הבדלים בין גרסאות בדף "המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות"

אין תקציר עריכה
שורה 20: שורה 20:
===מצות שלא מחיטה לחולי צלייאק===
===מצות שלא מחיטה לחולי צלייאק===
בשו"ת '''מנחת יצחק''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1601&st=&pgnum=60&hilite= (ט מט)] הביא דברי המהרש"ם ב'''דעת תורה''' (תנג א) ששעורים ממהרים להחמיץ יותר מחיטים שלכן אסרו בהם לתיתה, ועל פי זה כתב המנחת יצחק להחמיר שלא לעשות מצות משעורים, לפי שהן ממהרות להחמיץ. והוסיף שאפיית קמח שעורים חמור אף מלתיתה, ששם אנו מתירים בדיעבד, אבל באפייה אפילו בדיעבד אין להתיר, שיש כמה ענייני זהירות באפיית המצות שנהגו באפיית חיטים, אך בשעורים כל ההזהרות הללו אינן מספיקין, ומי יכול לקבל עליו האחריות בזה. ולכן יש להחמיר אפילו לחולים, לפי שאינו שכיח חולי כזה שאינו יכול לאכול אפילו כזית אחד בשנה.  
בשו"ת '''מנחת יצחק''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1601&st=&pgnum=60&hilite= (ט מט)] הביא דברי המהרש"ם ב'''דעת תורה''' (תנג א) ששעורים ממהרים להחמיץ יותר מחיטים שלכן אסרו בהם לתיתה, ועל פי זה כתב המנחת יצחק להחמיר שלא לעשות מצות משעורים, לפי שהן ממהרות להחמיץ. והוסיף שאפיית קמח שעורים חמור אף מלתיתה, ששם אנו מתירים בדיעבד, אבל באפייה אפילו בדיעבד אין להתיר, שיש כמה ענייני זהירות באפיית המצות שנהגו באפיית חיטים, אך בשעורים כל ההזהרות הללו אינן מספיקין, ומי יכול לקבל עליו האחריות בזה. ולכן יש להחמיר אפילו לחולים, לפי שאינו שכיח חולי כזה שאינו יכול לאכול אפילו כזית אחד בשנה.  
<BR/>אמנם בשו"ת '''חשב האפוד''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=912&st=&pgnum=194&hilite= (ג ט)] כתב שאין ראיה שחיטים ממהרות להחמיץ יותר משעורין, ששיעור הילוך מיל שנזכר בגמרא, לא נזכר בו דווקא חיטים. וגם המחבר והרמ"א לא חילקו בין מין למין, ואף החק יעקב הקדים רק מטעם החביבות ולא מטעם חימוץ. ואף אם צריך בשעורים שמירה יותר שלא יחמיצו, מ"מ עם קצת תשומת לב יוכלו לעמוד בזה.
 
אמנם בשו"ת '''חשב האפוד''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=912&st=&pgnum=194&hilite= (ג ט)] כתב שאין ראיה שחיטים ממהרות להחמיץ יותר משעורין, ששיעור הילוך מיל שנזכר בגמרא, לא נזכר בו דווקא חיטים. וגם המחבר והרמ"א לא חילקו בין מין למין, ואף החק יעקב הקדים רק מטעם החביבות ולא מטעם חימוץ. ואף אם צריך בשעורים שמירה יותר שלא יחמיצו, מ"מ עם קצת תשומת לב יוכלו לעמוד בזה.
<BR/>גם בשו"ת '''לבושי מרדכי''' ווינקלער [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=55478&st=&pgnum=482&hilite= (אורח חיים תניינא קמח)] כתב שבשעת הדחק מותר ליקח קמח שעורין, והביא לזה ראיה מדברי ה'''פרי מגדים''' (משבצות זהב תנג ג) שכתב שבשעת הדחק שאין קמח שמור משעת טחינה ולוקחים מן השוק, טוב יותר ליקח קמח שעורין שלא לותתים אותם. וכתב שגם המהרש"ם יודה שכאשר אי אפשר יש ליקח קמח שעורין.<BR/>
וכן הביא דבריו בשו"ת '''שרגא המאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22502&st=&pgnum=16 (ה ח)] שכל שכן שיש להתיר לחולים שאינם יכולים לאכול מצה מחיטה. והביא שם [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22502&st=&pgnum=17 (ט)] תשובת הגרי"י וייס בעל '''מנחת יצחק'' הנ"ל שלא היתה כוונתו לאסור אלא לעושין כן בתמידות, לעשות שיהיה מוכן אצלם לאותם שאינם יכולים לאכול, שבזה הזהירות קשה, וגם שאינו שכיח חולה כזה שאינו יכול אפילו כזית לאכול, אבל באם נמצא כן, בודאי אפשר להתיר לו לאפות כהוראת שעה בשיעור הצריך לצאת ידי חובה.


==עירוב בין המינים==
==עירוב בין המינים==