9,772
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הליכה בשבת לצורך דבר האסור"
מ
אין תקציר עריכה
מ |
|||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
מובא ב'''משנה''' (שבת כג ב) שאסור להחשיך על התחום [ללכת בשבת לסוף התחום ולהמתין שם עד חשיכה] ע"מ לצאת בצאת השבת לשכור פועלים או להביא פירות, אך אם מחשיך על התחום כדי לשמור על הפירות מותר, כיון שהשמירה מותרת אף בשבת. <BR/> | מובא ב'''משנה''' (שבת כג ב) שאסור להחשיך על התחום [ללכת בשבת לסוף התחום ולהמתין שם עד חשיכה] ע"מ לצאת בצאת השבת לשכור פועלים או להביא פירות, אך אם מחשיך על התחום כדי לשמור על הפירות מותר, כיון שהשמירה מותרת אף בשבת. <BR/> | ||
וב'''גמרא''' (שבת קנ ב) מבואר שאף להחשיך כדי להביא פירות מחוץ לתחום, אם הם פירות תלושים, מותר, שאף | וב'''גמרא''' (שבת קנ ב) מבואר שאף להחשיך כדי להביא פירות מחוץ לתחום, אם הם פירות תלושים, מותר, שאף ש[[ההבאה מחוץ לתחום אסורה]], מ"מ יש דרך לעשותה בהיתר, כגון אם היו מחיצות בדרך מותר היה להביאם, והמשנה שאוסרת מדברת דווקא בפירות מחוברים ש[[יש איסור בקטיפתם]]. | ||
עוד מבואר במשנה שם, שאם החשיך באופן המותר, כלומר על מנת לשמור וכד', מותר לו אף להביא במוצאי שבת את הפירות מחוץ לתחום, מפני שההליכה היתה בהיתר. יוצא אם כן שכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אסור להחשיך עליו, כלשון '''רש"י''' שם (קנ א ד"ה אין מחשיכין). | עוד מבואר במשנה שם, שאם החשיך באופן המותר, כלומר על מנת לשמור וכד', מותר לו אף להביא במוצאי שבת את הפירות מחוץ לתחום, מפני שההליכה היתה בהיתר. יוצא אם כן שכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אסור להחשיך עליו, כלשון '''רש"י''' שם (קנ א ד"ה אין מחשיכין). | ||
ונפסק כל זה להלכה ב'''רמב"ם''' (שבת כד ב-ג) וב'''טור''' (אורח חיים שו, שז) וב'''שלחן ערוך''' (שו א-ג, שז ח-ט). | |||
===צרכי מצוה=== | ===צרכי מצוה=== | ||
וב'''משנה''' מובא שאם מחשיך על התחום לצרכי מצוה, כגון לצרכי כלה או מת, מותר. | וב'''משנה''' מובא שאם מחשיך על התחום לצרכי מצוה, כגון לצרכי כלה או מת, מותר. ונפסק להלכה ב'''רמב"ם''' (ה) וב'''טור''' (שו) ו'''שלחן ערוך''' (ג). | ||
===הבאת בהמה=== | ===הבאת בהמה=== | ||
וב'''תוספתא''' (שבת יח ו) וב'''ברייתא''' (שבת קנא א) כתוב שאין מחשיכין על התחום להביא בהמה, אבל יכול לקרוא לה שתבוא בעצמה. וכתבו '''תוספות''' (קנא א ד"ה אין) שמדובר בבהמה שאינה יכולה לבוא בעצמה, אלא צריך לשאתה ולכן אפילו יש מחיצות אסור משום מוקצה. | וב'''תוספתא''' (שבת יח ו) וב'''ברייתא''' (שבת קנא א) כתוב שאין מחשיכין על התחום להביא בהמה, אבל יכול לקרוא לה שתבוא בעצמה. וכתבו '''תוספות''' (קנא א ד"ה אין) שמדובר בבהמה שאינה יכולה לבוא בעצמה, אלא צריך לשאתה ולכן אפילו יש מחיצות [[אסור]] משום [[מוקצה]]. | ||
<BR/>עוד כתבו תוס' שם שיש ספרים שגורסים ''מחשיכין', והטעם שמותר לפי שאם היה מחיצות היה יכול להביאה, וכמ"ש הגמרא לגבי פירות תלושים. וגירסה זו היתה כנראה לפני ה'''רמב"ם''' (שבת כד ג) שכתב להיתרא. | <BR/>עוד כתבו תוס' שם שיש ספרים שגורסים ''מחשיכין', והטעם שמותר לפי שאם היה מחיצות היה יכול להביאה, וכמ"ש הגמרא לגבי פירות תלושים. וגירסה זו היתה כנראה לפני ה'''רמב"ם''' (שבת כד ג) שכתב להיתרא, וכן כתב ה'''טור''' (שו). | ||
<BR/>וב'''שלחן ערוך''' הביא בסתם כדעת הרמב"ם שמותר להחשיך להביא בהמה, ובדעת יש אומרים הביא שאם אינה יכולה ללכת ברגליה אסור, וכדברי התוס'. והביא ה'''משנה ברורה''' (ד) הערת האחרונים שכולי עלמא מודים בזה, ומה שכתב מרן זה בשם יש אומרים הוא מפני שלא נמצא להדיא בעוד פוסק. | <BR/>וב'''שלחן ערוך''' הביא בסתם כדעת הרמב"ם שמותר להחשיך להביא בהמה, ובדעת יש אומרים הביא שאם אינה יכולה ללכת ברגליה אסור, וכדברי התוס'. והביא ה'''משנה ברורה''' (ד) הערת האחרונים שכולי עלמא מודים בזה, ומה שכתב מרן זה בשם יש אומרים הוא מפני שלא נמצא להדיא בעוד פוסק. | ||
===טיול בשדהו ועל פתח המדינה=== | ===טיול בשדהו ועל פתח המדינה=== | ||
מקור נוסף לאיסור כעין זה של הליכה בשבת שנוי גם בברייתא המובאת ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=38b&format=pdf (עירובין לח ב)] שלא לילך בתוך שדהו לראות מה היא צריכה, ושלא לטייל על פתח המדינה כדי | מקור נוסף לאיסור כעין זה של הליכה בשבת שנוי גם בברייתא המובאת ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=38b&format=pdf (עירובין לח ב)] שלא לילך בתוך שדהו לראות מה היא צריכה, ושלא לטייל על פתח המדינה כדי | ||
שיכנס למרחץ מיד. | שיכנס למרחץ מיד. מובא ב'''רמב"ם''' (ב) וב'''טור''' (שו) ו'''שלחן ערוך''' (שו א). | ||
==מהות האיסור== | ==מהות האיסור== | ||
| שורה 29: | שורה 31: | ||
וב'''גמרא''' בשבת שם הובא המעשה בחסיד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו ורצה לגדרה, וכשנזכר ששבת נמלך ולא גדרה ונעשה לו נס וכו'. ונראה שמעשהו של החסיד הוא כעין הברייתא בעירובין, שירד לכרמו לראות מה היא צריכה, שהרי לא כתוב שהחשיך אלא רק חשב על הפרצה לגודרה, וכן מפורש במדרש רבה ובילקוט שמעוני שם, שיצא לראות מה היא צריכה. וא"כ ממה שהגמרא הביאה מעשה זה על איסור ההחשכה, משמע שהאיסור לרדת לשדהו לראות מה היא צריכה, הוא אותו איסור כמו איסור ההחשכה. | וב'''גמרא''' בשבת שם הובא המעשה בחסיד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו ורצה לגדרה, וכשנזכר ששבת נמלך ולא גדרה ונעשה לו נס וכו'. ונראה שמעשהו של החסיד הוא כעין הברייתא בעירובין, שירד לכרמו לראות מה היא צריכה, שהרי לא כתוב שהחשיך אלא רק חשב על הפרצה לגודרה, וכן מפורש במדרש רבה ובילקוט שמעוני שם, שיצא לראות מה היא צריכה. וא"כ ממה שהגמרא הביאה מעשה זה על איסור ההחשכה, משמע שהאיסור לרדת לשדהו לראות מה היא צריכה, הוא אותו איסור כמו איסור ההחשכה. | ||
ולכאורה היה נראה לומר שהאיסור הוא במה שחשב עליה לגודרה, שהרי על זה הוא מיצר שם [בגירסת המדרשים] ואומר 'הואיל וחשבתי עליה לגודרה'. כן משמע ב'''פסיקתא''' (כג עשרת הדיברות תליתאה), וכן מתבאר מתוך ה'''חכמת שלמה''' וה'''מהרש"א''' בחידושי אגדות שם, שביארו שאף שבמחשבה אין איסור, שהרי קיי"ל | ולכאורה היה נראה לומר שהאיסור הוא במה שחשב עליה לגודרה, שהרי על זה הוא מיצר שם [בגירסת המדרשים] ואומר 'הואיל וחשבתי עליה לגודרה'. כן משמע ב'''פסיקתא''' (כג עשרת הדיברות תליתאה), וכן מתבאר מתוך ה'''חכמת שלמה''' וה'''מהרש"א''' בחידושי אגדות שם, שביארו שאף שבמחשבה אין איסור, שהרי קיי"ל ש[[דיבור אסור והרהור מותר]], מ"מ החמיר על עצמו ממידת חסידות. אבל מתוך המדרש רבה וילקו"ש שם משמע שעבר על איסור במה שהלך כדי לראות צרכי הכרם [ובאמת בבבלי הושמט פרט זה], וכעין הברייתא בעירובין, אלא שממידת חסידות שהיתה בו, לא גדר את הכרם גם בצאת השבת, שזו ודאי חומרא יתרה. | ||
לכן נראה שהאיסור הוא, בין בהחשכה ובין בהולך לראות צרכי שדהו, הצירוף של הליכה ומחשבה, שהליכה לבד אינה אסורה, וכן מחשבה לבד. אך כשהולך '''על מנת''' לראות עסקיו או לעסוק בהם בצאת השבת, זהו שאסור. | לכן נראה שהאיסור הוא, בין בהחשכה ובין בהולך לראות צרכי שדהו, הצירוף של הליכה ומחשבה, שהליכה לבד אינה אסורה, וכן מחשבה לבד. אך כשהולך '''על מנת''' לראות עסקיו או לעסוק בהם בצאת השבת, זהו שאסור. | ||
| שורה 42: | שורה 44: | ||
הקשו '''תוספות''' (שבת קנ ב ד"ה ואין) שמשמע מהמשנה בשבת, שדווקא להחשיך על התחום אסור, כלומר ללכת עד סוף תחום שבת, ולהמתין שם עד שתשחשך כדי שיצא מיד, לשכור פועלים או להביא פירות. אבל אם מחשיך בתוך התחום שלא בסופו על מנת לשכור פועלים ולהביא פירות מותר. וקשה, שהרי בעירובין שם כתוב שאסור לטייל על פתח המדינה כדי שיכנס למרחץ, וזהו לא בסוף התחום. ותירצו שאם זה דבר שמינכרא מילתא, כגון להיכנס למרחץ, אפילו בתוך התחום אסור, אבל לשכור פועלים ולהביא פירות לא מינכרא מילתא כל זמן שהוא בתוך התחום. וכן כתב ה'''רא"ש''' בתוספותיו (קנ א ד"ה אין). | הקשו '''תוספות''' (שבת קנ ב ד"ה ואין) שמשמע מהמשנה בשבת, שדווקא להחשיך על התחום אסור, כלומר ללכת עד סוף תחום שבת, ולהמתין שם עד שתשחשך כדי שיצא מיד, לשכור פועלים או להביא פירות. אבל אם מחשיך בתוך התחום שלא בסופו על מנת לשכור פועלים ולהביא פירות מותר. וקשה, שהרי בעירובין שם כתוב שאסור לטייל על פתח המדינה כדי שיכנס למרחץ, וזהו לא בסוף התחום. ותירצו שאם זה דבר שמינכרא מילתא, כגון להיכנס למרחץ, אפילו בתוך התחום אסור, אבל לשכור פועלים ולהביא פירות לא מינכרא מילתא כל זמן שהוא בתוך התחום. וכן כתב ה'''רא"ש''' בתוספותיו (קנ א ד"ה אין). | ||
וביססו דבריהם על דברי ה'''גמרא''' עצמה [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=39&format=pdf (עירובין לט א)] שחילקה ואמרה | וביססו דבריהם על דברי ה'''גמרא''' עצמה [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=39&format=pdf (עירובין לט א)] שחילקה ואמרה ש[[מותר ללכת לסוף התחום ביום טוב כדי לערב לשבת]], ואינו דומה להולך בפתח המדינה על מנת לרחוץ, ששם מוכחא מילתא מתוך מעשיו שלצורך דבר האסור הוא עושה, מה שאין כן בעירוב שתולים שנמשך בהרהוריו עד סוף התחום. | ||
ה'''רמב"ן''' (קנ ב ד"ה מת) הביא דברי תוס' אלו, אבל נראה שתירוצו שונה. שבדבריו משמע שאיסור ההחשכה על התחום ואיסור הטיול בתוך השדה ועל פתחה של מדינה הם שני דברים שונים. שההחשכה על התחום לשכור פועלים או להביא פירות וכד' הוא עובדין דחול, שאינו ניכר למה מחשיך, ולכן כל שהוא תוך התחום מותר. אך הטיול בפתחה של מדינה לצורך כניסה למרחץ הוא משום חשדא, שניכר שמתכוון להיכנס לרחוץ, והוא אותו איסור כמו לטייל בתוך שדהו לידע מה היא צריכה, וזהו איסור אחר מההחשכה על התחום. | ה'''רמב"ן''' (קנ ב ד"ה מת) הביא דברי תוס' אלו, אבל נראה שתירוצו שונה. שבדבריו משמע שאיסור ההחשכה על התחום ואיסור הטיול בתוך השדה ועל פתחה של מדינה הם שני דברים שונים. שההחשכה על התחום לשכור פועלים או להביא פירות וכד' הוא עובדין דחול, שאינו ניכר למה מחשיך, ולכן כל שהוא תוך התחום מותר. אך הטיול בפתחה של מדינה לצורך כניסה למרחץ הוא משום חשדא, שניכר שמתכוון להיכנס [[לרחוץ]], והוא אותו איסור כמו לטייל בתוך שדהו לידע מה היא צריכה, וזהו איסור אחר מההחשכה על התחום. | ||
<BR/>גם ה'''רשב"א''' (קנ ב ד"ה על) וה'''ר"ן''' (קנ ב ד"ה בשלמא) וה'''ריטב"א''' (קנ ב ד"ה משכחת) בחידושיהם כתבו דברי התוס' בסגנונו של הרמב"ן, אך בדבריהם משמע שגם האיסור להחשיך על התחום הוא משום דמוכחא מילתא [ולא הזכירו את הביטוי 'עובדין דחול'], וניתן להבין בדבריהם שאם לא מוכחא מילתא, אף להחשיך מותר. ומ"מ בדבריהם מודגש שההליכה לשדה שבתוך התחום האסורה, היא דווקא בשדה שצריכה ניר ועיבוד, שאז ניכר שלצורך כן הוא בא. | <BR/>גם ה'''רשב"א''' (קנ ב ד"ה על) וה'''ר"ן''' (קנ ב ד"ה בשלמא) וה'''ריטב"א''' (קנ ב ד"ה משכחת) בחידושיהם כתבו דברי התוס' בסגנונו של הרמב"ן, אך בדבריהם משמע שגם האיסור להחשיך על התחום הוא משום דמוכחא מילתא [ולא הזכירו את הביטוי 'עובדין דחול'], וניתן להבין בדבריהם שאם לא מוכחא מילתא, אף להחשיך מותר. ומ"מ בדבריהם מודגש שההליכה לשדה שבתוך התחום האסורה, היא דווקא בשדה שצריכה ניר ועיבוד, שאז ניכר שלצורך כן הוא בא. | ||
| שורה 53: | שורה 55: | ||
ב'''מגן אברהם''' (שז יג) נתקשה בדברי השלחן ערוך שכתב בסוף התחום אסור משום דמנכרא מילתא [שמקורם במגיד משנה והם בעצם דברי הרשב"א והרמב"ן], שהרי מהגמ' בעירובין מוכח שאף בסוף התחום לא מינכרא מילתא, כההוא שהולך לערב מיו"ט לשבת, אלא שטעם האיסור בסוף התחום הוא משום שמזמין עצמו לעשות איסור, ועל זה כתבו התוס' שבתוך התחום, שלא מינכרא מילתא, מותר, אבל בסוף התחום לעולם אסור, אפילו בלא מנכרא מילתא, שבזה אסרו את עצם ההליכה, כמו הדיבור. ונשאר בצ"ע. | ב'''מגן אברהם''' (שז יג) נתקשה בדברי השלחן ערוך שכתב בסוף התחום אסור משום דמנכרא מילתא [שמקורם במגיד משנה והם בעצם דברי הרשב"א והרמב"ן], שהרי מהגמ' בעירובין מוכח שאף בסוף התחום לא מינכרא מילתא, כההוא שהולך לערב מיו"ט לשבת, אלא שטעם האיסור בסוף התחום הוא משום שמזמין עצמו לעשות איסור, ועל זה כתבו התוס' שבתוך התחום, שלא מינכרא מילתא, מותר, אבל בסוף התחום לעולם אסור, אפילו בלא מנכרא מילתא, שבזה אסרו את עצם ההליכה, כמו הדיבור. ונשאר בצ"ע. | ||
<BR/>וב'''אליה רבה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41130&st=&pgnum=208 (שו ב)] וב'''תוספת שבת''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49576&st=&pgnum=117 (שז כד)] | <BR/>וב'''אליה רבה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41130&st=&pgnum=208 (שו ב)] וב'''תוספת שבת''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49576&st=&pgnum=117 (שז כד)] | ||
תירצו לחלק דשאני גבי עירוב, שהוא | תירצו לחלק דשאני גבי עירוב, שהוא ב[[יו"ט שחל להיות בער"ש]], ואינו ניכר שהולך שם כדי לערב, דלא מסקי אינשי שהולך בשביל כך, מה שאין כן בהולך בשבת לצורך עסקי מוצאי שבת, ניכרת הליכתו לצורך עסקיו. | ||
וב'''מחצית השקל''' מבואר דלמד המג"א בדברי המ"מ שהאיסור גם בסוף התחום הוא משום חשדא, והיינו מינכרא מילתא, ולכן התקשה מהגמ' בעירובין שם שמוכח שאפילו כשלא מינכרא מילתא אסור {{ראה עוד|הליכה בשבת לצורך דבר האסור|מגן אברהם}}. | וב'''מחצית השקל''' מבואר דלמד המג"א בדברי המ"מ שהאיסור גם בסוף התחום הוא משום חשדא, והיינו מינכרא מילתא, ולכן התקשה מהגמ' בעירובין שם שמוכח שאפילו כשלא מינכרא מילתא אסור {{ראה עוד|הליכה בשבת לצורך דבר האסור|מגן אברהם}}. | ||