12
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "דבר שנאסר במניין"
אין תקציר עריכה
| שורה 61: | שורה 61: | ||
על כך אומרים תוספות (שם, ד"ה והאידנא דאיכא וכו') שבימינו שאין חברי אז מותר לקבור ביו"ט שני, התוספות מתמודדים ישירות עם הדין של דבר שנאסר במנין בדבריהם: "ואין לומר שצריך מנין אחר להתירו דכיון דזה הטעם 'משום חששא' ועברה החששא עבר הטעם והכי נמי אמרינן גבי מים גלויין". | על כך אומרים תוספות (שם, ד"ה והאידנא דאיכא וכו') שבימינו שאין חברי אז מותר לקבור ביו"ט שני, התוספות מתמודדים ישירות עם הדין של דבר שנאסר במנין בדבריהם: "ואין לומר שצריך מנין אחר להתירו דכיון דזה הטעם 'משום חששא' ועברה החששא עבר הטעם והכי נמי אמרינן גבי מים גלויין". | ||
מובא בגמרא במסכת ביצה (ל א) לעניין איסור ריקוד בשבת, שהדבר אסור משום גזרה שמא יתקן כלי שיר. ותספות (שם, ד"ה אין מטפחין) אומרים שבזמנינו מותר משום שאין אנו בקיאים בתיקון כלי שיר ולא שייך לגזור היום. | מובא בגמרא במסכת ביצה (ל א) לעניין איסור ריקוד בשבת, שהדבר אסור משום גזרה שמא יתקן כלי שיר. ותספות (שם, ד"ה אין מטפחין) אומרים שבזמנינו מותר משום שאין אנו בקיאים בתיקון כלי שיר ולא שייך לגזור היום. | ||
ועוד מובא בגמרא במסכת עבודה זרה (לה א) שמשקים שנשארו ללא מכסה למשך פרק זמן ממושך הם אסורים בשתייה מחשש שמא עבר שם נחש והטיל את ארסו. התוספות (שם, ד"ה חדא קתני) כותבים שבזמנינו ובמקומותינו שלא מצויין נחשים כלל אז מכיון שאין חשש אז בטל האיסור | |||
מכיון שלא יתכן לומר שתוספות סוברים שכאשר בטל הטעם אז בטל האיסור ללא צורך בכינוס חכמים כל שהוא אז הצטרכו המפרשים להסביר למה המקרים שעליהם דיברו התוספות הם יוצאים מן הכלל. | מכיון שלא יתכן לומר שתוספות סוברים שכאשר בטל הטעם אז בטל האיסור ללא צורך בכינוס חכמים כל שהוא אז הצטרכו המפרשים להסביר למה המקרים שעליהם דיברו התוספות הם יוצאים מן הכלל. | ||