9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "דבר שנאסר במניין"
מ
אין תקציר עריכה
מ |
|||
| (8 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
=מבוא-הסבר המושג= | =מבוא-הסבר המושג= | ||
לאורך שנות קיומו של העם היהודי ראו לנכון חכמים שבכל דור ודור לתקן תקנות ולגזור גזרות להוסיף על הדברים האסורים מן התורה. התורה נתנה סמכות לחכמים לאסור דברים כפי ראות עינהם (דברים יז) בכל דור ודור ובכל זמן וזמן לפי האתגרים והמצב הנתון לפניהם. אך אם חכמים ראו לנכון לגזור גזרה מטעם כלשהוא ולאחר זמן כבר לא קיים אותו טעם האם בטלה הגזרה? בדיוק בשאלה זו דנה הסוגיה להלן וזהו פירוש הביטוי דבר שנאסר במניין חכמים ועכשיו הטעם בטל צריך שיתכנסו חכמים מחדש כדי להתירו. | לאורך שנות קיומו של העם היהודי ראו לנכון חכמים שבכל דור ודור לתקן תקנות ולגזור גזרות להוסיף על הדברים האסורים מן התורה. התורה נתנה סמכות לחכמים לאסור דברים כפי ראות עינהם ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%96/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%93 דברים יז]) בכל דור ודור ובכל זמן וזמן לפי האתגרים והמצב הנתון לפניהם. אך אם חכמים ראו לנכון לגזור גזרה מטעם כלשהוא ולאחר זמן כבר לא קיים אותו טעם האם בטלה הגזרה? בדיוק בשאלה זו דנה הסוגיה להלן וזהו פירוש הביטוי דבר שנאסר במניין חכמים ועכשיו הטעם בטל צריך שיתכנסו חכמים מחדש כדי להתירו. | ||
=מקור הסוגיה= | =מקור הסוגיה= | ||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
הגמרא לומדת דין זה משני פסוקים: הפסוק הראשון הוא: "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" (דברים ה כו) הגמרא דורשת את הפסוק שהוא בא להתיר את הבעלים לחזור לחיות עם נשותיהם לאחר מעמד הר סיני שבו נאסרו לבוא על אישה. ומכאן הגמרא מוכיחה שלמרות שבטל טעם האיסור שהרי כל הטעם להפרשה מאישה היה בשביל מעמד הר סיני ועכשיו שנגמר המעמד היו צריכים לחזור לנשותיהם ואף על פי כן אלוקים ציוה ציווי מחודש לחזור לנשים. מכאן רואים שלמרות שבטל הטעם צריך כינוס מחודש כדי להתיר. | הגמרא לומדת דין זה משני פסוקים: הפסוק הראשון הוא: "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%93 דברים ה כו]) הגמרא דורשת את הפסוק שהוא בא להתיר את הבעלים לחזור לחיות עם נשותיהם לאחר מעמד הר סיני שבו נאסרו לבוא על אישה. ומכאן הגמרא מוכיחה שלמרות שבטל טעם האיסור שהרי כל הטעם להפרשה מאישה היה בשביל מעמד הר סיני ועכשיו שנגמר המעמד היו צריכים לחזור לנשותיהם ואף על פי כן אלוקים ציוה ציווי מחודש לחזור לנשים. מכאן רואים שלמרות שבטל הטעם צריך כינוס מחודש כדי להתיר. | ||
הפסוק השני הוא: "במשך היבל המה יעלו בהר" (שמות יט יג) רש"י מסביר שהכונה היא כאשר יפסיקו קולות השופרות בסוף מעמעד הר סיני יהיה מותר לעלות להר. הגמרא לומדת מכאן שלמרות שיכולתי להבין שכל מטרת איסור העלייה בהר זה בגלל המעמד וכאשר יגמר המעמד יהיה מותר לעלות אף על פי כן נצרכת התורה לתת היתר עלייה בפירוש- מכאן מוכיחה הגמרא שכל דבר שנאסר צריך היגד מפורש להתירו. | הפסוק השני הוא: "במשך היבל המה יעלו בהר" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%98/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%93 שמות יט יג]) רש"י מסביר שהכונה היא כאשר יפסיקו קולות השופרות בסוף מעמעד הר סיני יהיה מותר לעלות להר. הגמרא לומדת מכאן שלמרות שיכולתי להבין שכל מטרת איסור העלייה בהר זה בגלל המעמד וכאשר יגמר המעמד יהיה מותר לעלות אף על פי כן נצרכת התורה לתת היתר עלייה בפירוש- מכאן מוכיחה הגמרא שכל דבר שנאסר צריך היגד מפורש להתירו. | ||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
בהסבר היחס בין שני המקורות הנ"ל נחלקו הראשונים במסגרת מחלוקתם הכללית בדין דבר שנאסר במנין. | בהסבר היחס בין שני המקורות הנ"ל נחלקו הראשונים במסגרת מחלוקתם הכללית בדין דבר שנאסר במנין. | ||
==דעת הרמב"ם== | ==דעת הרמב"ם== | ||
הרמב"ם | '''הרמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם_הלכות_ממרים_ב#הלכה_ב|ממרים ב ב}} פוסק שכל גזרה שגזרו חכמים לא ניתן לבטלה גם אם בטל הטעם אלא אם כן יתכנסו חכמים גדולים בחכמה ובמנין.על פי פסק זה ניתן להבין איך הרמב"ם פתר את הסתירה ביו הגמרא בביצה למשנה בעדיות- הוא סובר שהם מדברים על אותו מקרה בדיוק רק במילים אחרות. הרמב"ם לוקח את הצד של הדין של ביטול גזרה שלמרות שבטל הטעם אינו בטל מאיליו מביצה שאינו מוזכר בעדיות, ואת הצד שצריך ב"ד גדול בחכמה ובמנין מעדיות שזה לא מוזכר בביצה ומאחד את שניהם | ||
==הסתייגות הרדב"ז== | ==הסתייגות הרדב"ז== | ||
הרדב"ז (שם) מסייג את שיטת הרמב"ם ומסביר שכל שיטת הרמב"ם היא רק כאשר לא תלו חכמים בפירוש את התקנה בטעם מסוים במצב כזה גם הרמב"ם יסכים שאם בטל הטעם אז בטל מיד האיסור. ישנן שלוש אפשרויות להבין את סברת הרדב"ז, הבנה ראשונה היא שכאשר חכמים תלו מלכתחילה בפירוש את האיסור בטעם מסוים זה אומר שהם התכוונו שאם לא יהיה את הטעם אז גם לא יחול האיסור ואין צורך בביטול של חכמי הדור כי החכמים שאסרו הם אלה שמתירים עכשיו. ההבנה השנייה ברדב"ז היא שאם חכמים תלו בפירוש את האיסור בסיבה כלשהיא זה אומר שהסיבה ידועה ואם הסיבה ידועה אז אין חשש שיבואו להתיר גם במקום שחל הטעם (כעין הסברה של הרא"ש וקצות השולחן לקמן) האפשרות ההבנה השלישית היא של הרב צבי שכטר, ארץ הצבי (יט), הוא מסביר שיש פעמים שבתוך נוסח הגזרה עצמה כתבו חכמים את הטעם ופעמים שלא, כלומר שכשחכמים לא כתבו את הטעם הם אומרים שזה לא תלוי בטעם ועושים לא פלוג וכעין דאורייתא תקון שלא דורשים הלכות מהטעמים אבל אם הם כתבו את טעם הגזרה בנוסח הגזרה עצמה אז זה מביע את דעתם שכאן לא אומרים לא פלוג ואם בטל הטעם בטלה הגזרה. | '''הרדב"ז''' (שם) מסייג את שיטת הרמב"ם ומסביר שכל שיטת הרמב"ם היא רק כאשר לא תלו חכמים בפירוש את התקנה בטעם מסוים במצב כזה גם הרמב"ם יסכים שאם בטל הטעם אז בטל מיד האיסור. ישנן שלוש אפשרויות להבין את סברת הרדב"ז, הבנה ראשונה היא שכאשר חכמים תלו מלכתחילה בפירוש את האיסור בטעם מסוים זה אומר שהם התכוונו שאם לא יהיה את הטעם אז גם לא יחול האיסור ואין צורך בביטול של חכמי הדור כי החכמים שאסרו הם אלה שמתירים עכשיו. ההבנה השנייה ברדב"ז היא שאם חכמים תלו בפירוש את האיסור בסיבה כלשהיא זה אומר שהסיבה ידועה ואם הסיבה ידועה אז אין חשש שיבואו להתיר גם במקום שחל הטעם (כעין הסברה של הרא"ש וקצות השולחן לקמן) האפשרות ההבנה השלישית היא של '''הרב צבי שכטר''', ארץ הצבי (יט), הוא מסביר שיש פעמים שבתוך נוסח הגזרה עצמה כתבו חכמים את הטעם ופעמים שלא, כלומר שכשחכמים לא כתבו את הטעם הם אומרים שזה לא תלוי בטעם ועושים לא פלוג וכעין דאורייתא תקון שלא דורשים הלכות מהטעמים אבל אם הם כתבו את טעם הגזרה בנוסח הגזרה עצמה אז זה מביע את דעתם שכאן לא אומרים לא פלוג ואם בטל הטעם בטלה הגזרה. | ||
==קושיית הראב"ד== | ==קושיית הראב"ד== | ||
הראב"ד (השגות הראב"ד על הרמב"ם ממרים ב ב) מקשה מהגמרא בביצה, הראב"ד שואל מכך שכתוב בגמרא שריב"ז ביטל דברי חכמים שקדמו לו והרי, מקשה הראב"ד, ריב"ז לא היה גדול כמותם? <BR> | '''הראב"ד''' ([http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&hilchos=81&perek=2&halocha=2&hilite= השגות הראב"ד על הרמב"ם ממרים ב ב]) מקשה מהגמרא בביצה, הראב"ד שואל מכך שכתוב בגמרא שריב"ז ביטל דברי חכמים שקדמו לו והרי, מקשה הראב"ד, ריב"ז לא היה גדול כמותם? <BR> | ||
הכסף משנה | '''הכסף משנה''' {{ויקיטקסט|כסף_משנה/הלכות_ממרים#פרק_ב|שם}} מתרץ את קושיית הראב"ד ואומר שבאמת יתכן שריב"ז היה גדול כהראשונים. אך לכאורה יש מקום להקשות על הכסף משנה מגמרא מפורשת {{ויקיטקסט|סוכה_כח_א|סוכה כח א}} שאומרת שרבן יוחנן בן זכאי הוא הקטן שבתלמידי הלל הזקן. | ||
==שיטת הראב"ד והריטב"א== | ==שיטת הראב"ד והריטב"א== | ||
הראב"ד (על פי הסבר נושא האפוד) והריטב"א (מובא בשיטה מקובצת ביצה ו א) סוברים שאם בטל הטעם אין צורך בב"ד גדול בחכמה ומנין אלא רק צריך כינוס חכמים.והם מתרצים את הסתירה בין ביצה לעדיות בכך שהם אומרים שבעדיות מדובר שהבית דין באים לבטל איסור בלי שהטעם בטל ואז הם צריכים להיות גדולים בחכמה ובמנין ובגמרא בביצה כבר בטל הטעם ואז מספיק כינוס של חכמים גם בלי להיות גדולים בחכמה ובמנין. | '''הראב"ד''' (על פי הסבר נושא האפוד) '''והריטב"א''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49311&st=&pgnum=6&hilite= מובא בשיטה מקובצת ביצה ו א]) סוברים שאם בטל הטעם אין צורך בב"ד גדול בחכמה ומנין אלא רק צריך כינוס חכמים.והם מתרצים את הסתירה בין ביצה לעדיות בכך שהם אומרים שבעדיות מדובר שהבית דין באים לבטל איסור בלי שהטעם בטל ואז הם צריכים להיות גדולים בחכמה ובמנין ובגמרא בביצה כבר בטל הטעם ואז מספיק כינוס של חכמים גם בלי להיות גדולים בחכמה ובמנין. | ||
==שיטת בעל המאור== | ==שיטת בעל המאור== | ||
בעל המאור (פסחים מז א בדפי הרי"ף) סובר שאין צורך כלל בכינוס חכמים אלא ברגע שלא שייך טעם הגזרה אז היא כבר לא תקפה גם בלא ביטול חכמים. ראייה לכך שזו דעת הרז"ה מביאים האחרונים מדבריו לגבי איסור עשיית מלאכה בערב פסח שהטעם לכך הוא משום שאינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב ולכן היום שאין לנו קרבנות,אומר הרז"ה, אז בטל האיסור של עשיית מלאכה בערב פסח. | '''בעל המאור''' (פסחים מז א בדפי הרי"ף) סובר שאין צורך כלל בכינוס חכמים אלא ברגע שלא שייך טעם הגזרה אז היא כבר לא תקפה גם בלא ביטול חכמים. ראייה לכך שזו דעת הרז"ה מביאים האחרונים מדבריו לגבי איסור עשיית מלאכה בערב פסח שהטעם לכך הוא משום שאינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב ולכן היום שאין לנו קרבנות,אומר הרז"ה, אז בטל האיסור של עשיית מלאכה בערב פסח. | ||
==קושיית הרמב"ן== | ==קושיית הרמב"ן== | ||
הרמב"ן ( מלחמת ה' פסחים מז א בדפי הרי"ף) מקשה על הרז"ה מהגמרא שלנו ואומר שאף על פי שבטל הטעם לא בטלה התקנה. כך הבינו את שיטת בעל המאור הרמב"ן ורבינו ניסים וכן רוב הראשונים והאחרונים. | '''הרמב"ן''' ( מלחמת ה' פסחים מז א בדפי הרי"ף) מקשה על הרז"ה מהגמרא שלנו ואומר שאף על פי שבטל הטעם לא בטלה התקנה. כך הבינו את שיטת בעל המאור הרמב"ן ורבינו ניסים וכן רוב הראשונים והאחרונים. | ||
==תירוץ הר"ש== | ==תירוץ הר"ש== | ||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
==הסבר נושא האפוד== | ==הסבר נושא האפוד== | ||
שו"ת נושא האפוד (יא) מסביר שיש הסוברים שכדי שגזרה תחשב דבר שנאסר במנין צריך שיהיה ידוע לנו בברור שישבו ונמנו כל החכמים והחליטו לגזור גזרה אבל אם רק אחד החכמים או אפילו מספר אמרו איזו גזרה והסכימו איתם החכמים אין זה נחשב דבר שנאסר במנין ולכן באופן ברור גם לא צריך מנין להתירו. | '''שו"ת נושא האפוד''' (יא) מסביר שיש הסוברים שכדי שגזרה תחשב דבר שנאסר במנין צריך שיהיה ידוע לנו בברור שישבו ונמנו כל החכמים והחליטו לגזור גזרה אבל אם רק אחד החכמים או אפילו מספר אמרו איזו גזרה והסכימו איתם החכמים אין זה נחשב דבר שנאסר במנין ולכן באופן ברור גם לא צריך מנין להתירו. | ||
==שיטת הרא"ש== | ==שיטת הרא"ש== | ||
הרא"ש (בשו"ת שלו, כלל ב, סי' ח) מסביר שהחילוק מתי אומרים שדבר במניין צריך מניין להתירו ומתי לו תלוי בפרסום הטעם, כלומר בשאלה האם הטעם ידוע לעולם או לא. הרא"ש מביא חיזוק לדבריו מכך שכל ההלכות שמוזכרות בגמרא בביצה טעמם אינו ידוע וברור לכל. באיסור ביצה שנולדה ביו"ט, מסביר הרא"ש, לא כוטלם יודעים את הסיבה האמיתית-קידוש החודש וכן בשובו לכם לאהליכם לא כל כך מוגדר סוף הזמן מהפסוק של שלושת ימים. | '''הרא"ש''' (בשו"ת שלו, כלל ב, סי' ח) מסביר שהחילוק מתי אומרים שדבר במניין צריך מניין להתירו ומתי לו תלוי בפרסום הטעם, כלומר בשאלה האם הטעם ידוע לעולם או לא. הרא"ש מביא חיזוק לדבריו מכך שכל ההלכות שמוזכרות בגמרא בביצה טעמם אינו ידוע וברור לכל. באיסור ביצה שנולדה ביו"ט, מסביר הרא"ש, לא כוטלם יודעים את הסיבה האמיתית-קידוש החודש וכן בשובו לכם לאהליכם לא כל כך מוגדר סוף הזמן מהפסוק של שלושת ימים. | ||
קצות השולחן (יו"ד ס' קלד) מסביר שהסברה של החילוק הנ"ל היא שאם אנשים לא יודעים את טעם האיסור אז אם יתירו כשהטעם לא תקף יבואו להתיר גם במקרים בהם הטעם כן תקף. אך לענין ההלכה כותב קצות השולחן בשם התורת חסד שאין לנו סמכות להכריע מה נחשב ידוע ומה לא | '''קצות השולחן''' (יו"ד ס' קלד) מסביר שהסברה של החילוק הנ"ל היא שאם אנשים לא יודעים את טעם האיסור אז אם יתירו כשהטעם לא תקף יבואו להתיר גם במקרים בהם הטעם כן תקף. אך לענין ההלכה כותב קצות השולחן בשם התורת חסד שאין לנו סמכות להכריע מה נחשב ידוע ומה לא | ||
=עייון בשיטת בעלי התוספות= | =עייון בשיטת בעלי התוספות= | ||
==הצגת שיטת בעלי התוספות== | ==הצגת שיטת בעלי התוספות== | ||
שיטת בעלי התוספות היא לא ברורה עקב ריבוי המקורות בהם עוסקים בעלי התוספות בנושא הנ"ל. להלן מספר דוגמאות: | שיטת בעלי התוספות היא לא ברורה עקב ריבוי המקורות בהם עוסקים בעלי התוספות בנושא הנ"ל. להלן מספר דוגמאות: | ||
הגמרא במס' ביצה | הגמרא במס' ביצה {{ויקיטקסט|ביצה_ו_א|ו א}} אומרת שהייתה אומה מסוימת שהיו רודים בישראל ואם היו רואים יהודים עוסקים במלאכת קבורה ביום טוב שני הם היו מכריחים אותם לעשות גם כל מלאכה בשבילם ולכן גזרו חכמים שלא לקבור ביו"ט שני של גלויות. | ||
על כך אומרים תוספות | על כך אומרים תוספות {{ויקיטקסט|ביצה_ו_א#תוספות|שם, ד"ה והאידנא דאיכא וכו'}} שבימינו שאין חברי אז מותר לקבור ביו"ט שני, התוספות מתמודדים ישירות עם הדין של דבר שנאסר במנין בדבריהם: "ואין לומר שצריך מנין אחר להתירו דכיון דזה הטעם 'משום חששא' ועברה החששא עבר הטעם והכי נמי אמרינן גבי מים גלויין". | ||
מובא בגמרא במסכת ביצה | מובא בגמרא במסכת ביצה {{ויקיטקסט|ביצה_ל_א|ל א}} לעניין איסור ריקוד בשבת, שהדבר אסור משום גזרה שמא יתקן כלי שיר. ותספות (שם, ד"ה אין מטפחין) אומרים שבזמנינו מותר משום שאין אנו בקיאים בתיקון כלי שיר ולא שייך לגזור היום. | ||
ועוד מובא בגמרא במסכת עבודה זרה {{ויקיטקסט|ביצה_לה_א|לה א}} שמשקים שנשארו ללא מכסה למשך פרק זמן ממושך הם אסורים בשתייה מחשש שמא עבר שם נחש והטיל את ארסו. התוספות (שם, ד"ה חדא קתני) כותבים שבזמנינו ובמקומותינו שלא מצויין נחשים כלל אז מכיון שאין חשש אז בטל האיסור | |||
מכיון שלא יתכן לומר שתוספות סוברים שכאשר בטל הטעם אז בטל האיסור ללא צורך בכינוס חכמים כל שהוא אז הצטרכו המפרשים להסביר למה המקרים שעליהם דיברו התוספות הם יוצאים מן הכלל. | מכיון שלא יתכן לומר שתוספות סוברים שכאשר בטל הטעם אז בטל האיסור ללא צורך בכינוס חכמים כל שהוא אז הצטרכו המפרשים להסביר למה המקרים שעליהם דיברו התוספות הם יוצאים מן הכלל. | ||
==הסבר הפרי חדש בשיטת בעלי התוספות== | ==הסבר הפרי חדש בשיטת בעלי התוספות== | ||
הפרי חדש (יו"ד קטז) מסבירים שתוספות סוברים שכאשר בשעת הגזרה היו מקומות או מקרים שמלכתחילה הוצאו מהכלל מסיבה כלשהיא אז כאשר בזמנינו בטל הטעם של האיסור הוא בטל אוטומטית. לאחר עיון בדברי תוספות אפשר למצוא את ההסבר הזה בפירוש בדבריו לגבי מים גלויים, שם תוספות אומרים שהסיבה שלא אומרים שזה דבר שבמנין זה כי מלכתחילה גזרו רק באזורים שיש בהם חשש נחשים ולכן בזמנינו שאין נחשים מצויים כלל אז בטל האיסור, וכן גם בדבריהם לגבי איסור קבורה ביו"ט שני שהם בעצמם משוים לאיסור מים גלויים. הפרי חדש טוען שגם לענין מים אחרונים אפשר להסביר לפי החילוק הנ"ל מכיון שהוא טוען שמלכתחילה לא גזרו על מלח סדומית אלא בסדום ובנותיה אבל לא במדינות הרחוקות. הדין היחיד שלא הוסבר על ידי כלל זה הוא ריקוד וטיפוח בשבת שלגביו לא מצינו שום יוצא מן הכלל בשעת הגזרה, היה מקום להסביר שדין זה מותר מבלי צורך במנין אחר מסיבה אחרת ולא משום פגם בחלות מלכתחילה אבל לא משמע כך מדברי הבית יוסף שטוען (או"ח ס' שלט) שתוספות מדמים את שני הדינים וז"ל: "... ואף על גב דבפרק קמא דביצה | '''הפרי חדש''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49518&st=&pgnum=234 יו"ד קטז]) מסבירים שתוספות סוברים שכאשר בשעת הגזרה היו מקומות או מקרים שמלכתחילה הוצאו מהכלל מסיבה כלשהיא אז כאשר בזמנינו בטל הטעם של האיסור הוא בטל אוטומטית. לאחר עיון בדברי תוספות אפשר למצוא את ההסבר הזה בפירוש בדבריו לגבי מים גלויים, שם תוספות אומרים שהסיבה שלא אומרים שזה דבר שבמנין זה כי מלכתחילה גזרו רק באזורים שיש בהם חשש נחשים ולכן בזמנינו שאין נחשים מצויים כלל אז בטל האיסור, וכן גם בדבריהם לגבי איסור קבורה ביו"ט שני שהם בעצמם משוים לאיסור מים גלויים. הפרי חדש טוען שגם לענין מים אחרונים אפשר להסביר לפי החילוק הנ"ל מכיון שהוא טוען שמלכתחילה לא גזרו על מלח סדומית אלא בסדום ובנותיה אבל לא במדינות הרחוקות. הדין היחיד שלא הוסבר על ידי כלל זה הוא ריקוד וטיפוח בשבת שלגביו לא מצינו שום יוצא מן הכלל בשעת הגזרה, היה מקום להסביר שדין זה מותר מבלי צורך במנין אחר מסיבה אחרת ולא משום פגם בחלות מלכתחילה אבל לא משמע כך מדברי '''הבית יוסף''' שטוען {{ויקיטקסט|ביצה_לה_א|לה א}}(או"ח ס' שלט) שתוספות מדמים את שני הדינים וז"ל: "... ואף על גב דבפרק קמא דביצה {{ויקיטקסט|ביצה_ה_א|ה.}} אמרינן שאף על פי שנתבטל טעם הגזירה לא נתבטלה הגזירה התוספות מדמו ליה למשקין מגולים דשרו האידנא לפי שאין נחשים מצויים כמו שכתבו הם ז"ל..."ץ אך ללא דברי הבית יוסף אפשר לומר שתוס' סוברים את אותו חילוק שהביא הרא"ש שאם הטעם ידוע אז הוא בטל ללא כינוס מנין אחר להתירו והם סוברים שריקוד וטיפוח בשבת זה טעם ידוע ולכן היום הוא בטל. | ||
==הסבר האגרות משה== | ==הסבר האגרות משה== | ||
הרב משה פיינשטין (אגרות משה אורח חיים ב ק) מסביר את שיטת התוספות וטוען שחכמים לא אסרו לשתות מים גלויים או לקבור ביום טוב שני אלא רק הודיעו חכמים שזהו חשש שראוי לחשוש אליו משום פיקוח נפש במקרה של מים גלויים ומשום חשש מלאכה במקרה של חברי, אבל לא היה פה איסור מיוחד שיהיה צורך להתירו. | '''הרב משה פיינשטין''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=917&pgnum=170 אגרות משה אורח חיים ב ק]) מסביר את שיטת התוספות וטוען שחכמים לא אסרו לשתות מים גלויים או לקבור ביום טוב שני אלא רק הודיעו חכמים שזהו חשש שראוי לחשוש אליו משום פיקוח נפש במקרה של מים גלויים ומשום חשש מלאכה במקרה של חברי, אבל לא היה פה איסור מיוחד שיהיה צורך להתירו. | ||
==הסבר המלבי"ם== | ==הסבר המלבי"ם== | ||
המלבי"ם בספרו ארצות החיים (ט מא) הביא שיטה יחודית לגבי דבר שבמנין. שם המלבי"ם טוען (בדומה לנושא האפוד הנ"ל ) שרק איסור שידוע לנו שהסנהדרין הגדולה נמנו וגזרו נחשב דבר שבמנין וכל שאר גזרות דרבנן אין צריך מנין כלל כדי לבטלם. | המלבי"ם בספרו ארצות החיים ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40310&st=&pgnum=118 ט מא]) הביא שיטה יחודית לגבי דבר שבמנין. שם המלבי"ם טוען (בדומה לנושא האפוד הנ"ל ) שרק איסור שידוע לנו שהסנהדרין הגדולה נמנו וגזרו נחשב דבר שבמנין וכל שאר גזרות דרבנן אין צריך מנין כלל כדי לבטלם. | ||
=עיון בדעת השולחן ערוך= | =עיון בדעת השולחן ערוך= | ||
| שורה 96: | שורה 96: | ||
=סיכום= | =סיכום= | ||
פוסקי זמנינו נמנעים מלהכריע בנחרצות בנושא דבר שבמנין עקב ריבוי המחלוקות והחילוקים. ולמרות הימנעותם זו, ניתן לראות שההתיחסות לתופעת ביטול גזירות מכיון שבטל טעמן קיימת ואף נפוצה בספרות ההלכה. לרוב לא ימצא רב שמוכן לבטל גזרה לגמרי אבל כן יתכן למצוא רבים שמצרפים את הסברה שבטל הטעם לסברות אחרות להקל. במיוחד אפשר לראות שימוש נרחב בהיתר זה במקרים שבהם מתקיימים התנאים המשניים האמורים לעיל על שלל גווניהם ודעותיהם. | פוסקי זמנינו נמנעים מלהכריע בנחרצות בנושא דבר שבמנין עקב ריבוי המחלוקות והחילוקים. ולמרות הימנעותם זו, ניתן לראות שההתיחסות לתופעת ביטול גזירות מכיון שבטל טעמן קיימת ואף נפוצה בספרות ההלכה. לרוב לא ימצא רב שמוכן לבטל גזרה לגמרי אבל כן יתכן למצוא רבים שמצרפים את הסברה שבטל הטעם לסברות אחרות להקל. במיוחד אפשר לראות שימוש נרחב בהיתר זה במקרים שבהם מתקיימים התנאים המשניים האמורים לעיל על שלל גווניהם ודעותיהם. | ||
[[קטגוריה:גזירות חז"ל]] | |||
[[קטגוריה:ביצה ה:]] | |||
[[קטגוריה:ממרים פרק ב]] | |||