הבדלים בין גרסאות בדף "הנחת תפילין בחול המועד"

הנחת תפילין בחול המועד (עריכה)

גרסה מ־14:18, 26 באפריל 2018

נוספו 137 בתים , 14:18, 26 באפריל 2018

←‏פתיחה

ניסן וינגרטן

8

עריכות

@@ שורה 15: / שורה 15: @@
 דיון רחב התעורר בראשונים מהו בדיוק ה"אות" שיפטור מתפילין. יש מן הראשונים שכתבו שהאות העיקרי שפוטר הוא השביתה ממלאכה. לפ"ז צריך לדון האם חוה"מ ייכלל בפטור זה או לא, '''התוספות''' '''במו"ק''' (יט. ד"ה "ר' יוסי") סוברים שלר' יוסי הגלילי שדורש ממיעוט הפס': "ימים ימימה", מסתבר שימעט גם את חוה"מ, אפשר להסביר  את דבריו, משום שלכאורה חוה"מ מגיע כהמשך ליו"ט עצמו ואם הוא התרבה- גם חוה"מ נספח אליו. אך לר"ע שממעט מכך שקרויים "אות", יש לדון שהרי מצד אחד מותר במלאכה באופנים מסוימים, כגון דבר האבד וצורכי רבים, אך מצד שני אסור במלאכה שאינה לצורך דברים אלו ואפילו אם תאמר שהעיקר שיש איסור מלאכה כלשהו, הרי אפשר שמלאכה בחוה"מ היא איסור דרבנן והואיל ומה"ת מותר במלאכה לא שייך שנגדיר אותו כאות. מצינו בכך מחלוקת ראשונים:
 # '''הרשב"א''' (שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרצ') סובר שאין מניחים תפילין בחוה"מ הואילונקרא אות שאסור בעשיית מלאכת דבר שאינו אבד וזהו איסור מן התורה. עוד כותב שזוהי גם דעת הראב"דוהתוס'. וכן דעת הגאון המובא ברא"ש (הלכות תפילין סי' טז') בספר העיתים.
-# '''התוס'במו"ק''' שם סוברים שמלאכה במועד אסורה מדרבנן, א"כ לא שייך לקרוא לו אות מצד זה, שהרי המלאכה מותרת מה"ת. אלא סובר שכן נקרא אות מהסיבה שיש מצוות אכילת מצה  בפסח וישיבה בסוכה בסוכות, שהם ה"אות" של חוה"מ.
+# '''התוס' במו"ק''' שם סוברים שמלאכה במועד אסורה מדרבנן, א"כ לא שייך לקרוא לו אות מצד זה, שהרי המלאכה מותרת מה"ת. אלא סובר שכן נקרא אות מהסיבה שיש מצוות אכילת מצה  בפסח וישיבה בסוכה בסוכות, שהם ה"אות" של חוה"מ.
 # '''הרא"ש''' (הלכות תפילין סי' טז' ושו"ת הרא"ש כלל כג', ג') ועוד ראשונים רבים (הובאו '''בבית יוסף''' סימן לא'), חולקים וסוברים שמלאכה בחוה"מ היא מדרבנן ולא מקבלים את הסברא שייקרא אות מהצד שיש מצוות אכילת מצה וישיבה בסוכה. לפ"ז חוה"מ לא יוגדר "אות" ויש להניח בו תפילין.
@@ שורה 25: / שורה 25: @@
 דיון נוסף המובא בראשונים הוא בגמרא במו"ק יח:-יט. הסוגיה מסתעפת להרבה פרטים וננסה להביא את עיקרי הדברים שלהם השלכה לסוגייתנו:
-'''המשנה''' ב-יח: "אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד...רבי יהודה אומר: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו וטווה על יריכו תכלת לציציתו". בגמרא מובא על כך:"תנו רבנן: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו, וטווה על יריכו תכלת לציציתו, ולאחרים בטובה, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: מערים ומוכר את שלו, וחוזר וכותב לעצמו. רבי יוסי אומר: כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. אורי ליה רב לרב חננאל, ואמרי לה רבה בר בר חנה לרב חננאל: הלכה, כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו".
+'''המשנה''' במועד קטן יח: "אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד...רבי יהודה אומר: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו וטווה על יריכו תכלת לציציתו". בגמרא מובא על כך:"תנו רבנן: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו, וטווה על יריכו תכלת לציציתו, ולאחרים בטובה, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: מערים ומוכר את שלו, וחוזר וכותב לעצמו. רבי יוסי אומר: כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. אורי ליה רב לרב חננאל, ואמרי לה רבה בר בר חנה לרב חננאל: הלכה, כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו".
 ישנם מספר אפשרויות מה פשר הביטוי של "כדי פרנסתו". ועל פי זה הראשונים דנים באיזה מקרה בדיוק חלוקים התנאים: '''התוס'''' שם, ד"ה "ר' יוסי" מביא שתי אפשרויות: אפשרות ראשונה, שחולקים באדם שיש לו מה יאכל, שר' יוסי מחמיר מכולם ומתיר למכור לאחרים רק אם אין לו מה לאכול, שזה כדי פרנסתו והתנאים האחרים מקלים באופנים מסוימים גם כאשר יש לו מה לאכול. אפשרות נוספת: המחלוקת באין לו מה לאכול ואפילו הכי התנאים האחרים מגבילים את ההיתר לכתוב ור' יוסי מתיר מכולם שבאופן זה יכול למכור לאחרים. '''רש"י''' מפרש, ש"כדי פרנסתו" הכוונה להרווחת מזונותיו ולא רק לצורך מזונו הבסיסי ונחלקו ביש לו מה לאכול ור' יוסי מתיר אפילו לאחרים לצורך הרווחה והתנאים האחרים מגבילים כשיש לו כדי פרנסתו. להלכה נפסק כר' יוסי והנ"מ בין הפירושים תהיה האם כתוס' וכר' יוסי רק לצורך מזונותיו הבסיסיים מותר לכתוב לאחרים או שמא כרש"יואפילו לצורך הרווחה במועד מותר לו לכתוב לאחרים. '''הרא"ש''' שם במו"ק סי' כד' פירש כרש"י '''והרמב"ם''' פסק כתוס', שדווקא באין לו מה לאכול היקל ר' יוסי.
@@ שורה 34: / שורה 34: @@
 ==הראיה מהירושלמי==
-הראיה שמטה את רוב הראשונים לומר שחוה"מ זמן תפילין, היא מהירושלמי (מו"ק פרק ג', הלכה ד'):
+הראיה שמטה את רוב הראשונים לומר שחוה"מ זמן תפילין, היא מ'''הירושלמי''' (מו"ק פרק ג', הלכה ד'):
-"חדברנשאובדתפילויבמועדאאתאלגביר' חננאלושלחיהלגביר' אבאברנתןא"להבליתפילךוזילכתובלךא"לרבאיזילכתובליה. מתניתאפליגאעלרבכותבהואאדםתפיליןומזוזהלעצמוהאלאחרלאפתרלהבכותבלהניח".
-אדם איבד את התפילין שלו. בא לפני רב חננאל, שהיה סופר, ושלח אותו רב חננאל לרבה בר רב הונא שיברר אצלו האם מותר לו לכתוב תפילין במועד. פסק רבה בר רב הונא, שיתן רב חננאל לאותו אדם את התפילין שלו ואח"כ שיכתוב לעצמו, שכותב אדם תפילין לעצמו במועד. אמר רב,לרבה בר רב הונא שאין צריך לכל זה, אלא יכול רב חננאל לכתוב ישר לאותו אדם שאיבד. מקשה הגמרא, הרי שנינו שכותב אדם תפילין לעצמו במועד, אך לאחרים- לא. מתרצת הגמרא: "בכותב להניח". רוב הראשונים (הרא"ש שם, ריטב"א בעירובין, תוספות בעירובין ועוד) מסבירים, שאם כותב תפילין כדי להניח את התפילין במועד עצמו- יכול לכתוב אפילו לאחרים וכפי שפסק רב, אך אם כותב כדי להניח את התפילין לאחר המועד- מותר רק אם כותב לעצמו, אך לא לאחרים. מוכח מפשט זה, שיש להניח תפילין במועד, שמפני זה יכול לכתוב אף לאחרים, שזה לצורך המועד . ואין לומר שרב סובר כר"מ ור"י ששבת ומועד זמן תפילין, שהרי בגמרא מובא (מנחות לו:) ששבת ויו"ט לאו זמן תפילין, ומסתמא לא יחלוק רב על המהלך שם בגמרא שמובא כמוסכם על כל האמוראים להלכה. מכאן נראה שסתמא דהש"ס ס"ל שבמועד מניחים. א"כ ה"ה גם לרב ורבה בר בר חנה, שכדי שלא תהיה מחלוקת בבלי ירושלמי שהבבלי סובר לא להניח בשבת ויו"ט- יסברו כמו הסתמא דגמרא, המובאת במנחות שנפסק ששבת וי"ט לאו זמן תפילין ואפ"ה פוסקים להניח בחוה"מ.
+"חד בר נש אובד תפילוי במועדא. אתא לגבי ר' חננאל ושלחיה לגבי ר' אבא בר נתן א"ל הב לי תפילך וזיל כתובלך א"ל רב איזיל כתוב ליה. מתניתא פליגא על רב כותב הוא אדם תפילין ומזוזה לעצמו הא לאחר לא! פתר לה בכותב להניח".
-אמנםרבינו פרץ(בעירובין צו.) דוחה גם ראיה זו, שאפשר שהאמוראים שם סוברים כר"מ ור"י ששבת ויו"ט זמן תפילין וכעי"ז כתב הגר"א (סימן לא' ס"ב) שהמשנה היא בשיטת ר' יהודה ור"מ שס"ל שבת ויו"ט זמן תפילין ומפנה הגר"א לנימוקי יוסף בביאור המשנה במו"ק. מבאר זאת שער החדש (על העיטור, הלכות תפיליון ח"ו, אות כה') שהנ"י פירש, שר"מ ור"י התירו לאדם לכתוב לעצמו במועד, משום שסוברים ששבת זמן תפילין, לכן מותר לכתוב לעצמו במועד שודאי שגם הוא זמן תפילין. ר' יוסי שמתיר בסוגיה במו"ק, לא התיר לכתוב משום שאפשר להניח תפילין בחוה"מ, שהרי שבת ויו"ט לאו זמן תפילין וחוה"מ כלול בכך, אלא התיר משום צורך פרנסתו למועד בהרווחה. רב התיר לכתוב והקשו עליו, הרי המשנה מתירה רק לעצמו! תירץ רב בכותב להניח- כלומר, המשנה עוסקת בכותב להניח תפילין בחוה"מ שהרי היא שנויה בשיטת ר"מ ור"י, לכן יכול לכתוב רק לעצמו, אך אני רב שפוסק כר' יוסי, שסובר ששבת ויו"ט לאו זמן תפילין ואין מניחין בחוה"מ, מה שהתיר ר' יוסי לכתוב היינו להרווחתו, לכן יכול לכתוב גם לאחרים.
-עוד מעירהרמ"ע מפאנו (סימן קח'), שהרא"ש הסיק שמסתמא האמוראים בירושלמי לא יחלקו על הש"ס הבבלי, כך שלא תיווצר מחלוקת, אך כתוצאה מכך מגיע לדוחק אחר: הרי בדעת ר' יוסי הגלילי ביארו בתוספות שמסתמא ממעט מ"ימים" גם את חוה"מ, אם נפרש את דברי ר"ע שסובר שיש להניח בחוה"מ כדי שלא תהיה סתירה בבלי ירושלמי- נמצאת אומר שיש מחלוקת ר' יוסי הגלילי ר"ע האם להניח תפילין בחוה"מ, שלר"ע כן ולר' יוסי הגלילי לא והרי פשט הגמרא נוטה שלא כך, שהרי מריהטת הסוגיות יוצא, שההבדל בין ר"ע ור' יוסי הגלילי הוא רק לגבי השאלה האם לילה זמן תפילין ואילו לפי המהלך הנ"ל יוצא שיש עוד נ"מ ביניהם והיא האם חוה"מ זמן תפילין או לא. אלא עדיף כבר להעמיד שיש מחלוקת בבלי ירושלמי, שהאמוראים בירושלמי פוסקים שיש להניח תפילין בשבת ויו"ט, כר"מ ור"י וודאי בחוה"מ שיש להניח, והאמוראים בבבלי פוסקים שאין להניח- כר"ע שס"ל ששבת ויו"ט לאו זמן תפילין וה"ה לר' יוסי הגלילי.
+פירוש: אדם איבד את התפילין שלו. בא לפני רב חננאל, שהיה סופר, ושלח אותו רב חננאל לרבה בר רב הונא שיברר אצלו האם מותר לו לכתוב תפילין במועד. פסק רבה בר רב הונא, שיתן רב חננאל לאותו אדם את התפילין שלו ואח"כ שיכתוב לעצמו, שכותב אדם תפילין לעצמו במועד. אמר רב,לרבה בר רב הונא שאין צריך לכל זה, אלא יכול רב חננאל לכתוב ישר לאותו אדם שאיבד. מקשה הגמרא, הרי שנינו שכותב אדם תפילין לעצמו במועד, אך לאחרים- לא. מתרצת הגמרא: "בכותב להניח". '''רוב הראשונים''' (הרא"ש שם, ריטב"א בעירובין, תוספות בעירובין ועוד) מסבירים, שאם כותב תפילין כדי להניח את התפילין במועד עצמו- יכול לכתוב אפילו לאחרים וכפי שפסק רב, אך אם כותב כדי להניח את התפילין לאחר המועד- מותר רק אם כותב לעצמו, אך לא לאחרים. מוכח מפשט זה, שיש להניח תפילין במועד, שמפני זה יכול לכתוב אף לאחרים, שזה לצורך המועד . ואין לומר שרב סובר כר"מ ור"י ששבת ומועד זמן תפילין, שהרי בגמרא מובא (מנחות לו:) ששבת ויו"ט לאו זמן תפילין, ומסתמא לא יחלוק רב על המהלך שם בגמרא שמובא כמוסכם על כל האמוראים להלכה. מכאן נראה שסתמא דהש"ס ס"ל שבמועד מניחים. א"כ ה"ה גם לרב ורבה בר בר חנה, שכדי שלא תהיה מחלוקת בבלי ירושלמי שהבבלי סובר לא להניח בשבת ויו"ט- יסברו כמו הסתמא דגמרא, המובאת במנחות שנפסק ששבת וי"ט לאו זמן תפילין ואפ"ה פוסקים להניח בחוה"מ.
-עוד מתרץ רבינו פרץ שם, שלעולם סוברים האמוראים בירושלמי כר"ע וחוה"מ לאו זמן תפילין. אלא מה שתירצו בירושלמי שם, "בכותב להניח", הכוונה להניח שיהיו מצויים לו למוכרם לאחר המועד, האמוראים התירו לכתוב מיד שיהיו לו או לאחרים תפילין מזומנות מיד לאחר המועד. אלא שקשה, שהמשנה שמקשים ממנה אומרת "כותב אדם תפילין לעצמו", אך משמע שלאחרים לא, ואילו לפי רבינו פרץ אם כותב בשביל להניח לאחר המועד מיד- יכול גם לכתוב לאחרים! מתרץ המהר"ל (בחידושיו לעירובין צו. שם) שבאמת ה"ה שלאחר גם מותר לכתוב אם מבקש ממנו שיהיה לו לאחר המועד, אך המשנה נוקטת "מלתא פסיקתא"- כלומר, דווקא היתרים ללא חילוקים שכשכותב לעצמו לעולם יכול לכתוב במועד, אך לאחרים- דווקא כשמבקש אחר ממנו לכתוב שיהיה לו מיד לאחר המועד, אך לכתוב סתם שיהיה לו מוכן למכור לאחרים לאחר המועד- אסור.
+אמנם '''רבינו פרץ''' (עירובין צו.) דוחה גם ראיה זו, שאפשר שהאמוראים שם סוברים כר"מ ור"י ששבת ויו"ט זמן תפילין וכעי"ז כתב ה'''גר"א''' (סימן לא' ס"ב) שהמשנה היא בשיטת ר' יהודה ור"מ שס"ל שבת ויו"ט זמן תפילין ומפנה הגר"א '''לנימוקי יוסף''' בביאור המשנה במו"ק. מבאר זאת '''שער החדש''' (על העיטור, הלכות תפיליון ח"ו, אות כה') שהנ"י פירש, שר"מ ור"י התירו לאדם לכתוב לעצמו במועד, משום שסוברים ששבת זמן תפילין, לכן מותר לכתוב לעצמו במועד שודאי שגם הוא זמן תפילין. ר' יוסי שמתיר בסוגיה במו"ק, לא התיר לכתוב משום שאפשר להניח תפילין בחוה"מ, שהרי שבת ויו"ט לאו זמן תפילין וחוה"מ כלול בכך, אלא התיר משום צורך פרנסתו למועד בהרווחה. רב התיר לכתוב והקשו עליו, הרי המשנה מתירה רק לעצמו! תירץ רב בכותב להניח- כלומר, המשנה עוסקת בכותב להניח תפילין בחוה"מ שהרי היא שנויה בשיטת ר"מ ור"י, לכן יכול לכתוב רק לעצמו, אך אני רב שפוסק כר' יוסי, שסובר ששבת ויו"ט לאו זמן תפילין ואין מניחין בחוה"מ, מה שהתיר ר' יוסי לכתוב היינו להרווחתו, לכן יכול לכתוב גם לאחרים.
+עוד מעיר '''הרמ"ע מפאנו''' (סימן קח'), שהרא"ש הסיק שמסתמא האמוראים בירושלמי לא יחלקו על הש"ס הבבלי, כך שלא תיווצר מחלוקת, אך כתוצאה מכך מגיע לדוחק אחר: הרי בדעת ר' יוסי הגלילי ביארו בתוספות שמסתמא ממעט מ"ימים" גם את חוה"מ, אם נפרש את דברי ר"ע שסובר שיש להניח בחוה"מ כדי שלא תהיה סתירה בבלי ירושלמי- נמצאת אומר שיש מחלוקת ר' יוסי הגלילי ר"ע האם להניח תפילין בחוה"מ, שלר"ע כן ולר' יוסי הגלילי לא והרי פשט הגמרא נוטה שלא כך, שהרי מריהטת הסוגיות יוצא, שההבדל בין ר"ע ור' יוסי הגלילי הוא רק לגבי השאלה האם לילה זמן תפילין ואילו לפי המהלך הנ"ל יוצא שיש עוד נ"מ ביניהם והיא האם חוה"מ זמן תפילין או לא. אלא עדיף כבר להעמיד שיש מחלוקת בבלי ירושלמי, שהאמוראים בירושלמי פוסקים שיש להניח תפילין בשבת ויו"ט, כר"מ ור"י וודאי בחוה"מ שיש להניח, והאמוראים בבבלי פוסקים שאין להניח- כר"ע שס"ל ששבת ויו"ט לאו זמן תפילין וה"ה לר' יוסי הגלילי.
+עוד מתרץ '''רבינו פרץ''' שם, שלעולם סוברים האמוראים בירושלמי כר"ע וחוה"מ לאו זמן תפילין. אלא מה שתירצו בירושלמי שם, "בכותב להניח", הכוונה להניח שיהיו מצויים לו למוכרם לאחר המועד, האמוראים התירו לכתוב מיד שיהיו לו או לאחרים תפילין מזומנות מיד לאחר המועד. אלא שקשה, שהמשנה שמקשים ממנה אומרת "כותב אדם תפילין לעצמו", אך משמע שלאחרים לא, ואילו לפי רבינו פרץ אם כותב בשביל להניח לאחר המועד מיד- יכול גם לכתוב לאחרים! מתרץ ה'''מהר"ל''' (בחידושיו לעירובין צו. שם) שבאמת ה"ה שלאחר גם מותר לכתוב אם מבקש ממנו שיהיה לו לאחר המועד, אך המשנה נוקטת "מלתא פסיקתא"- כלומר, דווקא היתרים ללא חילוקים שכשכותב לעצמו לעולם יכול לכתוב במועד, אך לאחרים- דווקא כשמבקש אחר ממנו לכתוב שיהיה לו מיד לאחר המועד, אך לכתוב סתם שיהיה לו מוכן למכור לאחרים לאחר המועד- אסור.
 ==ביאור המושג יום טוב==
-הריטב"א (עירובין צו.) ועוד מקשים, שהרי מצינו מקורות רבים לכך שהמושג "שבתות וימים טובים", אינו כולל את חוה"מ, כדמוכח ברכות מב:ובברכות מט: ששם נאמר ביטוי זה בהקשר להלכות שודאי נוהגות דווקא בשבת ממש ויום טוב ממש .המשכנות יעקב (סימן לז')מבאר, שמצינו מקור מפורש ביותר, בגמראמגילה כא. "ובחולו של מועד קורין ארבעה...זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה". הרי שבמפורש המשנה מחלקת בין המושגים חוה"מ ויו"ט. יתירה מזאת, שאפילו הזוהר הקדוש, שמובא כראיה הבולטת למ"ד שחוה"מ לאו זמן תפילין  אומר במפורש שחוה"מ הוא לא יו"ט. א"כ, יוצא שמה שאמר ר"ע "יצאו שבתות וימים טובים שאינם זמן תפילין", ודאי כוונתו דווקא ביו"ט עצמו ולא לחוה"מ, שאינו כלול ביו"ט.
+'''הריטב"א''' (עירובין צו.) ועוד מקשים, שהרי מצינו מקורות רבים לכך שהמושג "שבתות וימים טובים", אינו כולל את חוה"מ, כדמוכח ברכות מב: ובברכות מט: ששם נאמר ביטוי זה בהקשר להלכות שודאי נוהגות דווקא בשבת ממש ויום טוב ממש .המשכנות יעקב (סימן לז')מבאר, שמצינו מקור מפורש ביותר, בגמראמגילה כא. "ובחולו של מועד קורין ארבעה...זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה". הרי שבמפורש המשנה מחלקת בין המושגים חוה"מ ויו"ט. יתירה מזאת, שאפילו הזוהר הקדוש, שמובא כראיה הבולטת למ"ד שחוה"מ לאו זמן תפילין  אומר במפורש שחוה"מ הוא לא יו"ט. א"כ, יוצא שמה שאמר ר"ע "יצאו שבתות וימים טובים שאינם זמן תפילין", ודאי כוונתו דווקא ביו"ט עצמו ולא לחוה"מ, שאינו כלול ביו"ט.
 הרמ"ע מפאנו שם מתרץ, שהזוהר הפוסק באופן חד משמעי שאין להניח תפילין בחוה"מ לא גרע משאר הראשונים המפרשים את הבבלי, שהואיל ואין ראיה מוכחת לגמרי מהבבלי או הירושלמי להניח, והזוהר מפרש לאיסור- עלינו ללכת אחר הזוהר ולפרש את הבבלי ע"פ דבריו. עוד מביא שבירושלמי (ברכות פ"ב,ה"ג) מופיע: "יצאו ימים טובים ושבתות שכולן אות", "כולן"- בא ודאי לרבות את חול המועד וזה בא לבאר את השבתות וימים טובים שבבבלי בהקשר זה, שהכוונה גם לחוה"מ.
 החושב מחשבות (מאמר תפילין דמארי עלמא, פרקים יב', יג') מתרץ, שמצינו מאמרי חז"ל שמתבטאים בביטוי יו"ט וכוונתם גם לחוה"מ, כמו המימרא בירושלמי (שבת פט"ו, ה"ג)- "לא נתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה", ששם הכוונה ודאי ליו"ט, כפי שמוכח בירושלמי במו"ק (פ"א) שאלו היה כח, היו חכמים מבטלים את איסור מלאכה בחול המועד, שלא נתנו המועדים אלא כדי שיעסקו בהם ישראל בתורה והם הולכים ואוכלים ושותים ופוחזים. משמע שגם ימי חוה"מ בכלל במימרא "לא נתנו שבתות וימים טובים אלא כדי לעסוק בהם בתורה", עוד מוכח במדרש במדבר רבה על הפסוק "שבעים שקל" (של אחירע בן עינן) שיש שבעים ימים טובים ובכללן מונה המדרש את ימי חוה"מ.