הבדלים בין גרסאות בדף "המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות"

אין תקציר עריכה
שורה 37: שורה 37:


==גזירת קטניות==
==גזירת קטניות==
ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ו ד) וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים תנג א) כתבו שבאורז וקטניות אין יוצאים ידי חובת מצה לפי שאינם באים לידי חימוץ.
===מקור האיסור===
מדברי המשנה והגמרא דלעיל מבואר שאין איסור אכילה בפסח אלא על אחד מחמשת מיני דגן הנזכרים, אבל שאר מינים אין בהם חשש חימוץ. וכן כתב ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ה א) במפורש שקטניות כגון אורז ודוחן ופולים ועדשים וכיו"ב אין בהם חשש חמץ, ואפילו לש קמח אורז במים רותחים וכיסהו בבגדים עד שנתפח, הרי זה מותר באכילה שאין זה חימוץ אלא סירחון.
<BR/>גם ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים תנג א) כתב שאורז ושאר מיני קטניות אינם באים לידי חימוץ ומותר לעשות מהם תבשיל.


אמנם בחלק מהראשונים הוזכר מנהג קדום שלא לאכול קטניות בפסח.  
אמנם בחלק מהראשונים הוזכר מנהג קדום שלא לאכול קטניות בפסח.  
המקור הקדום ביותר הוא בספר '''דרשה לפסח''' לר' אליעזר מוורמייזא (עמוד 90) שכתב שאין אוכלים פולין ועדשים מפני שיש בהם חיטים.
<BR />ב'''הגהות רבנו פרץ''' (י) על ה'''סמ"ק''' (רכב) כתב שקטניות כגון פויי"ש (פול לבן) ופול"י וריי"ש ועדשים, נוהגים בהם איסור שלא לאכלם כלל בפסח, ועל פולים כתב ששמע שלא לבשלם בפסח אלא אם כן במים רותחים מתחילת נתינתם בקדרה. והביא שרבנו יחיאל נהג לאכול בפסח פול הלבן, שהרי אפילו אורז מדינא דגמרא מותר. אך רבנו פרץ עצמו כתב שקשה להתיר דבר שנוהגים בו העולם איסור מימות חכמים הקדמונים.
<BR />ב'''הגהות רבנו פרץ''' (י) על ה'''סמ"ק''' (רכב) כתב שקטניות כגון פויי"ש (פול לבן) ופול"י וריי"ש ועדשים, נוהגים בהם איסור שלא לאכלם כלל בפסח, ועל פולים כתב ששמע שלא לבשלם בפסח אלא אם כן במים רותחים מתחילת נתינתם בקדרה. והביא שרבנו יחיאל נהג לאכול בפסח פול הלבן, שהרי אפילו אורז מדינא דגמרא מותר. אך רבנו פרץ עצמו כתב שקשה להתיר דבר שנוהגים בו העולם איסור מימות חכמים הקדמונים.
<BR />ובטעם האיסור כתב, שאין זה מחמת חימוץ ממש, דמפורש בגמרא שאין באין לידי חימוץ אלא ה' מינים. אלא נראה לקיים המנהג שלא לאכול משום גזירה, שכיון שמין דגן ומין קטנית שניהם מעשי קדרה, יבואו להחליף זה בזה, ועוד שהקטניות מידי דמידגן הוא, ועוד שיש מקומות שנוהגים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים. וסיים שלכך מנהג הגון הוא להיזהר מכל קטנית, אפילו מחרדל.  
<BR />ובטעם האיסור כתב, שאין זה מחמת חימוץ ממש, דמפורש בגמרא שאין באין לידי חימוץ אלא ה' מינים. אלא נראה לקיים המנהג שלא לאכול משום גזירה, שכיון שמין דגן ומין קטנית שניהם מעשי קדרה, יבואו להחליף זה בזה, ועוד שהקטניות מידי דמידגן הוא, ועוד שיש מקומות שנוהגים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים. וסיים שלכך מנהג הגון הוא להיזהר מכל קטנית, אפילו מחרדל.