הבדלים בין גרסאות בדף "אבידה מדעת"

נוספו 90 בתים ,  10:29, 4 באוגוסט 2020
מ
שורה 36: שורה 36:
ו'''בט"ז''' גם כן הביא ראיה לדברי הטור ממכנשתא דבי דרי, אבל כתב שבהגמ' בבבא בתרא גבי קטן ששבר הצלוחית, מוכח כהרמב"ם, שהרי על מה שאיבד הקטן את האיסר אין הגמ' שואלת אמאי חייב החנווני, וביאר הרשב"ם משום דאביו לא שלח אלא להודיעו, וא"נ דאבידה מדעת הוי הפקר, הרי גם הפונדיון שהוליך הקטן לחנווני הוי הפקר, ולמה ישלם על האיסר. אלא ודאי שאינו הפקר, רק שלא חשש האב לשמור על ממונו, ומ"מ יש לחייב את החנווני. וסיים הט"ז דמ"מ אין בידו להכריע במחלוקת זו.
ו'''בט"ז''' גם כן הביא ראיה לדברי הטור ממכנשתא דבי דרי, אבל כתב שבהגמ' בבבא בתרא גבי קטן ששבר הצלוחית, מוכח כהרמב"ם, שהרי על מה שאיבד הקטן את האיסר אין הגמ' שואלת אמאי חייב החנווני, וביאר הרשב"ם משום דאביו לא שלח אלא להודיעו, וא"נ דאבידה מדעת הוי הפקר, הרי גם הפונדיון שהוליך הקטן לחנווני הוי הפקר, ולמה ישלם על האיסר. אלא ודאי שאינו הפקר, רק שלא חשש האב לשמור על ממונו, ומ"מ יש לחייב את החנווני. וסיים הט"ז דמ"מ אין בידו להכריע במחלוקת זו.


גם ב'''קצות החושן''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=14540&st=%u05D0%u05D1%u05D9%u05D3%u05D4%20%u05DE%u05D3%u05E2%u05EA (א)] כתב ראיה זו שהביא הט"ז להוכיח כדברי הרמב"ם, וכתב דאם נרצה לומר כהש"ך שבכל המקומות בש"ס כוונת הביטוי אבידה מדעת אחת היא, אז אדרבה יש לומר כהרמב"ם שאינו הפקר, וכן יש לפרש בכל המקומות הנ"ל. רק במכנשתא דבי דרי שם מפורש דהרי אלו שלו, יש לומר דהתם אליבא דאביי איירינן, דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, ואף לאחר שנתייאש לבסוף אינו זוכה לפי שבאיסורא אתא לידיה. לכך תירצה הגמ' דבמשכנתא דבי דרי עסקינן, דאבדה מדעת היא, כלומר וליכא באיסורא אתא לידיה כלל [לפי שאין בה חיוב השבה או שלא הוי שומר אבידה], ולכן קונה בייאוש אחר כך.<br/>
גם ב'''קצות החושן''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=14540&st=%u05D0%u05D1%u05D9%u05D3%u05D4%20%u05DE%u05D3%u05E2%u05EA (א)] כתב ראיה זו שהביא הט"ז להוכיח כדברי הרמב"ם, וכתב דאם נרצה לומר כהש"ך שבכל המקומות בש"ס כוונת הביטוי אבידה מדעת אחת היא, אז אדרבה יש לומר כהרמב"ם שאינו הפקר, וכן יש לפרש בכל המקומות הנ"ל. רק במכנשתא דבי דרי שם מפורש דהרי אלו שלו, יש לומר דהתם אליבא דאביי איירינן, דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, ואף לאחר שנתייאש לבסוף אינו זוכה לפי שבאיסורא אתא לידיה. לכך תירצה הגמ' דבמשכנתא דבי דרי עסקינן, דאבדה מדעת היא, כלומר וליכא באיסורא אתא לידיה כלל [לפי שאין בה חיוב השבה או שלא הוי שומר אבידה], ולכן קונה בייאוש אחר כך.<br />
עוד כתב הקצות שם להקשות על דברי הב"ח בתשובה הנ"ל, דאי אפשר לומר בנותן מטבע לקטן דדעתו להפקירה, שהרי מעובדא דצלוחית מוכח דלא הוי הפקר, שאם לא כן לא היה לנו לחייב את החנווני על הצלוחית, ואדרבה, בזה אף הטור יודה דלא חשיב הפקר.  
עוד כתב הקצות שם להקשות על דברי הב"ח בתשובה הנ"ל, דאי אפשר לומר בנותן מטבע לקטן דדעתו להפקירה, שהרי מעובדא דצלוחית מוכח דלא הוי הפקר, שאם לא כן לא היה לנו לחייב את החנווני על הצלוחית, ואדרבה, בזה אף הטור יודה דלא חשיב הפקר.  


שורה 43: שורה 43:
===דעת הגר"א===
===דעת הגר"א===


ו'''בביאור הגר"א''' כתב בטעם הרמב"ם והשו"ע שהתורה לא פטרתו באבידה מדעת אלא רק מאיסור לא תוכל להתעלם, וכפי הפסוק שהביא הרמב"ם 'אשר תאבד' פרט למאבד מדעתו, דסיפא דקרא 'לא תוכל להתעלם', אבל גזל עדיין יש בו, וכמו שמוכח מעובדא דאיסר ושמן בבבא בתרא. <br/>והנראה בכוונתו כעין מה שכתב בעל נתיבות המשפט, דאבידה מדעת כל דיני אבידה יש לה, מלבד חובת ההשבה, ולכן אסור לו ליטול לעצמו, אך אם נמצא שהיה פה גם ייאוש, יכול לזכות בה. ועל פי שיטת הרמב"ם לגבי [[לימוד דין ייאוש משמלה]] שכתב דהכל תליא בחפץ אם יש בו סימן או לא, ועפי"ז קובעים אם יש ייאוש, גם באבידה מדעת הדין כן, דבל מקום שאין בו סימן כגון מכנשתא דבי דרי, וחביות פתוחות [ופלא על הפוסקים שלא הזכירו גמרא זו, שהיא גם ראיה לכאורה נגד הרמב"ם] הדין הוא שהרי אלו שלו. ואילו בכלי באשפה [דשם איירי ביש בו סימן, ושפיר יש לפרש שם בגמ' שאינו רשאי ליטלה, וקצת תימה על הש"ך והנתיבות שכתבו כדבר פשוט שהתם הרי אלו שלו, ואינו מוכרח], וכן פרה רועה בין הכרמים, ובמשליך כיסו לרה"ר, וצלוחית ביד קטן, בכל אלו יש בהם סימן, ולכן ליכא ייאוש, וממילא אף שאינו חייב ליטפל בה, מ"מ עדיין ממון הבעלים הוא ואינו רשאי ליטלה וחייב על נזקיה.
ו'''בביאור הגר"א''' כתב בטעם הרמב"ם והשו"ע שהתורה לא פטרתו באבידה מדעת אלא רק מאיסור לא תוכל להתעלם, וכפי הפסוק שהביא הרמב"ם 'אשר תאבד' פרט למאבד מדעתו, דסיפא דקרא 'לא תוכל להתעלם', אבל גזל עדיין יש בו, וכמו שמוכח מעובדא דאיסר ושמן בבבא בתרא. <br />והנראה בכוונתו כעין מה שכתב בעל נתיבות המשפט, דאבידה מדעת כל דיני אבידה יש לה, מלבד חובת ההשבה, ולכן אסור לו ליטול לעצמו, אך אם נמצא שהיה פה גם ייאוש, יכול לזכות בה. ועל פי שיטת הרמב"ם לגבי [[לימוד דין ייאוש משמלה]] שכתב דהכל תליא בחפץ אם יש בו סימן או לא, ועפי"ז קובעים אם יש ייאוש, גם באבידה מדעת הדין כן, דבל מקום שאין בו סימן כגון מכנשתא דבי דרי, וחביות פתוחות [ופלא על הפוסקים שלא הזכירו גמרא זו, שהיא גם ראיה לכאורה נגד הרמב"ם] הדין הוא שהרי אלו שלו. ואילו בכלי באשפה [דשם איירי ביש בו סימן, ושפיר יש לפרש שם בגמ' שאינו רשאי ליטלה, וקצת תימה על הש"ך והנתיבות שכתבו כדבר פשוט שהתם הרי אלו שלו, ואינו מוכרח], וכן פרה רועה בין הכרמים, ובמשליך כיסו לרה"ר, וצלוחית ביד קטן, בכל אלו יש בהם סימן, ולכן ליכא ייאוש, וממילא אף שאינו חייב ליטפל בה, מ"מ עדיין ממון הבעלים הוא ואינו רשאי ליטלה וחייב על נזקיה.
 
[[:קטגוריה:בבא ממציעא כד.|קטגוריה: בבא ממציעא כד.]]


==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==
* [http://www.torahbase.org/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%9B%D7%99-%D7%AA%D7%A6%D7%90-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%9E%D7%93%D7%A2%D7%AA/ אבידה מדעת] - הרב אשר וייס שליט"א, תשס"ט.
 
* [http://asif.co.il/?wpfb_filepage=1-20-pdf-12 אבידה מדעת] - הלל בן יעקב, 'מכנשתא דבי דרי' - מרכז הרב, תשס"ט.
*[http://www.torahbase.org/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%9B%D7%99-%D7%AA%D7%A6%D7%90-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%9E%D7%93%D7%A2%D7%AA/ אבידה מדעת] - הרב אשר וייס שליט"א, תשס"ט.
* [http://www.etzion.org.il/vbm/archive/yomyom/dafyomyomi/2009-05-20.php אבידה מדעת] - הרב שמואל שמעוני, הדף היומיומי, בית המדרש הוירטואלי - הר עציון.
*[http://asif.co.il/?wpfb_filepage=1-20-pdf-12 אבידה מדעת] - הלל בן יעקב, 'מכנשתא דבי דרי' - מרכז הרב, תשס"ט.
*[http://www.etzion.org.il/vbm/archive/yomyom/dafyomyomi/2009-05-20.php אבידה מדעת] - הרב שמואל שמעוני, הדף היומיומי, בית המדרש הוירטואלי - הר עציון.
 
[[קטגוריה:אבידה ומציאה]]
[[קטגוריה:אבידה ומציאה]]
[[קטגוריה:הפקר]]
[[קטגוריה:הפקר]]