10,098
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "שכר שבת"
אין תקציר עריכה
(←הבלעה) |
|||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
===איסור על הנותן=== | ===איסור על הנותן=== | ||
בספר '''תהלה לדוד''' אורטינברג [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41315&st=&pgnum=3 (רמג א)] כתב בשם ספר '''מנורה הטהורה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14799&st=&pgnum=34 (רמז ב)] | בספר '''תהלה לדוד''' אורטינברג [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41315&st=&pgnum=3 (רמג א)] כתב בשם ספר '''מנורה הטהורה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14799&st=&pgnum=34 (רמז ב)] | ||
שכשם שיש איסור לקבל שכר שבת, כן יש איסור על הנותן. אבל מדברי ה'''משנה ברורה''' (כא) שכתב דהנותן שכר שבת עובר על איסור 'לפני עיור', ואף השוכר את הפועל לעשות לו בשבת עובר על האיסור, דייק בבספר '''שמירת שבת כהלכתה''' (כח {קיט}) שאין על הנותן איסור שכר שבת, אלא רק איסור 'לפני עיור'. | שכשם שיש איסור לקבל שכר שבת, כן יש איסור על הנותן. אבל מדברי ה'''משנה ברורה''' (כא) שכתב דהנותן שכר שבת עובר על איסור 'לפני עיור', ואף השוכר את הפועל לעשות לו בשבת עובר על האיסור [ומקורו ב'''חיי אדם''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38644&st=&pgnum=235 (ס ח)]], דייק בבספר '''שמירת שבת כהלכתה''' (כח {קיט}) שאין על הנותן איסור שכר שבת, אלא רק איסור 'לפני עיור'. | ||
<BR/>ויש להעיר מלשון הברייתא שבה כתוב 'אין נותנין לו שכר שבת', משמע שהוא דין דווקא על הנותן, וכן ציטטו הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והשו"ע. אבל בטור שינה הלשון וכתב 'אסור לו ליקח שכר שבת', ועמד על זה ה'''בית חדש''' (ג). | <BR/>ויש להעיר מלשון הברייתא שבה כתוב 'אין נותנין לו שכר שבת', משמע שהוא דין דווקא על הנותן, וכן ציטטו הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והשו"ע. אבל בטור שינה הלשון וכתב 'אסור לו ליקח שכר שבת', ועמד על זה ה'''בית חדש''' (ג). | ||
<BR/>וב'''ערך ש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8539&st=&pgnum=166 (ד)] תירץ בכוונת הטור, דכיון שהוא צורך מצווה [שמירת פרה אדומה ותינוקות שלא יטמאו] יש להתיר לנותן אם אי אפשר בענין אחר, אלא שהמקבל אסור אף לצורך מצוה. וראה בשו"ת '''משנה הלכות''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1882&st=&pgnum=84&hilite= (י סד)] | <BR/>וב'''ערך ש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8539&st=&pgnum=166 (ד)] תירץ בכוונת הטור, דכיון שהוא צורך מצווה [שמירת פרה אדומה ותינוקות שלא יטמאו] יש להתיר לנותן אם אי אפשר בענין אחר, אלא שהמקבל אסור אף לצורך מצוה. וראה בשו"ת '''משנה הלכות''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1882&st=&pgnum=84&hilite= (י סד)] | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
<BR/>ועל פי דברי הר"ן אלו פירש ה'''מגן אברהם''' (ז) את דברי ה'''רמ"א''' (ד) שאם משכיר את הפועל לחודש, אבל נותן לו שכר לפי יום באופן שיכול הוא לחזור בו באמצע החודש ולקבל את השכר רק עבור הימים שעברו, ה"ז שכר שבת ואסור. וכן העתיק ה'''משנה ברורה''' (יח-יט). | <BR/>ועל פי דברי הר"ן אלו פירש ה'''מגן אברהם''' (ז) את דברי ה'''רמ"א''' (ד) שאם משכיר את הפועל לחודש, אבל נותן לו שכר לפי יום באופן שיכול הוא לחזור בו באמצע החודש ולקבל את השכר רק עבור הימים שעברו, ה"ז שכר שבת ואסור. וכן העתיק ה'''משנה ברורה''' (יח-יט). | ||
<BR/>אולם דברי רמ"א אלו לקוחים מ'''בדק הבית''' בבית יוסף שמקורו מ'''שבלי הלקט''' (קיג), ושם כתב שאם השכיר לחדש ואמר כך וכך תתן לי בחדש שיבא כך וכך ליום, כשכיר שבת הוי ואסור, אבל אם אמר לחדש סתם נוטל שכרו של שבת. ולא הזכיר כלל ענין החזרה, אלא הכל תלוי בלשונו בשעת השכירות אם מזכיר 'כך וכך ליום' או לא. וכן ביאר דבריו ה'''אליה רבה''' (יד), וכתב שאינו ענין כלל למה שכתב הר"ן {{ראה עוד|שכר שבת|הבלעה}}. | <BR/>אולם דברי רמ"א אלו לקוחים מ'''בדק הבית''' בבית יוסף שמקורו מ'''שבלי הלקט''' (קיג), ושם כתב שאם השכיר לחדש ואמר כך וכך תתן לי בחדש שיבא כך וכך ליום, כשכיר שבת הוי ואסור, אבל אם אמר לחדש סתם נוטל שכרו של שבת. ולא הזכיר כלל ענין החזרה, אלא הכל תלוי בלשונו בשעת השכירות אם מזכיר 'כך וכך ליום' או לא. וכן ביאר דבריו ה'''אליה רבה''' (יד), וכתב שאינו ענין כלל למה שכתב הר"ן {{ראה עוד|שכר שבת|הבלעה}}. | ||
<BR/>כתב ה'''חיי אדם''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38644&st=&pgnum=235 (ס ח)] שאם מנכה השכר לשומר כאשר אינו שומר בשבת, לא הוי הבלעה. ולמד כן מהגמרא בכתובות הנזכרת ומתוס' שם. אבל ה'''משנה ברורה''' (יז) חלק עליו וכתב שיכול לנכות לו ולא הוי שכר שבת, כשם שמנכה לו מיום אחר, וביאר דבריו יותר ב'''באור הלכה''' (ד"ה נותן לו). | |||
כתב ב'''שו"ת מהרש"ג''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48130&st=&pgnum=111&hilite= (סה)] שאם שוכר שומר לכל יום ויום, וגם לשבת, לאחר מכן נותן את שכר כל הימים יחד, פשוט שאין זה נחשב הבלעה, וכתב שכן הוא גם ב'''שו"ת מהר"ם שי"ק''' (צו) ובשו"ת '''תשורת ש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1485&st=&pgnum=322&hilite= (תקיט)]. אלא שהקשה על זה ממש"כ הר"ן (עבודה זרה ) הובא להלכה ב'''רמ"א''' (רמה א) ש[[ישראל שיש לו שותפות עם גוי]] בתנור, אם הגוי אופה על דעת עצמו בשבת, מותר לישראל אחר כך לחלוק השכר שווה בשווה, אף שנוטל שכר שבת, ובלבד שיהיה זה בהבלעה. וקשה דמה בכך שנותן לו השכר מעורב עם ימות החול, והרי השכר הוא עבור יום השבת. וכתב שם לחלק שלא אסרו חז"ל אלא שכר שהוא מקבל עבור זמן השבת, שיש צורך לעשיית פעולה זו בשבת, כגון שמירה וכד', אבל אם עושה מלאכה שאין משמעות לכך שהיא נעשית בשבת, וגם אינם מזכירים הימים כלל, אלא הלוקח משלם לפי קיבולת העבודה, אף שהיא נעשתה בשבת, אין זה חשוב שכר שבת אם היא מובלעת בשכר שאר הימים. ומ"מ סיים שם דבעינן גם שלא תהיה המלאכה מלאכת גופו של ישראל, שאם שכרו להניח לו חפצים וכד', והניחם בשבת, אין ראיה להתיר שתועיל בזה הבלעה. | כתב ב'''שו"ת מהרש"ג''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48130&st=&pgnum=111&hilite= (סה)] שאם שוכר שומר לכל יום ויום, וגם לשבת, לאחר מכן נותן את שכר כל הימים יחד, פשוט שאין זה נחשב הבלעה, וכתב שכן הוא גם ב'''שו"ת מהר"ם שי"ק''' (צו) ובשו"ת '''תשורת ש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1485&st=&pgnum=322&hilite= (תקיט)]. אלא שהקשה על זה ממש"כ הר"ן (עבודה זרה ) הובא להלכה ב'''רמ"א''' (רמה א) ש[[ישראל שיש לו שותפות עם גוי]] בתנור, אם הגוי אופה על דעת עצמו בשבת, מותר לישראל אחר כך לחלוק השכר שווה בשווה, אף שנוטל שכר שבת, ובלבד שיהיה זה בהבלעה. וקשה דמה בכך שנותן לו השכר מעורב עם ימות החול, והרי השכר הוא עבור יום השבת. וכתב שם לחלק שלא אסרו חז"ל אלא שכר שהוא מקבל עבור זמן השבת, שיש צורך לעשיית פעולה זו בשבת, כגון שמירה וכד', אבל אם עושה מלאכה שאין משמעות לכך שהיא נעשית בשבת, וגם אינם מזכירים הימים כלל, אלא הלוקח משלם לפי קיבולת העבודה, אף שהיא נעשתה בשבת, אין זה חשוב שכר שבת אם היא מובלעת בשכר שאר הימים. ומ"מ סיים שם דבעינן גם שלא תהיה המלאכה מלאכת גופו של ישראל, שאם שכרו להניח לו חפצים וכד', והניחם בשבת, אין ראיה להתיר שתועיל בזה הבלעה. | ||