הבדלים בין גרסאות בדף "המוכר את השדה- מה נמכר עמה?"

המשנה במסכת ב"ב (סט,ב) מפרטת את דינו של אדם המוכר את שדהו איזה דברים מכר עמה ואיז לא:

אף שהמשנה לכאורה הינה פשוטה ומוסכמת, הגמרא מוסיפה ביאור מה הרבותא בכל אחד מן הדברים שפורטו במשנה, ולהלן ניווכח שבחלק דברים יש מחלוקת בגירסא ובפירוש.

במשנה מבואר דאבנים שהן לצורכה נמכרות עם השדה ושאינן לצורכה אינן נמכרות, ובגמרא (סט,א) נחלקו בפירוש הדבר, "מאי אבנים שהן לצורכה הכא תרגימו אבני דאכפא , עולא אמר אבנים הסדורות לגדר", ופירש '''רשב"ם''' דאבני דאכפא הם אבנים שמניחין אותם על העומרים כדי שלא יפזרם הרוח וכ"כ ה'''נמו"י'''.<ref>וביאר הנמו"י הטעם דמכר האבנים, דאע"ג דתשמישין המטלטלין הם, מ"מ כיון דמיוחדין לתשמיש זה ואין מזיזים אותם מן השדה לעולם - כמחובר חשיב להו (אך מרשב"ם לכאו' משמע דאין תנאי זה "שלא יזיזום מן השדה לעולם")</ref>  

ובפירוש "מחתן" ו"לא מחתן" נחלקו המפרשים, '''רשב"ם''' מפרש דהיינו שמונחות בשדה ושאינן מונחות בשדה, וה'''תוס'''' כתבו ד"מחתן" היינו שהניחו אותן פעם אחת על העומרים ו"לא מחתן" היינו שלא הניחום מעולם על העומרים, וכן נראה שמפרש ה'''נמו"י''', אלא שהוסיפו התוס' דמ"מ אין לפרש שמונחים עכשיו על העומרים, אבל ה'''רמב"ם''' (מכירה כו,ב) מפרש שגם צריכות להיות מונחות עכשיו על העומרים.  

ה'''רמב"ם''' (מכירה כו,ב) ובעקבותיו ה'''שו"ע''' (רטו,ה) העתיקו להלכה את שני הפירושים שבגמרא, הן באבנים המונחות על העומרים והן בסדורות לגדר (ונראה שסברו שהפירושים אינם חולקים זע"ז), וכאמור לדעת הרמב"ם צריך שיהו האבנים מונחות על העומרים בשעת המכירה, וכ"כ השו"ע, אך ה'''רמ"א''' שם הביא דעת התוס': בשם יש אומרים: "וי"א דאם היו מונחות פעם אחת על העומרים הרי אלו מכורין".   

במשנה ובגמרא לפנינו הגירסא היא "חיצת הקנים",  וכך היא גירסת '''רשב"ם''' ו'''רא"ש''', ופירש רשב"ם שהם "קנים הרבה גדלים בקלח אחד", אומנם ה'''רי"ף''' ו'''נמו"י''' גרסו "מחיצת הקנים" וכך היא גירסת ה'''רמב"ם''' בפיהמ"ש ובמשנה תורה (מכירה כו,ב), וכן העתיק השו"ע (רטו,ה).

אומנם נראה מהמפרשים שאין נפ"מ לדינא בין הגירסאות, כי ה'''סמ"ע''' כתב שנראה שגם "מחיצת" פירושו כמו "חיצת", אלא שב'''מאירי''' נראה שלא כדבריו שכתב: "פירוש מחיצת הקנים אגד של קנים, ובעלי שדות מתכוונים בנטיעתן לעשותן בקצות שדותיהן לחוץ בהן בין תחום לתחום ומתוך כך הוא קורא אותן מחיצה" עכ"ל, ולפ"ז יש לומר שדווקא כשעושין בסוף השדה למחיצה לא נמכר כשהוא בית רובע, אבל באמצע השדה בכל גוונא נמכר (או אולי לאידך גיסא, דדוקא שעשויה למחיצת השדה נמכרת עמה בסתמא), אומנם לדינא נראה דאין נפ"מ כדמוכח מדברי ה'''יד רמה''', שגרס ג"כ "מחיצת" אך כתב דלא תימא מדנקט מחיצת קנים דמיירי דווקא דקיימא על שפת השדה ועשויה לחוץ בינה ובין רשות הרבים או בין חברותיה, אלא אפי' קיימא באמצע השדה, והא דנקט 'מחיצת' לרבותא דרישא דאע"ג דקיימא בסוף השדה אפ"ה מזדבנא בסתמא.

==='''שומירה שעשויה בטיט ושאינה עשויה בטיט'''===

גירסתנו במשנה ובגמרא ברישא "שאינה עשויה בטיט" דהיא נמכרת עם השדה, ובסיפא "עשויה בטיט" דאינה נמכרת עמו, וכך היא גירסת '''רשב"ם''', אבל ה'''תוס'''' כתבו (ריש סט.) ש'''ר"ח''' גריס איפכא, וכן גרסו ה'''רי"ף''' וה'''רא"ש''' וה'''נמו"י''', ולשיטתם ברישא (דמכר) גרסינן: "ואת השומירה העשויה בטיט", ובסיפא (דלא מכר) גרסינן: "ולא את השומירה שאינה עשויה בטיט", וה'''טור''' (רטו) העתיק כפירוש '''רשב"ם'''.<ref>והוא פלא שנטה מדברי ה'''רא"ש''', וכבר תמה בזה ה'''ב"ח'''.</ref>  

<u>לסיכום</u>: לרשב"ם אין חיסרון מצד הקביעות דמצד זה כל שומירה היה לה לימכר בכלל השדה, אלא שאם היא עשויה בטיט הרי היא חשובה ונעשית כדבר בפ"ע ולכן אינה נמכרת עם השדה, ואילו לשאר מפרשים לא אמרינן ששומירה תיחשב דבר חשוב שלא תהיה בכלל שדה, אלא העניין תלוי אם השומירה קבועה בשדה או לא, דבעשויה בטיט הרי זה מורה שהיא קבועה שם, אבל באינה עשויה בטיט אינה קבועה וסופה לינטל משם (ולא מהני מחברא בארעא/בטינא).    

הרמב"ם (מכירה כו,ב) גורס כגירסת ר"ח דמכר את השומירה העשויה בטיט אע"פ שאינה קבועה וכ"כ בשו"ע (רטו,ה) אומנם תמה שם הסמ"ע אמאי לא הגיה הרמ"א עכ"פ להזכיר אידך גירסא.

בגמרא אמרו שתבואה המחוברת דאמרינן דמכר מיירי "אע"ג דמטאי למחצד", וביאר '''רשב"ם''' דאע"ג דס"ד לומר ד"כל העומד לקצור כקצור דמי" מ"מ לגבי מכירה מכורה בכלל שדה, וכ"כ ה'''נמו"י''' דאע"ג דבעלמא איכא מ"ד "כל העומד לקצור כקצור דמי" הכא לא אמר, אומנם ה'''ריטב"א''' חולק על כך וכותב, דמיירי הכא בתבואה שעדיין משבחת בקרקע אבל בלא"ה נחשבת כתלושה כדאמרינן בעלמא: "כל העומד לקצור כקצור דמי" ואינה טפילה לקרקע, ודעת הרמב"ם נראית כדעת רשב"ם שכתב: "מכר את התבואה המחוברת לקרקע אף על פי שהגיע להקצר", אומנם ה'''דרישה''' (רט"ו) כתב בדעת הרמב"ם דמיירי הכא דאע"פ שהגיע זמנה לקצור מ"מ צריכה עדיין מעט אל הקרקע אבל אם אינה צריכה כלל לקרקע אינה נמכרת עמה, (ואולי גם רשב"ם ונמו"י מודו בזה, וצ"ע).

ולגבי תבואה התלושה מן הקרקע אמרינן בגמרא דאינה נמכרת עם השדה אע"ג דצריכה לארעא, '''ו'''כתב רשב"ם דצריכא לארעא לשטחה בשדה לאחר הקצירה להינפח התבואה מריח הקרקע ולייבש, והנמו"י כתב שלא הגיע זמן קצירתה כשתלשן, ויש לציין דמ"מ יש עדיפות בתבואה הצריכה לקרקע יותר משאינה צריכה לעניין נותן מתנה, דלקמן (עא,א) כתוב שגם אותם דברים שאמרנו שלא מכר מ"מ בנותן מתנה נתן את כולן, ופירש שם רשב"ם  דמ"מ תבואה תלושה שאינה צריכה לקרקע לא נתן גם בנותנן מתנה.

----<br /><references />