הבדלים בין גרסאות בדף "היסח הדעת בתפלין"

היסח הדעת בתפלין (עריכה)

גרסה מ־10:57, 13 ביולי 2016

נוספו 278 בתים , 10:57, 13 ביולי 2016

אין תקציר עריכה

א.א

בירוקרטים, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

9,780

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-בס"ד {{תחרות כתיבה}}
+{{תחרות כתיבה}}
-{{מקורות| |יומא ז ב מנחות לו ב| |תפילין ומזוזה וספר תורה ד יג |אורח חיים כח א }}
+{{מקורות||יומא ז ב מנחות לו ב||תפילין מזוזה וספר תורה ד יג-טז|אורח חיים כח א}}
 בסוגייתנו נעסוק בס"ד בשאלה מהו הגדר של היסח הדעת בתפילין, ומה עומד ביסוד האיסור להסיח דעת מהתפילין.
@@ שורה 45: / שורה 45: @@
 ===ביאור הרב שמואל טל בגדר היסח הדעת ובדעת הרמב"ם===
-והנה כתב '''הרב שמואל טל''' (במאמרו על היסח הדעת בתפילין), שיש ליישב דברי הרמב"ם בשני אופנים, '''עפ"י מש"כ התוס' ישנים''' (יומא ח א) בשם רבינו אלחנן, שישנו הבדל בין מחשבה לדעת. המחשבה היא המציאות של השכל שפועל וחושב ועוסק בענין מסוים, כמו מי שחושב בסברה פלונית ובסוגיה פלונית בשעת תלמודו וכמו מי שחושב בעסקיו בזמן שהוא עוסק בהם. אולם הדעת כוללת מחשבות והרגשות קהות שהוא לא מחשב בהן בפועל באופן גלוי, אך על כל פנים האדם מודע להן ברמה זו או אחרת. דוגמה לדבר: אדם המשוחח עם חברו, עיקר מחשבתו נתונה לתוכן השיחה, אך בו זמנית מוחו עסוק ודעתו נתונה אודות זהירות מלשון הרע, מפגיעה בחבר או מהפסד תפילת מנחה המשמשת ובאה וכיו''ב. ועל כגון זה אמרו חז"ל: "מילתא דרמיא עליה דאיניש – אדעתיה", דהיינו דברים שהאדם קולט אותם בדעתו, אע"פ שהוא לא חושב עליהם במיוחד, ומטעם זה מותר מצד הדין לישון בתפילין, ואין בכך בעיה של היסח הדעת. אמנם, בשעת השינה האדם מסיח את דעתו ואין לו אפילו מחשבה נסתרת המזכירה לו שהוא מניח תפילין, אולם, מכיון שבשעת השינה גם המחשבה הנגלית העיקרית אינה נמצאת, ממילא אין צורך במחשבה קהה על תפילין. וכעין תירוץ זה של התוס' ישנים כתבו '''התוס' רא"ש''' (יומא ח א) עי"ש. '''וכן משמע מלשון הריטב"א''' (סוכה כו א) '''והרשב"א''' שם.
+והנה כתב '''הרב שמואל טל''' (במאמרו על היסח הדעת בתפילין), שיש ליישב דברי הרמב"ם בשני אופנים, '''עפ"י מש"כ התוס' ישנים''' (יומא ח א) בשם רבינו אלחנן, שישנו הבדל בין מחשבה לדעת. המחשבה היא המציאות של השכל שפועל וחושב ועוסק בענין מסוים, כמו מי שחושב בסברה פלונית ובסוגיה פלונית בשעת תלמודו וכמו מי שחושב בעסקיו בזמן שהוא עוסק בהם. אולם הדעת כוללת מחשבות והרגשות קהות שהוא לא מחשב בהן בפועל באופן גלוי, אך על כל פנים האדם מודע להן ברמה זו או אחרת. דוגמה לדבר: אדם המשוחח עם חברו, עיקר מחשבתו נתונה לתוכן השיחה, אך בו זמנית מוחו עסוק ודעתו נתונה אודות זהירות מלשון הרע, מפגיעה בחבר או מהפסד תפילת מנחה המשמשת ובאה וכיו"ב. ועל כגון זה אמרו חז"ל: "מילתא דרמיא עליה דאיניש – אדעתיה", דהיינו דברים שהאדם קולט אותם בדעתו, אע"פ שהוא לא חושב עליהם במיוחד, ומטעם זה מותר מצד הדין לישון בתפילין, ואין בכך בעיה של היסח הדעת. אמנם, בשעת השינה האדם מסיח את דעתו ואין לו אפילו מחשבה נסתרת המזכירה לו שהוא מניח תפילין, אולם, מכיון שבשעת השינה גם המחשבה הנגלית העיקרית אינה נמצאת, ממילא אין צורך במחשבה קהה על תפילין. וכעין תירוץ זה של התוס' ישנים כתבו '''התוס' רא"ש''' (יומא ח א) עי"ש. '''וכן משמע מלשון הריטב"א''' (סוכה כו א) '''והרשב"א''' שם.
 וכן '''בספר פרי יצחק''' (א ה) כתב, שאיסור היסח הדעת הוא דווקא כשמקיים מצוות תפילין, וכשישן אף שינת עראי אינו מקיים המצווה לפי שמצוות צריכות כוונה, ולפיכך אין חשש היסח הדעת.
-ועוד תירץ שם הרב טל, עפ"י '''תירוצו הראשון של התוס' ישנים''', וכתב שהיסח הדעת מופיע בעניינים נוספים בש''ס: פרה אדומה (יומא מב א), טומאה (יומא ל ב), טהרות וקדשים (פסחים לד א) והסח הדעת האמור במקומות אלו מובא בהקשר של שמירה מפסול. גם בתפילין ישנם כמה איסורים שצריך להישמר מהם: אסור להפיח בהם, אסור להיכנס בהם לבית הקברות ולבית המרחץ ולבית כסא קבוע, ואסור לשמש בהם. אפשר, שגם הסח הדעת האמור גבי תפילין היינו שישמֵר שלא יעבור על האסורים השייכים לגביו.
+ועוד תירץ שם הרב טל, עפ"י '''תירוצו הראשון של התוס' ישנים''', וכתב שהיסח הדעת מופיע בעניינים נוספים בש"ס: פרה אדומה (יומא מב א), טומאה (יומא ל ב), טהרות וקדשים (פסחים לד א) והסח הדעת האמור במקומות אלו מובא בהקשר של שמירה מפסול. גם בתפילין ישנם כמה איסורים שצריך להישמר מהם: אסור להפיח בהם, אסור להיכנס בהם לבית הקברות ולבית המרחץ ולבית כסא קבוע, ואסור לשמש בהם. אפשר, שגם הסח הדעת האמור גבי תפילין היינו שישמֵר שלא יעבור על האסורים השייכים לגביו.
 '''וכעין זה כתב בספר היראים''' (רסט) שהסביר שם את הק"ו מציץ וז"ל: דלא חמירי תפלין מטעם רבוי אזכרותיו אלא משמוש שהצריכו להזהר בהם "שלא יפלו וירמסם ברגליו" וכו' עי"ש. והניף ידו שנית בסי' שצט עי"ש.
 ונראה מדבריו דכול דין היסח הדעת הינו מטעם שלא יבואו התפילין לידי ביזיון, ודעתו צריכה להיות עליהן שלא יפלו ויבואו לידי רמיסה ח"ו.
@@ שורה 66: / שורה 66: @@
 והנה למסקנא דדינא, פסקו להלכה '''הילקוט יוסף''' (ציצית ותפילין ל - זמן הנחתן ט) שהעיקר כסברת תר"י והרא"ש, אלא מכל מקום כיון שמנהגינו להניח תפילין רק בשעת התפלה, לכתחילה ראוי ונכון להחמיר בכל היסח דעת בתפילין, אף שאינו היסח דעת של קלות ראש. וכ"כ '''הרב דוד יוסף שליט"א''' (הלכה ברורה כח ג) אלא שהוסיף שאם בשעה שעוסק בתפילה מסיח דעתו לדברים אחרים ואינו מכווין כלל, נחשב הדבר להיסח הדעת. והשי"ת יאיר עינינו בתורתו.
+[[קטגוריה:תפילין]]
+[[קטגוריה:יומא ז:]]
+[[קטגוריה:יומא ח.]]
+[[קטגוריה:סוכה כו.]]
+[[קטגוריה:מנחות לו:]]
+[[קטגוריה:תפילין מזוזה וספר תורה פרק ד]]
+[[קטגוריה:אורח חיים סימן כח]]