58
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "אשו משום חציו ומשום ממונו"
אין תקציר עריכה
רפאל זטקובצקי (שיחה | תרומות) |
רפאל זטקובצקי (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
== חיוב בושת == | == חיוב בושת == | ||
'''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד"ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&lang2=he&w2=all&lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה<br> | '''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד"ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' [https://www.sefaria.org.il/Rif_Bava_Kamma.10b?lang=he&p2=Nimukei_Yosef_on_Bava_Kamma.10a.16&lang2=he&w2=all&lang3=he {{מ|י ב}}] כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה<br> | ||
לעומת זאת ה'''רמב"ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא"ש''' | לעומת זאת ה'''רמב"ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו}} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא"ש''' https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|ב ח}}] וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב"ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.<br> | ||
ה'''שולחן ערוך''' {{שו"ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב"ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר"א''' {{שו"ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב"ם מדברי ה'''ירושלמי''' | ה'''שולחן ערוך''' {{שו"ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב"ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר"א''' {{שו"ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח לז בליקוט}} שמוכיח כשיטת הרמב"ם מדברי ה'''ירושלמי''' {{היברובוקס|40732|15|א ב}}. | ||
== הריגה באמצעות אש == | == הריגה באמצעות אש == | ||
נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש"אשו משום חציו".<br> | נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש"אשו משום חציו".<br> | ||
לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד"ה סוף חמה}} ה'''רא"ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא"ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד"ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.<br> | לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד"ה סוף חמה}} ה'''רא"ש''' [https://www.sefaria.org.il/Rosh_on_Bava_Kamma.2.8?lang=he {{מ|בבא קמא ב ח}}] וה'''רא"ה''' בשיטה מקובצת {{היברובוקס|14110|202|בבא קמא נו א ד"ה אילימא}} כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.<br> | ||
לעומתם ה'''ר"ן''' (סנהדרין עז ב ד"ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' | לעומתם ה'''ר"ן''' (סנהדרין עז ב ד"ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' {{היברובוקס|14093|175|נו א}} מדייק מלשונו של ה'''רמב"ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר"ן.<br> | ||
ה'''אבני נזר''' | ה'''אבני נזר''' {{היברובוקס|1344|422|אורח חיים שפט ד}} וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר"ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום "קים ליה בדרבה מיניה", ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ"ל מתרצים שלדעת הר"ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.<br> | ||
ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא"ש, אך ה'''ערך ש"י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח. | ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא"ש, אך ה'''ערך ש"י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח. | ||