9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "אמירה לגוי בשבת"
אין תקציר עריכה
צבי אליעזר (שיחה | תרומות) |
|||
| (2 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות||שבת טז ו, כג ג|שבת קכא א, קנ א|||}} | {{מקורות||שבת טז ו, כג ג|שבת קכא א, קנ א|||}} | ||
| שורה 17: | שורה 15: | ||
ה'''רמב"ם''' (פ"ו ה"א והכ"ב ועוד) פסק שאמירה לגוי לא הווי אלא איסור דרבנן. וכ"פ '''השו"ע''' (סי' שז ס"ה) ובמשנ"ב שם (ס"ק כ וכן בסי' רמג ס"ק ה ובשעה"צ שם) וכן הסכמת כל האחרונים. | ה'''רמב"ם''' (פ"ו ה"א והכ"ב ועוד) פסק שאמירה לגוי לא הווי אלא איסור דרבנן. וכ"פ '''השו"ע''' (סי' שז ס"ה) ובמשנ"ב שם (ס"ק כ וכן בסי' רמג ס"ק ה ובשעה"צ שם) וכן הסכמת כל האחרונים. | ||
====פסיקת הדין במשניות==== | |||
'''במשנה''' (שבת קכא.) לעניין דליקה: נכרי שבא לכבות, אין אומרים לו כבה ואל תכבה. | |||
'''ועוד שם''' (קנ.): לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים. גמ': מ"ש הוא ומ"ש חבירו? א"ר פפא: חבר נכרי! מתקיף ליה רב אשי-אמירה לנכרי שבות! (וכבר שנינו (בקכא.) שאסור. רש"י.) וכו'. | |||
===='''המקור לאיסור באיסורי דרבנן'''==== | ===='''המקור לאיסור באיסורי דרבנן'''==== | ||
| שורה 25: | שורה 28: | ||
3. על כן סובר '''הפרמ"ג''' (שם) שהמקור הוא מהגמ' בעירובין (סז:) שם מדובר על תינוק שקודם הברית בשבת, נשפכו המים החמין שחממו מערב שבת לרחיצתו אחרי הברית. הורה רבה לומר לגוי להביא, אחרי מעשה הקשה לו אביי על ההיתר ויישב לו רבה שבשבות (איסור דרבנן) שאין בה מעשה, כמו לומר לגוי להביא מים חמים, מותר לומר לגוי לצורך מצווה. משמע שלא לצורך מצווה הרי זה אסור. | 3. על כן סובר '''הפרמ"ג''' (שם) שהמקור הוא מהגמ' בעירובין (סז:) שם מדובר על תינוק שקודם הברית בשבת, נשפכו המים החמין שחממו מערב שבת לרחיצתו אחרי הברית. הורה רבה לומר לגוי להביא, אחרי מעשה הקשה לו אביי על ההיתר ויישב לו רבה שבשבות (איסור דרבנן) שאין בה מעשה, כמו לומר לגוי להביא מים חמים, מותר לומר לגוי לצורך מצווה. משמע שלא לצורך מצווה הרי זה אסור. | ||
=== טעמי האיסור === | ===טעמי האיסור=== | ||
'''רש"י''' (שבת קכא. ד"ה 'כבה הוא דלא אמרינן ליה') שעושהו שלוחו ממש. וכן בקנג. (ד"ה 'מאי טעמא שרי ליה למיתב לנכרי'). והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת . | '''רש"י''' (שבת קכא. ד"ה 'כבה הוא דלא אמרינן ליה') שעושהו שלוחו ממש. וכן בקנג. (ד"ה 'מאי טעמא שרי ליה למיתב לנכרי'). והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת . | ||
| שורה 104: | שורה 107: | ||
יש פה דיוק מדהים של '''הגר"א''' ממה שבניגוד לגמ' בעירובין שחילקה בין שבות שיש בו מעשה לשבות שאין בו מעשה, הגמ' בביצה לא חילקה. נמצאנו למדים שהיתר מקצת חולי מתייחס אך ורק להאם חולה הוא אם לאו ולא לאיזה חומרת איסור מדובר. | יש פה דיוק מדהים של '''הגר"א''' ממה שבניגוד לגמ' בעירובין שחילקה בין שבות שיש בו מעשה לשבות שאין בו מעשה, הגמ' בביצה לא חילקה. נמצאנו למדים שהיתר מקצת חולי מתייחס אך ורק להאם חולה הוא אם לאו ולא לאיזה חומרת איסור מדובר. | ||
=== אמירה לגוי במקום צער בעלי חיים === | |||
'''בשבת''' (קלח:) מבואר שבמקום צער בעלי חיים מותר לבטל כלי מהיכנו, וכתב '''הרא"ש''' (שם סי' ג) ועוד שבמקום צעב"ח מותרת גם אמירה לגוי, ולכן אם הפרה מצטערת מהחלב שבדדיה מותר לומר לגוי לחלוב אותה. | |||
וכ"פ '''בשו"ע''' (סימן שה סעיף כ): מותר לומר לאינו יהודי לחלוב בהמתו בשבת משום צער בעלי חיים, שהחלב מצערה. וכ"כ '''המשנ"ב''' (שם ס"ק ע) לעניין בהמה שנפלה לאמת המים. ומ"ש השו"ע בהמשך: 'והחלב אסור בו ביום', אין זה מטעם הנאה ממלאכת גוי, אלא כמו שכתב '''המשנ"ב''' (ס"ק עב) שהטעם הוא מדין משקים שזבו שאסור להנות מהם בשבת שחיישינן שמא יסחט, כמבואר בסי' שכ ס"א. | |||
==='''עוד אופני היתר באמירה לגוי'''=== | ==='''עוד אופני היתר באמירה לגוי'''=== | ||