הבדלים בין גרסאות בדף "גרף של רעי"

אם מותר או אסור לטלטל בשבת דבר המאוס, על מנת להוציאו לחוץ.

ה'''משנה''' (ביצה ה א) אומרת שמותר לקחת בשבת כלי ולתתו תחת מים הדולפים מן הגג, על מנת שלא ירטיבו את הבית. וב'''גמרא''' (ביצה לו ב) מובאת ברייתא שאם נתמלא הכלי, שופך את המים שבו ושוב מחזירו למקומו תחת הדליפה.

<BR/>עוד מובא שם בגמרא מעשה באביי, שהיה בית הריחיים שלו דולף מן הגג ומרטיב את הריחיים. פחד עליהם אביי שימוחו, הלך ושאל את רבה שהורה לו להניח את מיטתו שם ואז יוכל להוציא את הריחיים משם, לפי שכיון שהניח מיטתו שם, מאוס הוא שיהיו הריחיים לידו ודינם כגרף של רעי. אביי התמהמה מלעשות כן, לפי שתמוה בעיניו היה איך מותר לעשות גרף של רעי לכתחילה. בינתיים נפלו הריחיים, ומאחר שכן הצדיק עליו אביי את הדין, ותלה זאת במה שלא שמע להוראת רבו.  

<BR/>עוד שם בגמרא מובאים דברי שמואל, שכלי שיש בו צואה (גרף של רעי) או מימי רגלים (עביט של מי רגלים) מותר להוציאם על מנת לשפוך תכולתם לאשפה. ואם רוצה להחזירן חזרה, צריך לשים בהם מים נקיים ולהחזירן. ומבררת הגמרא שההיתר להוציא לכלוך ושאר דברים מאוסים הוא לא דווקא בכלי, כמו שהיו שטעו להבין כן בדברי שמואל, אלא אף ביד עצמה מותר ליטול את הדבר המאוס ולהוציאו. כן למדה הגמרא מהוראתו של רב אשי, שהתיר לאחוז עכבר בזנבו על מנת להוציאו מן הבשמים שנכנס אליהם.

נחלקו האמוראים ב'''גמרא''' (ביצה כא א-ב) לגבי הכנת אוכל ביום טוב לנכרי, שלדעת רב הונא מותר כל זמן שיש אפשרות עקרונית לתת את האוכל לקטן ישראל. לעומת זאת דעת ר' יהושע בן לוי שאין להזמי ןאת הנכרי לסעוד עימו ביום טוב גזירה שמא ירבה בשבילו. וכן בשבת אין להזמינו משום שיורי כוסות. כלומר השמש עלול לטלטל את כוסות היין שלהם ששרו בהם פת, וזה אסור לפי שהיין איסור הנאה הוא.

<BR/>שואלת על זה הגמרא, למה אין היתר לטלטל שיורו כוסות אלו מדין גרף של רעי. ומתרצת שבאמת מותר, אלא שאין עושין גרף של רעי לכתחילה ולכן אין להזמין גוי לסעודה בשבת, דבהכי הוא עושה גרף של רעי לכתחילה במה שהגויים ישיירו בכוסותיהם יין ויצטרך לטלטלם.

ה'''משנה''' (שבת טז ז) אומרת שמותר לכפות קערה על גבי צואה של קטן. וב'''גמרא''' (שבת קכא ב) מובא שצריך לתקן ולומר 'על צואה של תרנגולין' מפני הקטן, אבל צואה של קטן עצמו ראויה היא לכלבים ומותר לטלטלה מדינא. ומקשה הגמרא מדוע התירו רק לכפות כלי על צואה של תרנגולים ולא לטלטלה ולהוציאה משום גרף של רעי, ותירצה שמדובר באשפה שבחצר, שאינה במקום שמפריע לו ולכן אין דינה כגרף של רעי.

'''רש"י''' (קכא ב ד"ה מפני) פירש שהטעם שכופין את הכלי על צואה של תרנגולין מפני הקטן הוא כדי שלא יטפח בו ויתלכלך, וכן הוא ב'''רמב"ם''' (שבת כו יג) וב'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף מה א ד"ה גמרא). אבל ה'''רי"ף''' (מה ב) כתב בשביל שלא יוזק.  

<BR/>דברי הרי"ף צריכים ביאור, שאם מפני חשש היזק היה מותר אף לטלטלה ולא רק לכפות עליה כלי, כדקיי"ל גבי [[קוץ ברשות הרבים]].

ה'''רי"ף''' (מה ב) העתיק גמרא זו להלכה, ומתוך דבריו מבואר שגם צואה של בני אדם דינה כדין צואה של תרנגולים, ואם היא באותה חצר מותר לטלטלה מדין גרף של רעי, ורק בחצר אחרת אסור לטלטלה אלא לכפות עליה כלי בלבד. ולפי זה צריך לומר שמה בגמרא שמותר לטלטל צואה מפני שראויה היא לכלבים, זהו בצואה של קטן, אבל של שאר בני אדם לא. דברי הרי"ף כלשונם הועתקו גם ב'''רא"ש''' (טו יא),

<BR/>גם ה'''רמב"ם''' (שבת כו יג) כתב באופן כללי לגבי כל צואה, שאם היא בחצר שיושבים בה הרי זה גרף של רעי ומותר להוציאה, ואם בחצר אחרת כופין עליה כלי כדי שלא יטנף בה הקטן, ולא הזכיר כלל צואה של קטן.

<BR/>ב'''מגן אברהם''' (נט) כתב שבשעת הדחק ניתן לסמוך על גירסתנו להוציא צואת אדם אף שלא בחצר שיושב בה, אבל ה'''משנה ברורה''' לא העתיקו.

[[קטגוריה:מוקצה]]