9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "איסור חמץ בערב פסח"
←שיטת התוספות
| שורה 26: | שורה 26: | ||
=== שיטת התוספות === | === שיטת התוספות === | ||
'''רבנו תם''' בתוספות (ו ב ד"ה משש) מסכים עקרונית לדברי רש"י שמסוף שעה שישית והלאה ישנו איסור תורה, אלא שחולק עליו בהסבר פשט דברי רב מה כוונתו 'משש שעות ולמעלה', לומר שאין הכוונה מתחילת שעה שישית כמו שרוצה רש"י לומר, אלא מסוף שעה שישית, שכן לשון הגמרא בכמה מקומות. לכן מפרש ר"ת שאף שמסוף שעה שישית האיסור הוא מהתורה, מ"מ הראיה שמביאים מדברי רב היא מהחמץ שהוא אסור מדרבנן, כיון שרב דיבר על חיטי קורדינייתא, שהם [[חמץ נוקשה]] שאינו אסור אלא מדרבנן. ומביאים ראיה משעות דאורייתא בחמץ דרבנן לשעות דרבנן בחמץ דאורייתא. | |||
<BR/>ה'''רא"ש''' (ב ב) הביא | <BR/>ה'''רא"ש''' (ב ב) הביא דברי רבנו תם, והביא גם דעת '''בעל העיטור'''. | ||
<BR/>'''בעל העיטור''' {{היברובוקס|20516|262|זמן השבתה ואיסור אכילה}} סובר שדברי רב הם אליבא דר' שמעון שלשיטתו אמנם אין איסור מהתורה אך יש איסור מדרבנן משעה שישית ומעלה, כשם שיש [[חמץ שעבר עליו הפסח|קנס מדרבנן לאחר זמנו]]. וכיון שאסרוהו חכמים בהנאה, אין חוששין לקידושין. הרא"ש עצמו תמה על דעה זו מנא ליה לבעל העיטור שלר' שמעון אסור מדרבנן, שדבר זה לא נזכר בגמרא. | <BR/>'''בעל העיטור''' {{היברובוקס|20516|262|זמן השבתה ואיסור אכילה}} סובר שדברי רב הם אליבא דר' שמעון שלשיטתו אמנם אין איסור מהתורה אך יש איסור מדרבנן משעה שישית ומעלה, כשם שיש [[חמץ שעבר עליו הפסח|קנס מדרבנן לאחר זמנו]]. וכיון שאסרוהו חכמים בהנאה, אין חוששין לקידושין. הרא"ש עצמו תמה על דעה זו מנא ליה לבעל העיטור שלר' שמעון אסור מדרבנן, שדבר זה לא נזכר בגמרא. | ||
ל'''בעל המאור''' (ג א בדפי הרי"ף) שיטה מיוחדת בזה, שסובר הוא שדברי רב הללו אינם להלכה כלל, מכיוון שהם בשיטת ר' יהודה, ואנן קיימא לן כר' שמעון שחמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אין בו איסור מהתורה<ref>וממילא גם המשנה בתחילת פרק ב' שעליה עומדת גמרא זו אינה להלכה, דאליבא דר' יהודה היא.</ref>. לכן המקדש בחמץ משעה שישית והלאה חוששין לקידושיו, כיון שאין בהם איסור הנאה. אמנם הוסיף בעל המאור וכתב, שגם ר' שמעון מודה שיש מצות עשה דהשבתה, אבל אפשר להשבית את החמץ על ידי אכילתו, שאין לך השבתה גדולה מזו, אבל לכתחילה אין לשהותו משנכנסה שעה שישית, ולכן לכתחילה לא מתירים לאכול ולהנות ממנו. | ל'''בעל המאור''' (ג א בדפי הרי"ף) שיטה מיוחדת בזה, שסובר הוא שדברי רב הללו אינם להלכה כלל, מכיוון שהם בשיטת ר' יהודה, ואנן קיימא לן כר' שמעון שחמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אין בו איסור מהתורה<ref>וממילא גם המשנה בתחילת פרק ב' שעליה עומדת גמרא זו אינה להלכה, דאליבא דר' יהודה היא.</ref>. לכן המקדש בחמץ משעה שישית והלאה חוששין לקידושיו, כיון שאין בהם איסור הנאה. אמנם הוסיף בעל המאור וכתב, שגם ר' שמעון מודה שיש מצות עשה דהשבתה, אבל אפשר להשבית את החמץ על ידי אכילתו, שאין לך השבתה גדולה מזו, אבל לכתחילה אין לשהותו משנכנסה שעה שישית, ולכן לכתחילה לא מתירים לאכול ולהנות ממנו. | ||
ה'''רמב"ן''' במלחמות ה' משיג על דברי המאור, שלא מצאנו לעולם דבר הצריך השבתה ומותר באכילה. אלא דברי רב מתייחסין לסוף שעה שישית, ואליבא דר' שמעון הם הסובר שאמנם אין איסור אכילה מהתורה, אך יש מצוות השבתה מהתורה, ולכן מדרבנן אסור באכילה והנאה, שמא ישהה ולא יבער ויאכל. | ה'''רמב"ן''' במלחמות ה' משיג על דברי המאור, שלא מצאנו לעולם דבר הצריך השבתה ומותר באכילה. אלא דברי רב מתייחסין לסוף שעה שישית, ואליבא דר' שמעון הם הסובר שאמנם אין איסור אכילה מהתורה, אך יש מצוות השבתה מהתורה, ולכן מדרבנן אסור באכילה והנאה, שמא ישהה ולא יבער ויאכל. | ||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||