58
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "אשו משום חציו ומשום ממונו"
אין תקציר עריכה
רפאל זטקובצקי (שיחה | תרומות) |
רפאל זטקובצקי (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
לדעת '''רש"י''' היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם. | לדעת '''רש"י''' היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם. | ||
<br>'''התוספות''' הקשו על רש"י שלוש קושיות מרכזיות: | <br>'''התוספות''' הקשו על רש"י שלוש קושיות מרכזיות: | ||
# הגמרא בפרק הכונס | # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש"י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה. | ||
# המשנה בפרק הכונס | # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש"י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש. | ||
# לפי שיטתו של רש"י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע"י הפקרת הגחלים. | # לפי שיטתו של רש"י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע"י הפקרת הגחלים. | ||
'''השיטה מקובצת''' מתרץ בדעת רש"י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. | '''השיטה מקובצת''' מתרץ בדעת רש"י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. | ||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
== אשו משום חציו - מסקנת הגמרא == | == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא == | ||
=== קושיית הגמרא על רבי יוחנן === | === קושיית הגמרא על רבי יוחנן === | ||
ה'''גמרא''' מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי "טמון" - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי. | |||
<br> | <br> | ||
'''רש"י''' מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש"י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש"י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.<br> | '''רש"י''' מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש"י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש"י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.<br> | ||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
=== תירוץ הגמרא === | === תירוץ הגמרא === | ||
ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא "כלו לו חציו"), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.<br> | |||
הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו. | הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו. | ||
על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.<br> | על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.<br> | ||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
== פסיקת ההלכה == | == פסיקת ההלכה == | ||
=== שיטת הרא"ש והטור === | === שיטת הרא"ש והטור === | ||
ה'''רא"ש''' (ב ח) וה'''טור''' (חושן משפט תיח) פסקו כדעת רבי יוחנן ש"אשו משום חציו" משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה | ה'''רא"ש''' (ב ח) וה'''טור''' (חושן משפט תיח) פסקו כדעת רבי יוחנן ש"אשו משום חציו" משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא"ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש"י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב "אשו משום חציו" הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת "תירוץ הגמרא"}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' וה'''ריא"ז'''. | ||
=== שיטת הרי"ף והרמב"ם === | === שיטת הרי"ף והרמב"ם === | ||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
== חיוב בושת == | == חיוב בושת == | ||
'''רש"י''' | '''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד"ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה<br> | ||
לעומת זאת ה'''רמב"ם''' (שם) כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' (חושן משפט תיח יא) טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא"ש''' (שם) וה'''טור''' (שם). הפרישה מבאר שלדעת הרמב"ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.<br> | לעומת זאת ה'''רמב"ם''' (שם) כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' (חושן משפט תיח יא) טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא"ש''' (שם) וה'''טור''' (שם). הפרישה מבאר שלדעת הרמב"ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.<br> | ||
ה'''שולחן ערוך''' (שם) פוסק כדעת הרמב"ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר"א''' (שם לז בליקוט) שמוכיח כשיטת הרמב"ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב). | ה'''שולחן ערוך''' (שם) פוסק כדעת הרמב"ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר"א''' (שם לז בליקוט) שמוכיח כשיטת הרמב"ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב). | ||
| שורה 56: | שורה 56: | ||
לדעת ה'''תוספות''' (סנהדרין עז א ד"ה סוף חמה), ה'''רא"ש''' (בבא קמא שם) וה'''רא"ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.<br> | לדעת ה'''תוספות''' (סנהדרין עז א ד"ה סוף חמה), ה'''רא"ש''' (בבא קמא שם) וה'''רא"ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.<br> | ||
לעומתם ה'''ר"ן''' (סנהדרין עז ב ד"ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב"ם''' בהלכות רוצח (ג י) שגם הוא סובר כדעת הר"ן.<br> | לעומתם ה'''ר"ן''' (סנהדרין עז ב ד"ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב"ם''' בהלכות רוצח (ג י) שגם הוא סובר כדעת הר"ן.<br> | ||
ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר"ן שהגמרא בסוגייתנו | ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר"ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום "קים ליה בדרבה מיניה", ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ"ל מתרצים שלדעת הר"ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.<br> | ||
ה'''טור''' (שם) כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא"ש, אך ה'''ערך ש"י''' (תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח. | ה'''טור''' (שם) כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא"ש, אך ה'''ערך ש"י''' (תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח. | ||