10,107
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "שכר שבת"
אין תקציר עריכה
| שורה 13: | שורה 13: | ||
כתב '''רש"י''' (כתובות סד א ד"ה כשכר שבת) שטעם האיסור הוא משום גזירה משום [[מקח וממכר]] ושכירות. וב'''מהר"ם שי"ף''' שם העיר על דבריו, שמקח וממכר גופא גזירה היא, וסיים דאפשר שכוונתו משום [[עובדין דחול]], וכעי"ז כתב בשו"ת '''בית שערים''' (אורח חיים ערה). | כתב '''רש"י''' (כתובות סד א ד"ה כשכר שבת) שטעם האיסור הוא משום גזירה משום [[מקח וממכר]] ושכירות. וב'''מהר"ם שי"ף''' שם העיר על דבריו, שמקח וממכר גופא גזירה היא, וסיים דאפשר שכוונתו משום [[עובדין דחול]], וכעי"ז כתב בשו"ת '''בית שערים''' (אורח חיים ערה). | ||
<BR/>וב'''בית יוסף''' (אורח חיים תקפה) הביא דברי רש"י הללו וכתב על דבריו, דודאי אין הכוונה גזירה ממש, שהרי מו"מ היא גזירה ואי אפשר לגזור גזירה לגזירה, ולכן צ"ל שאפילו איסור דרבנן אין בזה, אלא רק יש להיזהר בזה לכתחילה. והביא לזה ראיה מהגמרא בפסחים נ: שמשמע שאין בזה איסור ממש אלא רק אינו רואה סימן ברכה. וע' בשו"ת '''משנה הלכות''' (ח מא) שביאר דברי הב"י ותירצם עם מש"כ בסי' שו. | <BR/>וב'''בית יוסף''' (אורח חיים תקפה) הביא דברי רש"י הללו וכתב על דבריו, דודאי אין הכוונה גזירה ממש, שהרי מו"מ היא גזירה ואי אפשר לגזור גזירה לגזירה, ולכן צ"ל שאפילו איסור דרבנן אין בזה, אלא רק יש להיזהר בזה לכתחילה. והביא לזה ראיה מהגמרא בפסחים נ: שמשמע שאין בזה איסור ממש אלא רק אינו רואה סימן ברכה. וע' בשו"ת '''משנה הלכות''' (ח מא) שביאר דברי הב"י ותירצם עם מש"כ בסי' שו. | ||
<BR/>ובספר '''אליה רבה''' (שו יד) כתב על דברי בית יוסף אלו, | <BR/>ובספר '''אליה רבה''' (שו יד) כתב על דברי בית יוסף אלו, שנעלמה ממנו '''גמרא''' מפורשת (ביצה לז א) שאומרת שהטעם שאסור להקדיש בשבת ויו"ט הוא גזירה משום מקח וממכר, וזהו המקור לדברי רש"י הנ"ל. וכתבו שם '''רש"י''' ו'''תוס'''' (ד"ה משום) שמקח וממכר אסור מן הפסוק 'ממצוא חפצך', ולא הוי גזירה לגזירה, ואף אם נאמר דמו"מ גזירה דרבנן היא, כולה חדא גזירה הוא. | ||
ובשו"ת '''שואל ומשיב''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1426&st=&pgnum=194&hilite= (ה צא)] כתב שע"פ הרמב"ן בפרשת אמור יש באיסור שכר שבת דררא דאורייתא, שהרמב"ן עה"פ 'יהיה לכם שבתון' הביא דברי הספרי שאסור דברים שהם משום שבות, וכתב ע"ז הרמב"ן דחובת המנוחה בשבת היא דאורייתא, ועפי"ז סמכו חז"ל כל איסורי השבותין. | ובשו"ת '''שואל ומשיב''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1426&st=&pgnum=194&hilite= (ה צא)] כתב שע"פ הרמב"ן בפרשת אמור יש באיסור שכר שבת דררא דאורייתא, שהרמב"ן עה"פ 'יהיה לכם שבתון' הביא דברי הספרי שאסור דברים שהם משום שבות, וכתב ע"ז הרמב"ן דחובת המנוחה בשבת היא דאורייתא, ועפי"ז סמכו חז"ל כל איסורי השבותין. | ||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
==הבלעה== | ==הבלעה== | ||
ובסיפא דברייתא שם מובא שאם | ובסיפא דברייתא שם מובא שאם שכרו לשבוע שלם או לחודש או לשנה וכו', נותן לו שכר שבת. ומבואר מזה שאע"פ שנותן לו שכר גם על השבת, כיוון שמקבל את השכר בהבלעה עם שאר הימים, אין בזה איסור. והועתק להלכה בראשונים ובשלחן ערוך שם. | ||
<BR/>מבואר מדברי הברייתא, שיסוד היתר ההבלעה תלוי בסיכום שמסכמים ביניהם קודם העבודה. שאם הוא שכיר יום, אף שנותן לו את כל השכר ביחד ואינו מפרש לו שכר השבת, אינו נחשב להבלעה ואסור, משום שנותן לו שכר על מה ששמר בשבת. אבל אם הוא שכיר לפרק זמן שכולל בתוכו גם את יום השבת, הרי שהשכר שנותן לו עבור יום השבת, מובלע הוא בשכר שאר הימים ומותר. | |||
על דברי ה'''גמרא''' (כתובות סד) שאמרה שמוסיפין לאיש המורד באשתו ג' טרפעיקין על כתובתה, חצי טרפעיק לכל יום, ועל שבת אין מוסיפים משום דמחזי כשכר שבת, הקשה ה'''ר"ן''' על דפי הרי"ף (כתובות כז ב ד"ה ירושלמי) למה מיחזי כשכר שבת, והרי בהבלעה מותר. ותירץ שאין זו הבלעה לפי שמוסיפים לכל יום ויום חצי טרפעיק, ואם יתפייס באמצע השבוע, אינם מצטרפים ימי השבוע זה עם זה. | |||
===הבלעה בזמן=== | ===הבלעה בזמן=== | ||
==נכרי== | ==נכרי== | ||