הבדלים בין גרסאות בדף "ברכה על תבשיל שיש בו מין דגן"

אין תקציר עריכה
מ
שורה 5: שורה 5:
== תבשיל עם חמשת מיני דגן ==
== תבשיל עם חמשת מיני דגן ==
=== חביץ קדרה ===
=== חביץ קדרה ===
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=36b&format=pdf (ברכות לו ב)] מביאה מחלוקת האמוראים לגבי ברכתו של חביץ קדרה (תבשיל קפוי העשוי מקמח, דבש ושמן) וכן דייסא, לדעת רב יהודה יש לברך 'שהכל נהיה בדברו', ואילו לדעת רב כהנא ברכתם 'בורא מיני מזונות'.  
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=36b&format=pdf (ברכות לו ב)] מביאה מחלוקת האמוראים לגבי ברכתו של חביץ קדרה (תבשיל קפוי העשוי מקמח, דבש ושמן) וכן דייסא, לדעת רב יהודה יש לברך 'שהכל נהיה בדברו' מפני שהדבש הוא העיקר, ואילו לדעת רב כהנא ברכתו 'בורא מיני מזונות' לפי שהסולת היא עיקר.  
<BR/>ומוסיפה הגמרא שבדייסא רגילה, כלומר שהחיטים כתושות לגמרי מבלי תוספת דבש ושמן, לכולי עלמא מברך 'מזונות'. אך חלוקים הם בדייסא שהיא כעין חביץ קדירה, כלומר שהחיטים שבורות ונתנו בהם דבש ושמן, ובזה פליגי כנ"ל.
<BR/>ומוסיפה הגמרא שבדייסא רגילה, כלומר שהחיטים כתושות לגמרי מבלי תוספת דבש ושמן, לכולי עלמא מברך 'מזונות'. אך חלוקים הם בדייסא שהיא כעין חביץ קדירה, כלומר שהחיטים שבורות ונתנו בהם דבש ושמן, ובזה פליגי כנ"ל.
<BR/>רב יוסף שם מכריע כרב כהנא לברך 'מזונות', מכיוון שרב ושמואל אומרים כמותו. שאמרו רב ושמואל שכל דבר '''שהוא''' מחמשת מיני דגן, וכל '''שיש בו''' מחמשת מיני דגן, ברכתו 'בורא מיני מזונות'.
<BR/>רב יוסף שם מכריע כרב כהנא לברך 'מזונות', מכיוון שרב ושמואל אומרים כמותו. שאמרו רב ושמואל שכל דבר '''שהוא''' מחמשת מיני דגן, וכל '''שיש בו''' מחמשת מיני דגן, ברכתו 'בורא מיני מזונות'.
שורה 19: שורה 19:
=== פסיקת הראשונים ושלחן ערוך ===
=== פסיקת הראשונים ושלחן ערוך ===
הראשונים כולם פוסקים הלכה כרב כהנא שחביץ קדרה ברכתו מזונות:
הראשונים כולם פוסקים הלכה כרב כהנא שחביץ קדרה ברכתו מזונות:
<BR/>ה'''רי"ף''' (כה ב) פסק רב יוסף שהכריע כרב כהנא שמברכים עליו 'מזונות'. ובהמשך דבריו מוסיף שהלכה כרב ושמואל ש'כל שיש בו מחמשת מיני דגן מברכים עליו מזונות', ומסביר הרי"ף, שאף שדברי רב ושמואל לעניין [[ברכת האורז והדוחן|ברכת האורז]] נדחו מכח קושיה מהברייתא, מ"מ דבריהם לענין 'כל שיש בו מחמשת מיני דגן' לא נדחו.
<BR/>ה'''רי"ף''' (כה ב) הביא להלכה דברי רב יוסף שהכריע כרב כהנא על פי דברי רב ושמואל ש'כל שיש בו מחמשת מיני דגן מברכים עליו מזונות'. ולגבי דברי רב ושמואל מסביר הרי"ף, שאף שדבריהם לעניין [[ברכת האורז והדוחן|ברכת האורז]] נדחו מכח קושיה מהברייתא, מ"מ דבריהם לענין 'כל שיש בו מחמשת מיני דגן' לא נדחו.
<BR/>ה'''רא"ש''' (ו ז) גם הוא העתיק כדברי הרי"ף, ומדגיש שאפילו אם הרוב הוא ממין אחר, חמשת המינים הם עיקר ומברך לפניו 'מזונות' ולאחריו 'מעין שלוש'. אך מסייג זאת מהגמרא בדף לט. הנ"ל, שאם הקמח מחמשת המינים בא כדי להקפות ולדבק המאכל, לא חשיב עיקר. וכן הוא ב'''תוספות רא"ש''' (ד"ה רב ושמואל).  
<BR/>גם ה''רא"ש''' (ו ז) פסק כן להלכה, ומדגיש שכל שעיקרו מחמשת המינים, אפילו אם הרוב הוא ממין אחר, מברך לפניו 'מזונות' ולאחריו 'מעין שלוש'. אך מסייג זאת מהגמרא בדף לט. הנ"ל, שאם הקמח מחמשת המינים בא כדי להקפות ולדבק המאכל, לא חשיב עיקר. וכן הוא ב'''תוספות רא"ש''' (ד"ה רב ושמואל). וכן ב'''תוספות''' (לו ב ד"ה כל) כתבו שהנותן קמח לתוך שקדים כמו שעושים לחולה, אם מטרתו בקמח כדי לסעוד הלב, ברכתו מזונות, אך אם לדבק בעלמא אינו מברך מזונות. וסיימו שטוב להחמיר לגמעו בתוך הסעודה ובכך נפטר הוא בברכת המוציא.
<BR/>כמו כן ב'''תוספות''' (לו ב ד"ה כל) מבואר שפוסקים כרב ושמואל לברך מזונות על תבשיל שיש בו מחמשת מיני דגן. אך הוסיפו התוספות, שהנותן קמח לתוך שקדים כמו שעושים לחולה, אם מטרתו בקמח כדי לסעוד הלב, ברכתו מזונות, אך אם לדבק בעלמא אינו מברך מזונות. וסיימו שטוב להחמיר לגומעו בתוך הסעודה ובכך נפטר הוא בברכת המוציא.


ה'''רשב"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32296&st=&pgnum=51&hilite= (לז א ד"ה תיובתא)] הסכים לדברי הרי"ף שהלכה כרב ושמואל לגבי תבשיל שיש בו מחמשת המינים, והוכיח זאת מדברי רבא שפסק לגבי 'ריהטא' לברך מזונות אפילו שהקמח אינו הרוב, מכח מימרא דרב ושמואל.  בהמשך [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32296&st=&pgnum=51&hilite= (ד"ה דובשא)] כתב הרשב"א, שאפילו כאשר הסולת היא מיעוט והרוב דבש, כיון שהסולת בא להכשירו, מברכים עליו. אמנם אם בא רק לדיבוק, מאבד הוא את ברכתו.
ה'''רשב"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32296&st=&pgnum=51&hilite= (לז א ד"ה תיובתא)] הסכים לדברי הרי"ף שהלכה כרב ושמואל לגבי תבשיל שיש בו מחמשת המינים, והוכיח זאת גם מדברי רבא שפסק לגבי 'ריהטא' לברך מזונות אפילו שהקמח אינו הרוב, מכח מימרא דרב ושמואל.  ובהמשך [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32296&st=&pgnum=51&hilite= (ד"ה דובשא)] כתב הרשב"א, שהחביצא הוא רוב דבש ומיעוט סולת, ואפילו הכי, כיון שהסולת בא להכשירו, מברכים עליו מזונות, שכל שבא להכשיר ולתת טעם, מברכים מזונות, אך אם בא רק לדיבוק, כגון תבשילא דליפתא, מברכים שהכל.
<BR/>גם ה'''מאירי''' (לז א ד"ה כל תבשיל מאלו) פסק כדברי הרי"ף ושאר ראשונים, והדגיש, שהואיל ויש בו מחמשת המינים ועיקר התבשיל קרוי על שם אותו מין, אע"פ שרובו ממינים אחרים, הולכים אחר אותו מין. אך אם עושים תבשיל שעיקרו מדברים אחרים, ונותנים בו קמח כדי למתק את הטעם או לעבות התבשיל, אין הקמח עיקר ואין הולכים אחריו.
<BR/>גם ה'''מאירי''' (לז א ד"ה כל תבשיל מאלו) פסק כדברי הרי"ף ושאר ראשונים, והדגיש, שהואיל ויש בו מחמשת המינים ועיקר התבשיל קרוי על שם אותו מין, אע"פ שרובו ממינים אחרים, הולכים אחר אותו מין. אך אם עושים תבשיל שעיקרו מדברים אחרים, ונותנים בו קמח כדי למתק את הטעם או לעבות התבשיל, אין הקמח עיקר ואין הולכים אחריו.
<BR/>כן פסקו גם '''ספר הפרדס''' (שער הדגן), '''חידושי הרשב"ץ''' (על הרי"ף לז ב) ועוד ראשונים.
<BR/>כן פסקו גם '''ספר הפרדס''' (שער הדגן), '''חידושי הרשב"ץ''' (על הרי"ף לז ב) ועוד ראשונים.