה השתא), דדלמא באמת רישא במנה סתם וסיפא במנה זו, וקמ"ל סיפא שאע"פ שלא חזרה בה לא הוו קידושין, כיון שנמצא חסר, מה שאין כן במנה סתם שצריכה על כל פנים לחזור בה? | ||
<BR/>'''רש"י''' (ד"ה במנה) נשמר מקושיה זו, והסביר בדברי הגמרא שגם ב'מנה זו' ונמצא חסר יכולה לחזור בה, כלומר דווקא אם חוזרת בה, אך אם אינה חוזרת בה מסתמא הוי קידושין אע"פ שנמצא חסר. | <BR/>'''רש"י''' (ד"ה במנה) נשמר מקושיה זו, והסביר בדברי הגמרא שגם ב'מנה זו' ונמצא חסר יכולה לחזור בה, כלומר דווקא אם חוזרת בה, אך אם אינה חוזרת בה מסתמא הוי קידושין אע"פ שנמצא חסר. | ||