9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ברכה על תבשיל שיש בו מין דגן"
אין תקציר עריכה
| שורה 22: | שורה 22: | ||
=== מתי מין הדגן אינו עיקר === | === מתי מין הדגן אינו עיקר === | ||
ה'''רא"ש''' (ו ז) אחר שפסק להלכה שמין דגן קובע ברכה לעצמו אפילו הוא מיעוט, סייג זאת מהגמרא הנ"ל, וכתב שאם הקמח מחמשת המינים בא כדי '''להקפות המאכל ולדבקו''', לא חשיב עיקר, כדמוכח לגבי תבשילא דסילקא. וכן הוא הלשון ב'''תוספות רא"ש''' (ד"ה רב ושמואל). | ה'''רא"ש''' (ו ז) אחר שפסק להלכה שמין דגן קובע ברכה לעצמו אפילו הוא מיעוט, סייג זאת מהגמרא הנ"ל, וכתב שאם הקמח מחמשת המינים בא כדי '''להקפות המאכל ולדבקו''', לא חשיב עיקר, כדמוכח לגבי תבשילא דסילקא. וכן הוא הלשון ב'''תוספות רא"ש''' (ד"ה רב ושמואל). וכן הביא ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x895 (אורח חיים רח)] להלכה. | ||
<BR/>כעין זה ב'''רשב"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32296&st=&pgnum=51&hilite= (לו ב ד"ה דובשא)], שכותב לגבי חביצא, שאף שהסולת היא מיעוט והדבש הוא הרוב, כיון שהסולת בא '''להכשירו ולהטעימו''' מברכים עליו מזונות. ואינו דומה לתבשילא דליפתא, שאף ששמים שם הרבה קמח, מכיון שהוא בא לדבק בלבד, אין מברכים אלא שהכל. | |||
<BR/>וב'''תוספות''' (לו ב ד"ה כל) כתוב שהנותן קמח לתוך שקדים כמו שעושים לחולה, אם מטרתו בקמח כדי '''לסעוד הלב''' ברכתו מזונות, אך אם לדבק בעלמא אינו מברך מזונות. וסיימו שטוב להחמיר לגמעו בתוך הסעודה ובכך נפטר הוא בברכת המוציא. | <BR/>וב'''תוספות''' (לו ב ד"ה כל) כתוב שהנותן קמח לתוך שקדים כמו שעושים לחולה, אם מטרתו בקמח כדי '''לסעוד הלב''' ברכתו מזונות, אך אם לדבק בעלמא אינו מברך מזונות. וסיימו שטוב להחמיר לגמעו בתוך הסעודה ובכך נפטר הוא בברכת המוציא. | ||
ה''' | ה'''רמב"ם''' הגדיר את החשיבות לענין ברכה לפי גדרי [[עיקר וטפל בברכות|עיקר וטפל]]. שבתחילה פסק [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=2&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=10&perek=3&halocha=4 (ברכות ג ד)] שכל תבשיל שעירב בו קמח מחמשת המינים, מברך עליו בורא מיני מזונות. ובהמשך דבריו [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=978&rtype=%D7%98%D7%A2%D7%A7%D7%A1%D7%98+-+%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%92 (ה-ו)] אומר שזהו דווקא כאשר הוא עיקר, אך אם הוא טפל, כגון שהמין מחמשת המינים אינו בא אלא '''לדבק או ליתן ריח או צבע''', אינו מברך עליו מזונות, ורק כאשר הוא בא '''ליתן טעם''' בתערובת, אז הקמח הוא עיקר ומברך מזונות. וסיים הרמב"ם, שמטעם זה תערובת של דבש שמבשלים אותה ונותנים בה חלב חיטה כדי לדבק, אין ברכתו מזונות מפני שהדבש הוא עיקר. | ||
ה'''ריטב"א''' (לז ב ד"ה אמר רבא) | ה'''ריטב"א''' (לז ב ד"ה אמר רבא) גם הוא קישר בין סוגיה זו לסוגיית עיקר וטפל, שביאר שעיקר החידוש של רבא לגבי ריהטא דחקלאי, שאפילו שלא מפשי בהו קימחא ויש בו הרבה דבש, לא מחשיבים את הדבש עיקר, אלא מברך בורא מיני מזונות. ובהמשך דבריו (לז א ד"ה הכוסס) הגדיר יותר, שכאשר מין מחמשת המינים בא בתערובת, אפילו הוא מועט, הוא נחשב ל'''עיקר התבשיל''', ובזה שונה הוא מדין [[עיקר וטפל בברכות|עיקר וטפל]], ששם כיון שהוא בא בנפרד כטפל לדבר אחר, אין מברכים עליו אפילו שהוא מחמשת המינים ואפילו פת, אך כאשר המין הוא בתערובת, אפילו שהוא מועט, מ"מ הוא שם ל'''עיקר התבשיל''', ולכן חשיב. אך באמת גם בתערובת, אם אינו מעיקר התבשיל, כלומר שאינו בא '''לכוונת אכילה''', לא חשיב, וזהו תבשילא דלפתא דלהלן, שהקמח בא לדבוקי בעלמא. | ||
<BR/>גם להלן כתב הריטב"א (לט ב ד"ה ולא היא) לגבי תבשיל דסילקא, שאף שיש בו הרבה קמח, כיון שאין הקמח מעיקר התבשיל, אינו מברך בורא מיני מזונות, מפני שהקמח לא בא לכוונת אכילה, אלא לדבוקי בעלמא. אך היכא שמכוון בקמח לעיקר אכילתו, אפילו הוא מועט, מברך מזונות. | <BR/>גם להלן כתב הריטב"א (לט ב ד"ה ולא היא) לגבי תבשיל דסילקא, שאף שיש בו הרבה קמח, כיון שאין הקמח מעיקר התבשיל, אינו מברך בורא מיני מזונות, מפני שהקמח לא בא לכוונת אכילה, אלא לדבוקי בעלמא. אך היכא שמכוון בקמח לעיקר אכילתו, אפילו הוא מועט, מברך מזונות. | ||
<BR/>על עיקרון זה | <BR/>ושוב חזר על עיקרון זה ב'''הלכות ברכות''' לריטב"א (א כח) שכל תבשיל שיש בו תערובת קמח אפילו שהוא טפל, הרי הוא כאילו הוא עיקר ויש לברך עליו מזונות, ובלבד שיהיה מ'''עיקר התבשיל''' ולא רק להכשיר, כגון קמח שבא לדבק, שאז הוא בטל ומברך על השאר. | ||
<BR/>ככל הדברים האלו נמצא כתוב כבר ב'''רא"ה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46470&st=&pgnum=136 (לו ב ד"ה פי' ומיהא)], שהגדיר גם כן שבתערובת עדיפא על פני עיקר וטפל, כיון שסוף סוף מין הדגן בא לעיקר התבשיל. ומ"מ אם בתערובת אינו בא לכוונת אכילה, באמת אינו מברך מזונות. | <BR/>ככל הדברים האלו נמצא כתוב כבר ב'''רא"ה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46470&st=&pgnum=136 (לו ב ד"ה פי' ומיהא)], שהגדיר גם כן שבתערובת עדיפא על פני עיקר וטפל, כיון שסוף סוף מין הדגן בא לעיקר התבשיל. ומ"מ אם בתערובת אינו בא לכוונת אכילה, באמת אינו מברך מזונות. | ||
ה'''מאירי''' לכאורה הגדיר בשונה מעט משאר הראשונים שכתב (לז א ד"ה כל תבשיל) שהואיל ויש בתבשיל מחמשת המינים, וש'''עיקר התבשיל קרוי על שם אותו מין מחמשת המינים''', אף על פי שרובו מדברים אחרים הולכים אחר אותו המין. אבל אם עיקר התבשיל מדברים אחרים ומכניס בו קמח הרבה כדי '''למתק את הטעם או לעבות התבשיל''' כדרך שעושים בתבשיל של גריסין, אין הקמח עיקר ואין הולכין אחריו וזהו תבשילא דליפתא דאפשא לה קמחא שמברך בורא פרי האדמה. כלומר מבואר בדבריו, שאפילו שהקמח נותן טעם ומעבה את התבשיל, אין זה מספיק כדי לקבוע לו ברכת בורא מיני מזונות. אלא ההגדרה תלויה בזה שעיקר התבשיל קרוי על שם אותו מין מחמשת המינים. | ה'''מאירי''' לכאורה הגדיר בשונה מעט משאר הראשונים שכתב (לז א ד"ה כל תבשיל) שהואיל ויש בתבשיל מחמשת המינים, וש'''עיקר התבשיל קרוי על שם אותו מין מחמשת המינים''', אף על פי שרובו מדברים אחרים הולכים אחר אותו המין. אבל אם עיקר התבשיל מדברים אחרים ומכניס בו קמח הרבה כדי '''למתק את הטעם או לעבות התבשיל''' כדרך שעושים בתבשיל של גריסין, אין הקמח עיקר ואין הולכין אחריו וזהו תבשילא דליפתא דאפשא לה קמחא שמברך בורא פרי האדמה. כלומר מבואר בדבריו, שאפילו שהקמח נותן טעם ומעבה את התבשיל, אין זה מספיק כדי לקבוע לו ברכת בורא מיני מזונות. אלא ההגדרה תלויה בזה שעיקר התבשיל קרוי על שם אותו מין מחמשת המינים. | ||
<BR/>כדברי המאירי מבואר גם ב'''ספר הפרדס''' (שער הדגן ד"ה ואם עירב), שלהטעימו דין של לדבקו, ואינו מברך מזונות. | <BR/>כדברי המאירי מבואר גם ב'''ספר הפרדס''' (שער הדגן ד"ה ואם עירב), שלהטעימו דין של לדבקו, ואינו מברך מזונות. | ||
=== שלחן ערוך ואחרונים === | === שלחן ערוך ואחרונים === | ||