הבדלים בין גרסאות בדף "גזירת הטמנה"

נוספו 375 בתים ,  13:50, 25 בנובמבר 2015
שורה 10: שורה 10:


לכן '''הרי"ף''' (שבת יד ב) גורס בדברי רבא שהאיסור להטמין בשבת בשאינו מוסיף הבל, הוא שמא יטמין ברמץ ויבוא לחתות בגחלים. ודבריו מבוארים יותר ברמב"ם, שאפשר שברמץ נשארו ניצוצות אש, ונמצא חותה בגחלים. <br/>
לכן '''הרי"ף''' (שבת יד ב) גורס בדברי רבא שהאיסור להטמין בשבת בשאינו מוסיף הבל, הוא שמא יטמין ברמץ ויבוא לחתות בגחלים. ודבריו מבוארים יותר ברמב"ם, שאפשר שברמץ נשארו ניצוצות אש, ונמצא חותה בגחלים. <br/>
ו'''בחידושי הרמב"ן''' () הקשה על פירוש זה שרמץ הוא דבר המוסיף הבל, ולכן דחה פירוש זה, אף שבמלחמות כתב להגן עליו מפני בעל המאור. וכן הקשו גם הרשב"א והר"ן, הביא דבריהם המגיד משנה (שבת ד ב). ובהערות הרב קפאח לרמב"ם [שבת ד ב ד"ה כתב המ"מ, ובהמשך עמ' צד אות ו'], כתב להביא ראיה מביצה ח. שרמץ הוא דבר שאינו מוסיף הבל, שהרי שוחטים לתוכו ביו"ט ולא חששו לכיבוי. ואינו מובן, דאדרבה משם ראיה להיפוך, דאמרינן שם דאם האפר ראוי לצלות בו ביצה, שרי אפילו הוסק ביו"ט, ומוכח א"כ דמוסיף הבל הוא שהרי אפשר לצלות בו ביצה. וכן הוא בשבת לט. בדברי רבה דהטעם שאסור להטמין ביצה בחול הוא שמא יטמין ברמץ. הרי שרמץ מסוגל לצלות ביצה, וא"כ פשיטא שמוסיף הבל הוא.
ו'''בחידושי הרמב"ן''' () הקשה על פירוש זה שרמץ הוא דבר המוסיף הבל, ולכן דחה פירוש זה, אף שבמלחמות כתב להגן עליו מפני בעל המאור. וכן הקשו גם הרשב"א והר"ן, הביא דבריהם המגיד משנה (שבת ד ב).  
ובהערות '''הרב קפאח לרמב"ם''' [שבת ד ה ד"ה כתב המ"מ], כתב להביא ראיה מביצה ח. שרמץ דבר שאינו מוסיף הבל הוא, שהרי שוחטים לתוכו ביו"ט ולא חששו לכיבוי. ואין כוונתו שלעולם אינו מוסיף הבל, שהרי אמרינן שם דאם האפר ראוי לצלות בו ביצה, שרי אפילו הוסק ביו"ט, ומוכח א"כ דמוסיף הבל הוא שהרי אפשר לצלות בו ביצה. וכן הוא בשבת לט. בדברי רבה דהטעם שאסור להטמין ביצה בחול הוא שמא יטמין ברמץ. הרי שרמץ מסוגל לצלות ביצה. אלא כוונתו שרמץ סתם אין חזקתו שיהיו בו ניצוצות, שהרי שוחטין לתוכו ביו"ט, וממילא אינו מוסיף הבל, אך אם הוא חם כל כך מחמת שיש בו ניצוצות, אז ייתכן שאפשר יהיה לצלות בו ביצה. וכן מדוקדק לשון הרמב"ם 'גזרה שמא יטמין ויהיה בו ניצוצות אש', משמע דלא תמיד יש בו.