הבדלים בין גרסאות בדף "המוכר את השדה- מה נמכר עמה?"

ה'''רמב"ם''' (מכירה כו,ב) ובעקבותיו ה'''שו"ע''' (רטו,ה) העתיקו להלכה את שני הפירושים שבגמרא, הן באבנים המונחות על העומרים והן בסדורות לגדר (ונראה שסברו שהפירושים אינם חולקים זע"ז), וכאמור לדעת הרמב"ם צריך שיהו האבנים מונחות על העומרים בשעת המכירה, וכ"כ השו"ע, אך ה'''רמ"א''' שם הביא דעת התוס': בשם יש אומרים: "וי"א דאם היו מונחות פעם אחת על העומרים הרי אלו מכורין".   

במשנה ובגמרא לפנינו הגירסא היא "חיצת הקנים",  וכך היא גירסת '''רשב"ם''' ו'''רא"ש''', ופירש רשב"ם שהם "קנים הרבה גדלים בקלח אחד", אומנם ה'''רי"ף''' ו'''נמו"י''' גרסו "מחיצת הקנים" וכך היא גירסת ה'''רמב"ם''' בפיהמ"ש ובמשנה תורה (מכירה כו,ב), וכן העתיק השו"ע (רטו,ה).

אומנם נראה מהמפרשים שאין נפ"מ לדינא בין הגירסאות, כי ה'''סמ"ע''' כתב שנראה שגם "מחיצת" פירושו כמו "חיצת", אלא שב'''מאירי''' נראה שלא כדבריו שכתב: "פירוש מחיצת הקנים אגד של קנים, ובעלי שדות מתכוונים בנטיעתן לעשותן בקצות שדותיהן לחוץ בהן בין תחום לתחום ומתוך כך הוא קורא אותן מחיצה" עכ"ל, ולפ"ז יש לומר שדווקא כשעושין בסוף השדה למחיצה לא נמכר כשהוא בית רובע, אבל באמצע השדה בכל גוונא נמכר (או אולי לאידך גיסא, דדוקא שעשויה למחיצת השדה נמכרת עמה בסתמא), אומנם לדינא נראה דאין נפ"מ כדמוכח מדברי ה'''יד רמה''', שגרס ג"כ "מחיצת" אך כתב דלא תימא מדנקט מחיצת קנים דמיירי דווקא דקיימא על שפת השדה ועשויה לחוץ בינה ובין רשות הרבים או בין חברותיה, אלא אפי' קיימא באמצע השדה, והא דנקט 'מחיצת' לרבותא דרישא דאע"ג דקיימא בסוף השדה אפ"ה מזדבנא בסתמא.

גירסתנו במשנה ובגמרא ברישא "שאינה עשויה בטיט" דהיא נמכרת עם השדה, ובסיפא "עשויה בטיט" דאינה נמכרת עמו, וכך היא גירסת '''רשב"ם''', אבל ה'''תוס'''' כתבו (ריש סט.) ש'''ר"ח''' גריס איפכא, וכן גרסו ה'''רי"ף''' וה'''רא"ש''' וה'''נמו"י''', ולשיטתם ברישא (דמכר) גרסינן: "ואת השומירה העשויה בטיט", ובסיפא (דלא מכר) גרסינן: "ולא את השומירה שאינה עשויה בטיט", וה'''טור''' (רטו) העתיק כפירוש '''רשב"ם'''.<ref>והוא פלא שנטה מדברי ה'''רא"ש''', וכבר תמה בזה ה'''ב"ח'''.</ref>  

ובגמרא להלן (סט.) אמרינן דברישא דמכר את השומירה (לכל חד כדאית ליה) אע"ג דלא קביעא בארעא, ובסיפא דלא מכרה היינו אע"ג דקביעא<ref>בגמרא לפנינו ברישא הגירסא "דלא קביעא" ובסיפא "דלא מחברא", ורשב"ם נראה דגריס בשניהם דקביעא וכן הגיה הב"ח, ובנמו"י נראה דגרס דמחובר בטינא</ref> בארעא, ומדברי ה'''נמו"י''' מבואר דגרס '''"'''אע"ג דמחבר '''בטינא"''', וכן נראה שגרס ה'''יד רמה''' (וייתכן שיש נפ"מ בזה כי ביאר ה'''יד רמה''' שגם ברישא (דמכר) מיירי שהשומירה עכ"פ נעוצה בקרקע אלא שאינה מחוברת בטיט, אבל אם אינה מחוברת כלל אינה נמכרת עם השדה).

'''רשב"ם''' מפרש לשיטתו, דהיכא שהשומירה עשויה בטיט (דהיינו שהיא טוחה בטיט) הרי היא חשובה ואינה מיטלטלת ויש לה שם בפני עצמה ואינה בכלל שדה, ולכן אע"פ שהיא מחוברת בקרקע (והיה לזה להחשיבה יותר בכלל השדה) אעפ"כ אין זה מועיל לה, אומנם שומירה שאינה טוחה בטיט היא הויא בכלל השדה כיון דלא חשיבא ואין לה שם בפ"ע ולכן אפי' אינה מחוברת בקרקע נמכרת עם השדה.

הרמב"ם (מכירה כו,ב) גורס כגירסת ר"ח דמכר את השומירה העשויה בטיט אע"פ שאינה קבועה וכ"כ בשו"ע (רטו,ה) אומנם תמה שם הסמ"ע אמאי לא הגיה הרמ"א עכ"פ להזכיר אידך גירסא.

בגמרא אמרו שתבואה המחוברת דאמרינן דמכר מיירי "אע"ג דמטאי למחצד", וביאר '''רשב"ם''' דאע"ג דס"ד לומר ד"כל העומד לקצור כקצור דמי" מ"מ לגבי מכירה מכורה בכלל שדה, וכ"כ ה'''נמו"י''' דאע"ג דבעלמא איכא מ"ד "כל העומד לקצור כקצור דמי" הכא לא אמר, אומנם ה'''ריטב"א''' חולק על כך וכותב, דמיירי הכא בתבואה שעדיין משבחת בקרקע אבל בלא"ה נחשבת כתלושה כדאמרינן בעלמא: "כל העומד לקצור כקצור דמי" ואינה טפילה לקרקע, ודעת הרמב"ם נראית כדעת רשב"ם שכתב: "מכר את התבואה המחוברת לקרקע אף על פי שהגיע להקצר", אומנם ה'''דרישה''' (רט"ו) כתב בדעת הרמב"ם דמיירי הכא דאע"פ שהגיע זמנה לקצור מ"מ צריכה עדיין מעט אל הקרקע אבל אם אינה צריכה כלל לקרקע אינה נמכרת עמה, (ואולי גם רשב"ם ונמו"י מודו בזה, וצ"ע).

ולגבי תבואה התלושה מן הקרקע אמרינן בגמרא דאינה נמכרת עם השדה אע"ג דצריכה לארעא, '''ו'''כתב רשב"ם דצריכא לארעא לשטחה בשדה לאחר הקצירה להינפח התבואה מריח הקרקע ולייבש, והנמו"י כתב שלא הגיע זמן קצירתה כשתלשן, ויש לציין דמ"מ יש עדיפות בתבואה הצריכה לקרקע יותר משאינה צריכה לעניין נותן מתנה, דלקמן (עא,א) כתוב שגם אותם דברים שאמרנו שלא מכר מ"מ בנותן מתנה נתן את כולן, ופירש שם רשב"ם  דמ"מ תבואה תלושה שאינה צריכה לקרקע לא נתן גם בנותנן מתנה.

----<br /><references />