7
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"
מ
←האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדברנן: תיקנתי שכי
מ (←האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדברנן: תיקנתי שכי) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
ב'''שו"ת הרא"ש''' (קב י) כתב שבדבר שלא בא לעולם אין משום מחוסר אמנה, והטעם שבדבר שאין בו קניין אין בו משום מחוסר אמנה. '''הדרכי משה''' (יו"ד רסד ד) כתב שגם לדעת הרא"ש יש כאן משום "שארית ישראל לא יעשו עוולה" (צפניה ג יג), והביאו '''הש"ך''' (שם ז). '''יד אברהם''' (שו"ע יו"ד שם בקובץ מפרשים) הקשה שדברי הדרכ"מ נסתרים מתשובת הרא"ש הנ"ל. ב'''שו"ת מהרש"ג''' (א יו"ד מו) כתב שמ'''תוס'''' (בבא מציעא סו א-ב ד"ה התם) בשם '''ר"ת''', מוכח שנקטו כסברת הדרכ"מ, שיש בו משום מחוסר אמנה. עוד הביא ראיה מ'''הגמרא''' (בבא מציעא טו ב) גבי מוכר שדה שאינה שלו, שאמר רב אשי שניחא למוכר דליקום בהימנותיה, ומוכר שדה שאינה שלו, הוא כמוכר דבר שלא לעולם. עוד כתב שכן מוכח מ'''החוות דעת''' (יו"ד קסט) בכמה מקומות, שיש בו משום מחוסר אמנה, והניח את דברי שו"ת הרא"ש (קב י) הנ"ל בקושיה. | ב'''שו"ת הרא"ש''' (קב י) כתב שבדבר שלא בא לעולם אין משום מחוסר אמנה, והטעם שבדבר שאין בו קניין אין בו משום מחוסר אמנה. '''הדרכי משה''' (יו"ד רסד ד) כתב שגם לדעת הרא"ש יש כאן משום "שארית ישראל לא יעשו עוולה" (צפניה ג יג), והביאו '''הש"ך''' (שם ז). '''יד אברהם''' (שו"ע יו"ד שם בקובץ מפרשים) הקשה שדברי הדרכ"מ נסתרים מתשובת הרא"ש הנ"ל. ב'''שו"ת מהרש"ג''' (א יו"ד מו) כתב שמ'''תוס'''' (בבא מציעא סו א-ב ד"ה התם) בשם '''ר"ת''', מוכח שנקטו כסברת הדרכ"מ, שיש בו משום מחוסר אמנה. עוד הביא ראיה מ'''הגמרא''' (בבא מציעא טו ב) גבי מוכר שדה שאינה שלו, שאמר רב אשי שניחא למוכר דליקום בהימנותיה, ומוכר שדה שאינה שלו, הוא כמוכר דבר שלא לעולם. עוד כתב שכן מוכח מ'''החוות דעת''' (יו"ד קסט) בכמה מקומות, שיש בו משום מחוסר אמנה, והניח את דברי שו"ת הרא"ש (קב י) הנ"ל בקושיה. | ||
=== האם הדין שאינו מקנה מהתורה או | === האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדרבנן === | ||
'''המבי"ט''' בקרית ספר (מכירה כב) נקט שהא דאין אדם מוכר דבר שלא לעולם הוא מהתורה, ונלמד מהפסוק בויקרא (כה, יד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך", שמשמע ממכר שהוא בעין. וכן נקט ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ה נא ב), והביא ראיה מיבמות (צג א ב), ש'''הגמרא''' הצריכה פסוק כדי להתיר לעשר על מה שלא בא לעולם אבל עתיד לבוא, לצורך עונג שבת, והביא גם שכן מוכחת דעת '''הריב"ש''' (שכח), שכתב שמכירת הבכורה ליעקב הועילה אף שהווי דבר שלא בא לעולם, כיון שהיתה לפני מתן תורה. וכן הסכים בספר '''תורת הקניינים''' (רובינפעלד) (ב יד א {א}), והביא ראיה גם מ'''הגמרא''' (בבא בתרא קכז ב) שהצריכה את המילה "יכיר" (דברים כא יז) לנכסים שנפלו לאחר מכאן, והוסיפה שצריכותא זו היא למאן דאמר שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. '''הרב יעקב שמשון שפירא''' (בענין אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם באתר "דין") כתב שלולא דברי המבי"ט היה אומר שהמקור ממה ש'''הגמרא''' (ב"ק ס"ח ב) דרשה מ"ואיש כי יקדיש את ביתו" (ויקרא כז יד) שאדם אינו יכול להקדיש והוא הדין להקנות את מה שאינו ברשותו. מאידך, ה'''חכמת שלמה''' (חו"מ רט א) כתב שמהתורה אדם מקנה דבר שלא בעולם, ומה שקיי"ל שאין מקנה, הוא מדרבנן, והוסיף שבתשובה בחיבורו לאבן העזר ביאר את הסוגיא הנ"ל בבבא בתרא. | '''המבי"ט''' בקרית ספר (מכירה כב) נקט שהא דאין אדם מוכר דבר שלא לעולם הוא מהתורה, ונלמד מהפסוק בויקרא (כה, יד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך", שמשמע ממכר שהוא בעין. וכן נקט ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ה נא ב), והביא ראיה מיבמות (צג א ב), ש'''הגמרא''' הצריכה פסוק כדי להתיר לעשר על מה שלא בא לעולם אבל עתיד לבוא, לצורך עונג שבת, והביא גם שכן מוכחת דעת '''הריב"ש''' (שכח), שכתב שמכירת הבכורה ליעקב הועילה אף שהווי דבר שלא בא לעולם, כיון שהיתה לפני מתן תורה. וכן הסכים בספר '''תורת הקניינים''' (רובינפעלד) (ב יד א {א}), והביא ראיה גם מ'''הגמרא''' (בבא בתרא קכז ב) שהצריכה את המילה "יכיר" (דברים כא יז) לנכסים שנפלו לאחר מכאן, והוסיפה שצריכותא זו היא למאן דאמר שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. '''הרב יעקב שמשון שפירא''' (בענין אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם באתר "דין") כתב שלולא דברי המבי"ט היה אומר שהמקור ממה ש'''הגמרא''' (ב"ק ס"ח ב) דרשה מ"ואיש כי יקדיש את ביתו" (ויקרא כז יד) שאדם אינו יכול להקדיש והוא הדין להקנות את מה שאינו ברשותו. מאידך, ה'''חכמת שלמה''' (חו"מ רט א) כתב שמהתורה אדם מקנה דבר שלא בעולם, ומה שקיי"ל שאין מקנה, הוא מדרבנן, והוסיף שבתשובה בחיבורו לאבן העזר ביאר את הסוגיא הנ"ל בבבא בתרא. | ||
בספר '''משנת יעקב''' (רוזנטל) (קניין עמוד קי) כתב שלפי המבי"ט הנ"ל, שמקור הדין הוא מפסוק, מוכח שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אינו חיסרון בגמירות דעת, אלא דין מדיני התורה. ואילו הרב י"ש שפירא (שם) כתב שאפשר לומר שהחיסרון הוא בגמירות דעת, אלא שלולא הפסוק מה שאין גמירות דעת היה נחשב דברים שבלב. {{ראה עוד | בספר '''משנת יעקב''' (רוזנטל) (קניין עמוד קי) כתב שלפי המבי"ט הנ"ל, שמקור הדין הוא מפסוק, מוכח שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אינו חיסרון בגמירות דעת, אלא דין מדיני התורה. ואילו הרב י"ש שפירא (שם) כתב שאפשר לומר שהחיסרון הוא בגמירות דעת, אלא שלולא הפסוק מה שאין גמירות דעת היה נחשב דברים שבלב. {{ראה עוד | ||