הבדלים בין גרסאות בדף "ביטול חמץ"

נוספו 1,378 בתים ,  22:09, 4 באפריל 2019
אין תקציר עריכה
 
(5 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה}}
{{מקורות|פסחים ג ז|פסחים ד ב; ו ב; ז א|פסחים ב ב|חמץ ומצה ב א-ב; ג ז-ח|אורח חיים תלד ב-ד}}
{{מקורות|פסחים ג ז|פסחים ד ב; ו ב; ז א|פסחים ב ב|חמץ ומצה ב א-ב; ג ז-ח|אורח חיים תלד ב-ד}}
גדר ביטול חמץ מן התורה, ותקנת חכמים לבטל את החמץ בערב פסח קודם שיגיע זמן איסורו, אף על פי שבודק אחריו ומבערו.
גדר ביטול חמץ מן התורה, ותקנת חכמים לבטל את החמץ בערב פסח קודם שיגיע זמן איסורו, אף על פי שבודק אחריו ומבערו.
שורה 126: שורה 125:
לפי רש"י ותוספות הסוגיה מדברת על מצב שאדם מוצא גלוסקא בתוך הפסח, והחשש הוא שמא ישהה אותה ולא יבערנה ובכך עובר הוא על איסור תורה של בל יראה ובל ימצא. לפי שיטות אלו יוצא שאין אדם עובר על האיסור, כל עוד לא מצא את הגלוסקא ואינו יודע עליה, אף על פי  
לפי רש"י ותוספות הסוגיה מדברת על מצב שאדם מוצא גלוסקא בתוך הפסח, והחשש הוא שמא ישהה אותה ולא יבערנה ובכך עובר הוא על איסור תורה של בל יראה ובל ימצא. לפי שיטות אלו יוצא שאין אדם עובר על האיסור, כל עוד לא מצא את הגלוסקא ואינו יודע עליה, אף על פי  
שהיא בתוך ביתו ולא ביטל החמץ. לפי שמה שבדק בכל הבית וביער את כל הנמצא, מוציא אותו מחשש איסור. וכן הוא מפורש ב'''תוספות''' (כא א ד"ה ואי), וכן כתב להדיא ה'''ר"ן''' (דפי הרי"ף א א ד"ה אלא) וכתב בטעם הדבר, מפני שסמכה התורה על החזקות, וכיון שביער את כל הידוע לו, יצא ידי חובתו<ref>מן הראוי לציין, שהר"ן דייק זאת מלשון הגמרא 'ודעתיה עילוה', כלומר שעד שאינו מוצאה ואין דעתו עליה, אינו עובר. וזה מתאים לפרש"י. לעומת זאת התוס' דייקו זאת מקושיית הגמרא בהמשך 'לכי משכחת לה ליבטלה', כלומר שקודם שמוצא אינו עובר. והדברים מתאימים לשיטתם, לפי שהם מפרשים שדעתיה עילוה שאינו בטל מאליו וכנ"ל.</ref>.
שהיא בתוך ביתו ולא ביטל החמץ. לפי שמה שבדק בכל הבית וביער את כל הנמצא, מוציא אותו מחשש איסור. וכן הוא מפורש ב'''תוספות''' (כא א ד"ה ואי), וכן כתב להדיא ה'''ר"ן''' (דפי הרי"ף א א ד"ה אלא) וכתב בטעם הדבר, מפני שסמכה התורה על החזקות, וכיון שביער את כל הידוע לו, יצא ידי חובתו<ref>מן הראוי לציין, שהר"ן דייק זאת מלשון הגמרא 'ודעתיה עילוה', כלומר שעד שאינו מוצאה ואין דעתו עליה, אינו עובר. וזה מתאים לפרש"י. לעומת זאת התוס' דייקו זאת מקושיית הגמרא בהמשך 'לכי משכחת לה ליבטלה', כלומר שקודם שמוצא אינו עובר. והדברים מתאימים לשיטתם, לפי שהם מפרשים שדעתיה עילוה שאינו בטל מאליו וכנ"ל.</ref>.
<BR/>וכן משמע מלשון '''בעל הלכות גדולות''' (יא פסח אור לארבעה עשר) שכתב שאחר שביטל, שוב לא יעבור על בל יראה ובל ימצא אם ימצא לאחר מכן. משמע להדיא שאם לא ימצא, אינו עובר אפילו לא ביטל.


אמנם לפי הפירוש של המאירי בסוף דבריו, שצריך לגרוס '''דדעתיה עלויה''' כלומר, שהיתה דעתו עליה מאז, ואף שלא ידע עליה מ"מ כיון שיפה היא הרי שחס עליה, א"כ עובר עליה למפרע. ולכן הצריכוהו חכמים לבטל קודם זמן האיסור, ולגמור בדעתו שאפילו ימצא חמץ שיקר הוא בעיניו, אין הוא רוצה בו אלא מבטלו מכל וכל, ובכך ניצל הוא מאיסור גם למפרע.
אמנם לפי הפירוש של המאירי בסוף דבריו, שכתב שצריך לגרוס '''דדעתיה עלויה''' כלומר, שהיתה דעתו עליה מאז, ואף שלא ידע עליה מ"מ כיון שיפה היא הרי שחס עליה, א"כ עובר עליה למפרע. ולכן הצריכוהו חכמים לבטל קודם זמן האיסור, ולגמור בדעתו שאפילו ימצא חמץ שיקר הוא בעיניו, אין הוא רוצה בו אלא מבטלו מכל וכל, ובכך ניצל הוא מאיסור גם למפרע.
<BR/>כן יש לומר גם בדעת התורי"ד, שפירש ש'ודעתו עילוה' הוא החשש הוא שמא ישהנה ויבוא לאכלה, יוצא מזה, שכאשר שמוצא את הגלוסקא לאחר זמן איסור, כבר אי אפשר לו לבטלה ועובר עליה בבל יראה ובל ימצא.
<BR/>כן יש לומר גם בדעת התורי"ד, שפירש ש'ודעתו עילוה' הוא החשש הוא שמא ישהנה ויבוא לאכלה, יוצא מזה, שכאשר שמוצא את הגלוסקא לאחר זמן איסור, כבר אי אפשר לו לבטלה ועובר עליה בבל יראה ובל ימצא.
<BR/>כמו כן יש להעיר, שלראשונים שהובאו לעיל הסוברים ש[[#אם מועיל ביטול לחמץ ידוע|לחמץ '''ידוע''' אינו מועיל ביטול]], ודאי שיש איסור בל יראה ובל ימצא בחמץ שאינו ידוע, שהרי לזה נועד עיקר הביטול.
<BR/>כמו כן יש להעיר, שלראשונים שהובאו לעיל הסוברים ש[[#אם מועיל ביטול לחמץ ידוע|לחמץ '''ידוע''' אינו מועיל ביטול]], ודאי שיש איסור בל יראה ובל ימצא בחמץ שאינו ידוע, שהרי לזה נועד עיקר הביטול.
שורה 143: שורה 143:
ואמנם גם בתחילת שעה שישית, שהוא זמן הביעור, לא רצו לתקן הביטול, לפי שאז כבר נאסר החמץ ואינו ברשותו לבטלו. ואף שמדאורייתא נאסר רק בסוף שעה שישית, ורק מדרבנן בתחילת שעה שישית, מ"מ כיון שאינו שלו מדרבנן, אינו יכול לבטלו.  
ואמנם גם בתחילת שעה שישית, שהוא זמן הביעור, לא רצו לתקן הביטול, לפי שאז כבר נאסר החמץ ואינו ברשותו לבטלו. ואף שמדאורייתא נאסר רק בסוף שעה שישית, ורק מדרבנן בתחילת שעה שישית, מ"מ כיון שאינו שלו מדרבנן, אינו יכול לבטלו.  
<BR/>ב'''צל"ח''' (ו ב ד"ה אמר רב יהודה) כתב שכבר מלשון רב יהודה 'הבודק צריך שיבטל' מדוייק שהביטול צריך להיות בשעת הבדיקה. שהרי אם לא כן היה לו לומר, 'צריך שיבטל' בלא 'הבודק'. והוסיף שכן מוכח גם מהמשך הגמרא שמקשה ונבטליה בד' או בה', שבזה רואים שהיה פשיטא לה בדברי רב יהודה שהוא הצריך לבטל כבר בערב בשעת הבדיקה.
<BR/>ב'''צל"ח''' (ו ב ד"ה אמר רב יהודה) כתב שכבר מלשון רב יהודה 'הבודק צריך שיבטל' מדוייק שהביטול צריך להיות בשעת הבדיקה. שהרי אם לא כן היה לו לומר, 'צריך שיבטל' בלא 'הבודק'. והוסיף שכן מוכח גם מהמשך הגמרא שמקשה ונבטליה בד' או בה', שבזה רואים שהיה פשיטא לה בדברי רב יהודה שהוא הצריך לבטל כבר בערב בשעת הבדיקה.
<BR/>בספר '''פרי חדש''' (תלד ב) כתב שהגמרא אתיא אליבא דר' מאיר שס"ל שאוכלים כל חמש ושורפים בתחילת שש, אבל לר' יהודה שאוכלים כל ארבע ושורפים כל חמש, אתי שפיר לבטל בשעה זו. ומכל מקום כתב שעיקר הביטול הוא של לילה, לפי שהבדיקה היא הכרחית ועל ידה יזכור לבטל, מה שאין כן הביעור שאינו הכרחי, לפי שייתכן שלא ימצא חמץ ולא יהיה לו מה לשרוף.


=== ביטול נוסף ביום י"ד ===
=== ביטול נוסף ביום י"ד ===
כתוב ב'''תשובת רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1734&st=&pgnum=106&hilite= (נ)] שצריך לבטל מיד בלילה אחר שבודק, ולמחרת שבודק ולא כלום<ref>אמנם יש שכתבו שייתכן שכוונתו שאינו '''מברך''' כלום.</ref>. וב'''ספר האורה'''  
כתוב ב'''תשובת רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1734&st=&pgnum=106&hilite= (נ)] שצריך לבטל מיד בלילה אחר שבודק, ולמחרת שבודק ולא כלום<ref>אמנם יש שכתבו שייתכן שכוונתו שאינו '''מברך''' כלום.</ref>. וב'''ספר האורה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31560&st=&pgnum=259&hilite= (א 89)] מובא שאם רוצה גם לבטל למחר בשעה רביעית הרשות בידו.
[http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31560&st=&pgnum=259&hilite= (א 89)] מובא שאם רוצה גם לבטל למחר בשעה רביעית הרשות בידו.
<BR/>ה'''רא"ש''' (א ט) הביא תשובה זו, והוסיף שיש נוהגים לבטל למחרת בתחילת שעה שישית בשעת שריפה, כלומר בסוף שעה חמישית קודם שיגיע זמן איסורו. והרא"ש עצמו כתב ששניהם כאחד טובים. ועוד כתב שגם ה'''ריצב"א''' היה אומר כן לחזור ולבטל ביום, משום הפת שאוכל ביום, שהביטול של הלילה אינו מועיל אלא לחמץ שלא ראה. וכן הביאו בשמו ה'''סמ"ג''' (עשין לט) וה'''סמ"ק''' (צח) ו'''הגהות מיימוניות''' (חמץ ומצה ג ז). וב'''שו"ת הרא"ש''' (יד ג) פסק כן לדינא, שאף שביטל בלילה חוזר ומבטל ביום אחר שמוציא כל החמץ מביתו, מחמת הפת שאוכל ביום. וכן כתב '''רבנו ירוחם''' (ה א לח ג) שראה לרבותיו שנוהגים כן.
<BR/>ה'''רא"ש''' (א ט) הביא תשובה זו, והוסיף שיש נוהגים לבטל למחרת בתחילת שעה שישית בשעת שריפה, כלומר בסוף שעה חמישית קודם שיגיע זמן איסורו. והרא"ש עצמו כתב ששניהם כאחד טובים. ועוד כתב שגם ה'''ריצב"א''' היה אומר כן לחזור ולבטל ביום, משום הפת שאוכל ביום, שהביטול של הלילה אינו מועיל אלא לחמץ שלא ראה. וכן הביאו בשמו ה'''סמ"ג''' (עשין לט) וה'''סמ"ק''' (צח) ו'''הגהות מיימוניות''' (חמץ ומצה ג ז). וב'''שו"ת הרא"ש''' (יד ג) פסק כן לדינא, שאף שביטל בלילה חוזר ומבטל ביום אחר שמוציא כל החמץ מביתו, מחמת הפת שאוכל ביום. וכן כתב '''רבנו ירוחם''' (ה א לח ג) שראה לרבותיו שנוהגים כן.


שורה 158: שורה 158:


בגאונים ובראשונים מובא בלשון ארמית:<BR/>
בגאונים ובראשונים מובא בלשון ארמית:<BR/>
'''רש"י''' (פסחים ו ב ד"ה הבודק): "כל חמירא דאיכא בביתא הדין ליבטיל" . וכן ב'''ספר האורה''' המיוחס לרש"י [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31560&st=&pgnum=259&hilite= (א 89)]: "כל חמירא דאיכא בביתא הדין דלא חזיתיה ודלא ביערתיה, ליבטול ולהוי כעפרא דארעא".
<BR/>בספר '''הלכות גדולות''' (יא פסח אור לארבעה עשר): "כל חמירא דאיכא ברשותי ולא ידענא ביה ליבטיל וליהוי עפרא".
<BR/>ב'''שאלתות דרב אחאי''' (צו עד): "כל חמירא דאיכא ברשותי בביתא הדין ולא חזיתיה ולא ידענא ביה ליבטיל מרשותי ויהא כעפרא דארעא".
<BR/>'''רש"י''' (פסחים ו ב ד"ה הבודק): "כל חמירא דאיכא בביתא הדין ליבטיל" . וכן ב'''ספר האורה''' המיוחס לרש"י [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31560&st=&pgnum=259&hilite= (א 89)]: "כל חמירא דאיכא בביתא הדין דלא חזיתיה ודלא ביערתיה, ליבטול ולהוי כעפרא דארעא".
<BR/>ב'''רי"ף''' (ג א) מובא הלשון: "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חמיתיה ולא ביערתיה ליבטיל וליהוי כעפרא".
<BR/>ב'''רי"ף''' (ג א) מובא הלשון: "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חמיתיה ולא ביערתיה ליבטיל וליהוי כעפרא".
<BR/>כעין זה הלשון ב'''רא"ש''': (א ט): "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ולא בערתיה ליבטיל ולחשיב כעפרא דארעא", וכן הוא ב'''טור''' (אורח חיים תלד). וב'''שו"ת הרא"ש''' (יד ג): "כל חמירא דאיתיה ברשותאי, דלא חזיתיה ודלא בערתיה, להוי חשיב כעפרא דארעא".  
<BR/>כעין זה הלשון ב'''רא"ש''': (א ט): "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ולא בערתיה ליבטיל ולחשיב כעפרא דארעא", וכן הוא ב'''טור''' (אורח חיים תלד). וב'''שו"ת הרא"ש''' (יד ג): "כל חמירא דאיתיה ברשותאי, דלא חזיתיה ודלא בערתיה, להוי חשיב כעפרא דארעא".  
שורה 172: שורה 174:
   
   
=== הפקר ===
=== הפקר ===
<BR/>ב'''הגהות מיימוניות''' (ג ח) כתב בשם '''ראבי"ה''' שיש לומר "ליבטיל ולהוי '''הפקר''' כעפרא", שהביטול משום הפקר הוא. אבל כתב שרבנו יואל לא היה אומר הפקר, וכן הרמב"ם ורי"ף ורש"י ורבנו יוסף אינם גורסים הפקר. וב'''בית יוסף''' (תלד ד"ה ומש"כ ולא יפרט) כתב שכן נהגו שלא לומר 'הפקר'.
ב'''הגהות מיימוניות''' (ג ח) כתב בשם '''ראבי"ה''' שיש לומר "ליבטיל ולהוי '''הפקר''' כעפרא", שהביטול משום הפקר הוא. אבל כתב שרבנו יואל לא היה אומר הפקר, וכן הרמב"ם ורי"ף ורש"י ורבנו יוסף אינם גורסים הפקר. וב'''בית יוסף''' (תלד ד"ה ומש"כ ולא יפרט) כתב שכן נהגו שלא לומר 'הפקר'.
<BR/>אבל ב'''בית חדש''' (ה) כתב שראוי לכל מדקדק במעשיו שיזכיר גם 'הפקר', מאחר שהרבה פוסקים הסכימו לר"ת שביטול מטעם הפקר.
<BR/>אבל ב'''בית חדש''' (ה) כתב שראוי לכל מדקדק במעשיו שיזכיר גם 'הפקר', מאחר שהרבה פוסקים הסכימו לר"ת שביטול מטעם הפקר.
<BR/>לעומת זאת ה'''פרי חדש''' (ב) כתב שאין לומר 'הפקר', שאף שהביטול מטעם הפקר, מ"מ לא דמי להפקר בכמה דברים כמו שכתב הר"ן.
<BR/>לעומת זאת ה'''פרי חדש''' (ב) כתב שאין לומר 'הפקר', שאף שהביטול מטעם הפקר, מ"מ לא דמי להפקר בכמה דברים כמו שכתב הר"ן.
שורה 219: שורה 221:
ב'''בית חדש''' (ז) הביא דעות המתירים על ידי שליח <ref>וע"ש שכתב שכן פסק גם בספר '''צידה לדרך''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11852&st=&pgnum=364 (ד ג ד)], ואינו נמצא שם.</ref>, אבל דעתו לאסור. וכתב שגם העיטור ודעימיה שהתירו, לא התירו אלא מפני שדעתם בביטול כרש"י והרמב"ם שהוא משום השבתה, אבל למ"ד שהוא משום הפקר, לא מהני שליחות. וגם לפי דעת הגאונים שאין צריך להוציא הביטול בפה, אלא במחשבת הלב סגי, איך אפשר לומר שיועיל בזה שליחות. אלא ודאי גם המתיר בשליחות כוונתו שבעל הבית מבטל בלבו, והשליח אומר בפה, אך גם זה אינו אלא למ"ד שהביטול בפה עיקר ולא הביטול בלב.
ב'''בית חדש''' (ז) הביא דעות המתירים על ידי שליח <ref>וע"ש שכתב שכן פסק גם בספר '''צידה לדרך''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11852&st=&pgnum=364 (ד ג ד)], ואינו נמצא שם.</ref>, אבל דעתו לאסור. וכתב שגם העיטור ודעימיה שהתירו, לא התירו אלא מפני שדעתם בביטול כרש"י והרמב"ם שהוא משום השבתה, אבל למ"ד שהוא משום הפקר, לא מהני שליחות. וגם לפי דעת הגאונים שאין צריך להוציא הביטול בפה, אלא במחשבת הלב סגי, איך אפשר לומר שיועיל בזה שליחות. אלא ודאי גם המתיר בשליחות כוונתו שבעל הבית מבטל בלבו, והשליח אומר בפה, אך גם זה אינו אלא למ"ד שהביטול בפה עיקר ולא הביטול בלב.
<BR/>ומה שהביא הב"י שיש להקל בביטול יותר מהפקר רגיל, ובגלוי דעתא בעלמא סגי, כתב הב"ח שזה כתב הר"ן רק לענין שלא יצטרך לומר בפה ולא בפני שלושה וכיו"ב, אך מנ"ל להקל קולות נוספות, אדרבה כיון שהקלו לענין מסויים, יש להחמיר לענין שליחות, שלא להקל בו יותר מדי. ומש"כ שביטול אינו כהפקר לפי שאינו מדין נדר, תמה הב"ח למה לא יהא כהפקר לכל דבר שהוא מדין נדר. וסיים דלמעשה אין להקל לבטל ע"י שליח.
<BR/>ומה שהביא הב"י שיש להקל בביטול יותר מהפקר רגיל, ובגלוי דעתא בעלמא סגי, כתב הב"ח שזה כתב הר"ן רק לענין שלא יצטרך לומר בפה ולא בפני שלושה וכיו"ב, אך מנ"ל להקל קולות נוספות, אדרבה כיון שהקלו לענין מסויים, יש להחמיר לענין שליחות, שלא להקל בו יותר מדי. ומש"כ שביטול אינו כהפקר לפי שאינו מדין נדר, תמה הב"ח למה לא יהא כהפקר לכל דבר שהוא מדין נדר. וסיים דלמעשה אין להקל לבטל ע"י שליח.
<BR/>אבל ה'''טורי זהב''' (ו) כתב סברות להקל לבטל ע"י שליח, שמסתמא הוא נותן לשליח את חמצו במתנה כדי לבטלו (וכתב שלפי זה אין צריך השליח לפרש 'חמצו של פלוני').
<BR/>אבל ה'''טורי זהב''' (ו) כתב סברות להקל לבטל ע"י שליח, שמסתמא הוא נותן לשליח את חמצו במתנה כדי לבטלו (וכתב שלפי זה אין צריך השליח לפרש 'חמצו של פלוני'), וכן דעת ה'''פרי חדש''' (ד) שהעיקר כפסק מרן שאפשר לבטל על ידי שליח.


== שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==
== שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==
שורה 229: שורה 231:


[[קטגוריה:חמץ]]
[[קטגוריה:חמץ]]
[[קטגוריה:פסח]]
[[קטגוריה:פסחים ד:]]
[[קטגוריה:פסחים ד:]]
[[קטגוריה:פסחים ו:]]
[[קטגוריה:פסחים ו:]]