9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות"
המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות (עריכה)
גרסה מ־09:08, 3 באפריל 2017
, 09:08, 3 באפריל 2017אין תקציר עריכה
מ |
|||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
==קדימה בין המינים== | ==קדימה בין המינים== | ||
כתב ה'''מהרי"ל''' (מנהגים הלכות אפיית מצות א) שעיקר המצוה היא ליטול דווקא חיטים למצה, לפי שכן מצאנו בלשון התנאים 'חיטין לפסח'. והעתיק דבריו ה'''רמ"א''' (אורח חיים תנג א)<BR/> | כתב ה'''מהרי"ל''' (מנהגים הלכות אפיית מצות א) שעיקר המצוה היא ליטול דווקא חיטים למצה, לפי שכן מצאנו בלשון התנאים 'חיטין לפסח'. והעתיק דבריו ה'''רמ"א''' (אורח חיים תנג א).<BR/> | ||
ב'''חק יעקב''' (תנג ב) דייק בדברי המהרי"ל, שממה שלא אמר 'חיטין לפסח ברישא' יש ללמוד שדווקא לחיטים יש עדיפות על שאר מינים, אבל אם אין לו חיטים יכול ליקח איזה מין שירצה ואין עדיפות למין אחר על פני שאר המינים. ואף שבמרור מובא בסימן תע"ג ש[[יש להעדיף לפי הסדר שנקט התנא]], במצה אינו כן. והוסיף החק יעקב שנראה שאחר חיטין המין החביב עליו קודם, כדי לקיים מצוות אכילת מצה לתיאבון. וכן העתיק לדינא ה'''גר"ז''' (תנג ב). | |||
<BR/>גם ב'''מגן אברהם''' (תנג ה) מבואר שהשעורה ממהרת להחמיץ מן החיטה, אם כי לא כתב שזוהי סיבה להחמיר להעדיף חיטים למצות יותר מאשר שעורים. אבל ב'''דעת תורה''' (תנג א) כתב שזהו הטעם למנהג | לעומת זאת בספר '''חמד משה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45802&st=&pgnum=175 (תנג א)] העיר על דברי השלחן ערוך ששינה מלשון המשנה, שהמשנה הקדימה שיפון לשיבולת שועל, לעומת המשנה בחלה ובמנחות שהקדימו שיבולת שועל לשיפון. ודייק מזה, שהתנא נקט כסדר הזה לפי שזהו הסדר שאינם ממהרים להחמיץ, ולכן חיטים עדיפים מהכל ולאחריהם שעורים וכו' וצידד לומר שזהו גם טעמו של המהרי"ל, ולא מטעם חביבות. והסיק שלכתחילה יש להחמיר ליקח הראשון ראשון קודם כסדר שהם שנויין במשנה. | ||
<BR/>גם ב'''מגן אברהם''' (תנג ה) מבואר שהשעורה ממהרת להחמיץ מן החיטה, אם כי לא כתב שזוהי סיבה להחמיר להעדיף חיטים למצות יותר מאשר שעורים. אבל ב'''דעת תורה''' למהרש"ם (תנג א) כתב שאפשר שזהו הטעם למנהג שלא ליקח למצה אלא חיטים. | |||
<BR/>ה'''משנה ברורה''' (תנג ב) וה'''כף החיים''' (תנג ה) כתבו להלכה כדברי החק יעקב והגר"ז, שהחיטים עדיפות לפי שהן חביבות, ויש בזה הידור מצוה, ולענין שאר מינים יקח את החשוב לו ביותר כדי שיאכל לתיאבון<ref>וב'''שער הציון''' (א) ו'''כף החיים''' (ה) ציינו גם לחמד משה, וצ"ע כי בחמד משה [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45802&st=&pgnum=175 (תנג א)] מבואר איפכא, שיש להעדיף כסדר ששנויין במשנה.</ref>. | <BR/>ה'''משנה ברורה''' (תנג ב) וה'''כף החיים''' (תנג ה) כתבו להלכה כדברי החק יעקב והגר"ז, שהחיטים עדיפות לפי שהן חביבות, ויש בזה הידור מצוה, ולענין שאר מינים יקח את החשוב לו ביותר כדי שיאכל לתיאבון<ref>וב'''שער הציון''' (א) ו'''כף החיים''' (ה) ציינו גם לחמד משה, וצ"ע כי בחמד משה [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45802&st=&pgnum=175 (תנג א)] מבואר איפכא, שיש להעדיף כסדר ששנויין במשנה.</ref>. | ||
<BR/>והוסיף ה'''כף החיים''' שם שאם אין לו עדיפות, ייקח לפי הסדר ששנויים במשנה, שהשעורה הוא מין שבעה ולכן יש להקדימו, ולאחריו הכוסמין לפי שהוא מין חיטים, ולאחריו ייקח שיפון שכן הוא הקדימתו המשנה. | <BR/>והוסיף ה'''כף החיים''' שם שאם אין לו עדיפות, ייקח לפי הסדר ששנויים במשנה, שהשעורה הוא מין שבעה ולכן יש להקדימו, ולאחריו הכוסמין לפי שהוא מין חיטים, ולאחריו ייקח שיפון שכן הוא הקדימתו המשנה. | ||
===מצות שלא מחיטה | ===מצות שלא מחיטה=== | ||
מסתימת הגמרא והפוסקים מבואר שמותר לכתחילה לאפות מצה מאחד מחמשת המינים, ולא אמרו לאפות מחיטין אלא לענין קדימה, אך אם אין קמח חיטים בנמצא או שאסור לו לאכול קמח חיטים מחמת מחלה וכד', מותר לאפות מצה משאר מינים. | מסתימת הגמרא והפוסקים מבואר שמותר לכתחילה לאפות מצה מאחד מחמשת המינים, ולא אמרו לאפות מחיטין אלא לענין קדימה, אך אם אין קמח חיטים בנמצא או שאסור לו לאכול קמח חיטים מחמת מחלה או רגישות וכד', מותר לאפות מצה משאר מינים. | ||
אבל | אבל המהרש"ם ב'''דעת תורה''' (תנג א) הביא מעשה בעיר אחת שהמוכרים היו נוהגים לערב עם קמח החיטים גם קמח שעורים ודגן שלא נבדקו, והוא אסר להם הכל אפילו בדיעבד מהטעם השעורים ממהרות להחמיץ יותר מן החיטים, ומעוד טעמים שמביא שם. | ||
<BR/>ובשו"ת '''מנחת יצחק''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1601&st=&pgnum=60&hilite= (ט מט)] הביא דברי המהרש"ם והעלה מזה הלכה פסוקה להחמיר לגמרי שלא לעשות מצות משעורים, לפי שהן ממהרות להחמיץ. והוסיף שאפיית קמח שעורים חמור אף מלתיתה, ששם אנו מתירים בדיעבד, אבל באפייה אפילו בדיעבד אין להתיר, שיש כמה ענייני זהירות באפיית המצות שנהגו באפיית חיטים, אך בשעורים כל ההזהרות הללו אינן מספיקין, ומי יכול לקבל עליו האחריות בזה. ולכן יש להחמיר אפילו לחולים, לפי שאינו שכיח חולי כזה שאינו יכול לאכול אפילו כזית אחד בשנה. | |||
לעומת זאת בשו"ת '''חשב האפוד''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=912&st=&pgnum=194&hilite= (ג ט)] כתב שאין ראיה שחיטים ממהרות להחמיץ יותר משעורין, ששיעור הילוך מיל שנזכר בגמרא, לא נזכר בו דווקא חיטים. וגם המחבר והרמ"א לא חילקו בין מין למין, ואף החק יעקב הקדים רק מטעם החביבות ולא מטעם חימוץ. ואף אם צריך בשעורים שמירה יותר שלא יחמיצו, מ"מ עם קצת תשומת לב יוכלו לעמוד בזה. | לעומת זאת בשו"ת '''חשב האפוד''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=912&st=&pgnum=194&hilite= (ג ט)] כתב שאין ראיה שחיטים ממהרות להחמיץ יותר משעורין, ששיעור הילוך מיל שנזכר בגמרא, לא נזכר בו דווקא חיטים. וגם המחבר והרמ"א לא חילקו בין מין למין, ואף החק יעקב הקדים רק מטעם החביבות ולא מטעם חימוץ. ואף אם צריך בשעורים שמירה יותר שלא יחמיצו, מ"מ עם קצת תשומת לב יוכלו לעמוד בזה. | ||