הבדלים בין גרסאות בדף "ברכת הגומל"

'''ברמב"ם''' (ברכות י ח) הוסיף לגבי יורדי הים 'כשעלו ממנו' ולגבי הולכי מדבר הוסיף 'כשיגיעו ליישוב'. וכן העתיקו ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים ריט א).

<BR/>וכתב ה'''עולת תמיד''' אורגלר [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45925&st=&pgnum=115 (א)] בכוונתו שאף אם אירע לו נס בים, אינו מברך עד שיעלה ממנו, וכן אם מתעכב יום-יומיים בנמל בתחנת ביניים, אינו מברך עד שיגיע למחוז חפצו, אמנם מסתפק שם כאשר מתעכבים הרבה זמן אם יש לו לברך. ובספר '''אליה רבה''' (ריט א) הביא בשם '''עטרת זקנים''' (ב) שאין לברך עד שיצא מן הצרה לגמרי, וכן בחולה עד שילך על בוריו, וכן העתיק לדינא ה'''משנה ברורה''' (א-ב).

<BR/>אבל ה'''מגן אברהם''' (א) על דברי השלחן לגבי חבוש, הוסיף 'על עסקי נפשות', ומשמע דלא כרבנו יונה. וכן הקשו על המגן אברהם, ה'''אליה רבה''' (ב) וה'''נתיב חיים''' (אוצר מפרשים ד) באריכות שדבריו הם נגד דברי רבנו יונה. והחיד"א ב'''ברכי יוסף''' (ד) הביא מתשובת ה'''ר"י מיגאש''' (צ) שכתב במפורש שגם מי שנחבש על חוב או מס קצוב, צריך לברך לכשיצא, דלא פלוג רבנן בין עסקי ממון לעסקי נפשות.

וב'''מחצית השקל''' (א) כתב ליישב דברי המגן אברהם, שגם כוונת רבנו יונה שהביא דברי רב האי גאון, אין כוונתו שחבשוהו על עסקי ממון, אלא שניתן להצילו בעבור ממון, וכן דייק בלשונו שכתב 'בעבור ממון', ובזה גם המגן אברהם מודה שיברך. וכל כוונת המגן אברהם הייתה לאפוקי כשחבשוהו מלכתחילה על עסק ממון ואמרו שמשום ממון נתפס, דבזה אינו מברך. וב'''ביאור הלכה''' (ד"ה חבוש) כתב ליישב לדעת המגן אברהם, שהר"י מיגש ורבנו יונה סוברים כדעת הערוך שאף על מיחוש בעלמא מברך הגומל, ואין צריך שיוטל למיטה. אבל לדעת השלחן ערוך שהכריע שצריך שעל כל פנים יוטל למטה אף שאינו מסוכן, גם חבוש מחמת ממון כיון שלעולם לא יבוא לידי סכנה הוי כמיחוש בעלמא ואינו מברך.

<BR/>בספר '''אליה רבה''' (ריט ג) כתב לתרץ שברכת הגומל היא כדין הלל, כלשון הפסוק 'יהללוהו', וקיימא לן (אורח חיים תכב ז) ש[[הלל יש לומר בעמידה]], ולכן גם בברכה זו שהיא כהלל יש לעמוד. וב'''שו"ת חת"ם סופר''' (אורח חיים נא) הסכים לתירוץ זה, אבל כתב עוד שהרמב"ם סבירא ליה שכל דבר של ציבור צריך עמידה מפני כבוד הציבור, וכמו שכתב לענין קריאת המגילה (מגילה ב ז), ש[[בציבור אין לקרוא את המגילה יושב]], מפני כבוד הציבור.